בין עוצמה לתשוקה: טיול משכר בסיציליה
סיציליה היא מקום שבו העבר עדיין קיים והמיתוס חי, מקום בו המסע מתקיים על המפה הגיאוגרפית אך גם על מפת הנפש. מירי צח יצאה לטיול רב תרבותי באי השמש
אותם כובשים השפיעו על המנטליות של תושבי סיציליה הילידים בתחומים רבים: תרבות, פולקלור, טעם אמנותי, שפה וקולינריה. עבור היוונים, למשל, הייתה סיציליה הארץ המובטחת. הערבים קראו לה "הגן של אללה", ששפעו ויוקרתו מתוארים בשירתם. הנורמנים הפכו אותה לאחד ממרכזי התרבות של המערב ואילו הספרדים קישטו אותה בבארוק.
סופרים, אמנים ואנשי רוח עשו דרכם אליה במאות ה-18 וה-19 במסגרת ה "מסע הגדול". עבורם היא הייתה מטפורה לארץ החיים. גריבלדי היה זה ששיחרר אותה מעול הבורבונים וצירף אותה לאיטליה, ודורות של מהגרים המציאו אותה מחדש, ערבבו בין מציאות לדמיון, עד כדי כך שכיום אומרים על הסיציליאנים כי הם גזע כה מעורב – עד שהם שכחו מי הם.
ביקור בסיציליה מלווה בתחושות סותרות. מצד אחד, היא כורעת שלא בהכרח בצדק תחת נטל של סטריאוטיפים, שכן היא שם נרדף למאפיה, לשחיתות, לקילוף ולהזנחה, לשתיקה ולהשלמה עם הגורל. מצד שני, קשה להימלט מקסמה: נופי פרא יפהפיים המשקפים את נשמתה, גפנים ופרדסים, ים כחול בתולי, כפרים חבויים שהזמן פסח עליהם, אוצרות אמנות רבים, אנשים מאירי פנים, ואוכל משכר.
פלרמו היא בירת סיציליה והעיר השישית בגודלה באיטליה. זוהי עיר כאוטית מלאה ניגודים, אך עשירה באתרי תרבות והיסטוריה. מאחורי מטרופולין משגשג, נשמעים בה קולות של המזרח, של שווקים וסמטאות המהווים הד לשנות השלטון הערבי. הנורמנים, צאצאיו של טנקרד הוויקינגי – לוחמים נועזים, נוצרים עם לב פגאני, דחקו את רגלי הערבים והשאירו מונומנטים מרהיבים שהם אתרי חובה במסלולי התיירות. חצרם פרחה והייתה מפגש למלומדים ורקע הצמיחה לשילוב סגנונות.
כמו קודמיהם, גם הם לבשו בגדי חצר ערבים, התהדרו בהרמון נשים ושקדו על פיתוח מדעים ואמנויות. בנקודה הגבוהה של העיר מתנשא ארמונם של הנורמנים, שכיום משמש מקום מושבו של הפרלמנט הסיציליאני. בקומתו השנייה נמצאת קפלה פלטינה שאותה בנה רוג'ר השני כקפלת הכתרה. סגנונה אקלקטי והיא מהווה דוגמה לשילוב תרבויות ולסמל לעוצמתה של הממלכה הנורמנית. פסיפסי
הקתדרלה של פלרמו מוקדשת לרוזליה הקדושה – נסיכה נורמנית שמאסה בחיי החצר והתבודדה כנזירה עד למותה במרומי מונטה פלגרינו המשקיף על העיר. במאה ה-17 היא הפכה לקדושה הפטרונית של פלרמו, ובזכותה ניצלה העיר ממגפה. כל שנה נערך לכבודה פסטיבל שבו נישאות עגלות בתהלוכה, ועליהן ציורים המספרים את סיפור חייה.
המערה שבה חיה היא מוקד חשוב לעלייה לרגל. מנחות רבות נערמות בה, והמים הזורמים מתקרתה נחשבים לבעלי סגולות מרפא. מסביבה תעשייה ענפה של דוכנים ומזכרות. למרגלות ההר ממוקמת העיירה מונדלו הציורית היושבת על מפרץ. בעבר זה היה כפר דייגים, והיום פרבר של פלרמו. בין דוכני תכשיטים, דגים ופירות ים, משוטטים תיירים ומקומיים רבים. דג החרב בעל השם המאיים הוא עדיין מנת הדגים הטובה של סיציליה.
על גבעה בפאתי פלרמו מתנשאת העיירה מונריאלה שצמחה סביב המנזר והכנסייה שבנה ויליאם השני הנורמני, שהעביר לכאן את חצרו. הכנסייה מפוארת ונשגבת, קפלה פלטינה, והפסיפסים המעטרים אותה הם בעלי איכות נדירה. הם נועדו לחגוג את המונרכיה הנורמנית וקשריה עם ירושלים של ממלכת הצלבנים, שכמוה שוכנת על הר.
פרידריך השני, אחרון מלכי הנורמנים, אמר בזמן הכתרתו כמלך ירושלים כי לו אלוהים היה רואה את סיציליה שלו, הוא לא היה בוחר בארץ הקודש. בעברה הנורמני הייתה מונריאלה מרכז פוליטי עשיר וחזק. כיום זוהי עיירה רבת חן שבסמטאותיה הצרות חנויות קרמיקה רבות הצובעות אותה בצבעים זוהרים. הקתדרלה היא מקום פופולרי לחתונות בסופי שבוע המוסיפות לאווירה המיוחדת.
ממזרח לפלרמו בנוף מרהיב בין הים לצוק סלע נישא, שוכנת העיירה צ'פאלו מהיפות שבסיציליה. בעיירה זו תוכלו למצוא חוף ים, נמל דייגים מסורתי ומרינה מודרנית, סמטאות ציוריות, חנויות קטנות מעוצבות, גלריות ומסעדות משובחות. למרגלות הצוק נמצאת הכנסייה הנורמנית שבנה רוג'ר השני, לאחר שנדר להקימה אם יינצל מסערה בים.
ברחבת הכנסייה משתרעת הכיכר המרכזית של העיירה, ובה בתי קפה שיושביהם הם תערובת של תיירים ופרלמנטים מקומיים. ברחוב המרכזי של צ'פאלו עדיין רואים את המכבסה העתיקה שלה, שאבניה צופנות הרבה סיפורים וסודות. למעשה, כביסה היא עניין חשוב בסיציליה הכפרית, ועל הכובסים נאמר שהם הדגלים האמיתיים של הדרום.
בסוף שנות ה-50 פרסם הסופר הסיציליאני ג'.ת. די למפדוזה את ספרו עטור הפרסים "הברדלס", העוסק בשקיעתה של האצולה הסיציליאנית עם נחיתתו של גריבלדי בחופי האי בשנת 1860, וחיבורו לאיטליה החדשה. זוהי אוטוביוגרפיה של משפחתו שסמלה הוא הברדלס, אך גם סיפורה של האצולה הסיציליאנית בכלל, שתהילת עברה ניכרת במספר הרב של הארמונות בפלרמו ובסביבתה.
בשנת 1963 הפך הבמאי לוקינו ויסקונטי את הספר ה"ברדלס" לסרט עם כוכבי קולנוע זוהרים. הסרט מסתיים בסצנת הנשף המרהיבה שהיא חלון הראווה לסיציליה ולהווייתה מלאת הניגודים. כיום אפשר להתחקות אחר ה"ברדלס" בפארק הספרותי שהוקם בעקבות למפדוזה בפלרמו, ומחוצה לה – בארמון המשפחה בסנטה מרגרטה די בליצ'ה, שם משחזרים את ארוחת הנשף. ב"פרס למפדוזה", שמעניק מכון המחקר שבארמון, זכה בעבר הסופר א.ב. יהושע.
הברדלס הוא בעיקר סאגה על המוות, אך סיציליה כולה חדורה בתרבות המוות וזהו תחביבם של הסיציליאנים, שחג המתים הוא החשוב בחייהם. מיתוסים אפלים וצל המוות מלווים אותה עוד מעברה המיתולוגי.
הקטקומבות של מנזר הקאפוצי'ינים בפלרמו, למשל, הוא אתר מבעית ומצמרר. לאורך המסדרונות שמתחת למנזר מוצגים 8000 שלדים המסודרים לפי מין ומעמד חברתי, לבושים בגדי פאר שחלקם כורסמו על ידי עכברים וחוטי ברזל מחברים אברים שנשמטו. הדיירת המפורסמת היא התינוקת רוזליה לומברדו שמתה בשנת 1920 ונחנטה עבור אביה החייל, שלא זכה לראות אותה ואת שערה שצמח. הנקודה הישראלית: המשורר רוני סומק כתב עליה שיר נוגה.
בדרום-מזרח סיציליה משתרע עמק נוטו, ובו הערים מודיקה, נוטו ורגוסה המהוות מוזיאון לאמנות הבארוק. האהבה למקושט, לדרמטי ולחושני היא חלק חשוב בטעם האמנותי הסיציליאני, שמקורו במורשת הספרדית ומתבטא גם בתהלוכות דתיות, בעיקר של חג הפסחא, הנערכות ברחבי סיציליה.
עיירה ידועה נוספת היא אריצ'ה בקצה המערבי של האי. זוהי עיירה הררית, משומרת היטב, יפה ודוממת. בראשה נמצאים שרידי מקדש האהבה והפוריות לעשתורת ולונוס שהיה מפורסם ברחבי הים התיכון. בכנסיותיה הרבות, שהוסבו לאולמות הרצאה, נערכים כנסים מדעיים המושכים מדענים מהעולם.
עם זאת, עיקר פרסומה הוא מתעשיית המרציפנים שלה שהדביקה לה את הכינוי "עיירת המרציפן". במפעל ביתי זעיר יושבת כבר שנים מריה גרמטיקו, חלק מהמיתוס של אריצ'ה והמרציפנים, שגדלה כיתומה במנזר ושם למדה את מלאכת הכנת המרציפנים. בסמוך נמצאת הפסטיצ'ריה המפורסמת, שבה נמכרים עוגיות, שקדים ומרציפנים מפוסלים בצורת פירות.
בסיציליה יש אוכל נהדר, מהטוב שבאיטליה, שהוא גם ראי למפגש התרבויות. זהו "מטבח עניים" המורכב מחומרי גלם זולים ועונתיים - פירות ים ודגים מתובלים בלימון ובשמן זית, תבשילים המנצלים את שפע הפירות וצמחי התבלינים הגדלים באי, פסטה וקוסקוס המשולבים בסרדינים ובחצילים.
את המתוקים של סיציליה הביאו הערבים. הם אלה אשר הביאו את השרבטים, הקסטה ואת הקנולי – צינורות בצק הממולאים בגבינת ריקוטה שמסמלים בסיציליה שפע ופריון. הם אף אלה שייצרו את המרציפנים. גם היינות של סיציליה תופסים מקום מכובד. אריצ'ה ומערב סיציליה הם איזורי היין ויש בהם שפע של חוות חקלאיות, כפרים ויקבים. העיר מרסלה ידועה ביין הכבד והמתוק שלה, ואילו העיירה דונה פוגטה מוכרת בזכות יין ה"אלף לילה ולילה".
עד היום מבכים בסיציליה את השלטון הספרדי שתחתיו התגבש אופייה הפיאודלי של סיציליה. המורשת הספרדית לא יצרה את המאפיה, אך הקוד הפוליטי-חברתי שהנהיגה אפשר את צמיחתה. הפשע המאורגן הוא חלק מהיסטוריה ארוכה של כיבוש זר, ניצול והזנחה. הקודים של המאפיה, כמו שתיקה, כבוד ונקמת דם, מקורם במורשת הערבית.
הסרט המזוהה ביותר עם סיציליה הוא "הסנדק", שגרם לרושם כי סיציליה היא בעיקר מאפיה. טרילוגיה מיתולוגית זו מציגה את חיי המאפיה הניו יורקית של שנות ה-40 בהרבה סגנון והדר. זהו סיפורה של משפחת קורליאונה מהעיר קורליאונה במרכז ההררי של סיציליה, המנסה להיפטר מהשם הרע שדבק בה. הכיכר המרכזית שלה נקראת למרבה האירוניה על שם השופטים פלקונה ובורסלינו, מהלוחמים האמיצים נגד המאפיה, שהרצח שלהם זעזע את סיציליה.
סצנות מהסרט צולמו בכפרים ליד טאורמינה שאליהם עולים לרגל מעריצים רבים. אחד מהם הוא סבוקה, כפר הררי ציורי שבמרכזו בר ויטלי הידוע. על קירותיו תלויות תמונות מהסצנות שצולמו במקום, המשאירות רושם שהקולנוע יוצר את המציאות. אפשר לשבת בסוכת הגפנים שלו וליהנות מהגרניטה סורבה-לימון שמכינה מריה, בעלת המקום, שאותה היא מוכרת מאז בסכום נכבד.
במעלה הכפר מתפתל הכביש אל הכנסייה שבה צולמה סצנת החתונה. לאחרונה עבר הכפר מתיחת פנים, ונערך לעניין הרב שהוא מעורר. תמונות מהסרט נתלו ברחוב הראשי, בתים שופצו, גלריות לאמנות נפתחו ובכיכר הראשית אף נפתח בית קפה חדש ומודרני מול בר ויטלי המתפורר.כאן "הסנדק" עדיין חי ובועט.
מדרום לסבוקה יושבת העיירה טאורמינה על הר טאורו: יפה, זוהרת והמתויירת שבאתרי סיציליה. סמטאות ציוריות, מעדניות, חנויות טרנדיות, מבנים היסטוריים, עצי תפוז ולימון מדיפים ריח, מרפסות פורחות. והעיקר הפנורמה הנשקפת ממנה: של ים, הרים והר הגעש אתנה.
טאורמינה הייתה גן עדן לתשוקות נסתרות. אמנים, סופרים, צלמים ושחקנים מצאו בה את מקומם. עדות לאריסטוקרטיה הבריטית שחיה כאן הם גני טרביליאן היפים, שנטעה ליידי פלורנס טראביליאן אשר הגיעה לכאן בעקבות רומן אסור ונישאה לבן המקום. אנגלי נוסף הוא ד.ה. לורנס, שכתב כאן את ספרו "מאהבה של ליידי צ'טרלי".
בסוף המאה ה-19 הגיע לטאורמינה הצלם הגרמני, הברון פון גלאודן, שהתמחה בצילום נערים ערומים על רקע כפרי, תוך ביום סצנות מהמיתולוגיה. גלויות עם תמונותיו נמכרות ברחובות טאורמינה. משפחות לא מעטות חייבות לו תודה על הכספים ששילם למודליסטים שלו, שבהם קנו בתים ורכוש.
במרומי טאורמינה ממוקם התיאטרון היווני המשקיף אל הנוף המכושף. בין שרידיו נערכים מופעי קיץ. טאורמינה היא חלק מ"יוון הגדולה", ואחת מערי החוף שהקימו היוונים. המיתוסים הקשורים בהן הם מטפורה למעבר התושבים מיוון לסיציליה.
המוקד הבולט ביותר בחוף המזרחי של האי הוא הר הגעש אתנה – קודר ומכשף, כדרכם של הרי געש. ההר מעשן תמידית ומשנה את צורתו בכל ביקור. היוונים ראו בו את ביתם של וולקאן, אל הנפחים והקיקלופים, ואילו הערבים קראו לו מונג'יבלו. בינתיים מכנים אותו הסיציליאנים "הענק הטוב". מורדותיו נמוכים ופוריים וחמישית מאוכלוסיית סיציליה חיים בקרבתו. בין כפריו הקרירים בונים עשירי קטניה החמה וילות קיץ.
הר האתנה הוא הגבוה והפעיל מבין הרי הגעש של אירופה (3,343 מטרים), ולאחרונה היו בו מספר התפרצויות אלימות. המקומיים אומרים שאפילו המאפיה לא יכולה לסתום לו את הפה. הכביש מטפס בין נופים געשיים, ולפסגה ניתן להגיע ברכבל, בג'יפ וברגל.
הפולחן הנוצרי קושר את התפרצויות האטנה לסנטה אגתה, נוצרייה ילידת המקום שהושלכה לבית זונות, אך באורח פלא שמרה על בתוליה. האגדה מספרת שהרומים כרתו את שדיה, ואז התפרץ האתנה וכך היא הפכה לפטרונית ההר. פולחנה הוא שילוב של קדוש וחושני. בקתדרלה של קטניה שלמרגלות האטנה מונחים שרידיה של אגתה. בכל חודש פברואר נערכות תהלוכות מרהיבות לכבודה ברחבי העיר.
פחות משעת הפלגה מהחוף הצפוני-מזרחי של סיציליה שוכנת קבוצה של שבעה איים וולקניים שבהם עולם שונה ומסתורי, שרק לאחרונה נחשף יותר לתיירות. קבוצה זו מוכרת בשמה האיים האאוליים או הליפארים (על שם הגדול מביניהם). אודיסאוס עבר בהם במסעותיו, והיוונים האמינו שהם נשלטים על ידי אאולוס, אל הרוחות, המחזיק אותם כאן בכלאם – מה שמסביר את הסערות הרבות באיזור.
איים אלו מתרוממים בתלוליות מתוך מי הים הכחולים. צבעם הכהה מהווה ניגוד לבתי הכפרים המסוידים לבן, לשיחי הבוגנוויליאות המשתרגים ולנטיעות הגפן. בעקבות הפעילות הוולקנית, מתפתחת במקום תיירות מרפא, כל זאת בליווי טעמו של האוכל האאוליאני הפשוט והאותנטי, היין והעוגות הנפלאות בטעם של פעם, שהופכים את המקום לאטרקטיבי.
סיציליה שימשה רקע להרבה סרטי קולנוע, וכך גם האיים האאוליים שיופיים ובידודם השתלב עם אופי הדמויות. מבט פואטי עם נימות פוליטיות מציג הסרט "הדוור" (מייקל רדפורד, 1995). הסרט צולם באי סאלינה המושך תיירים לבקתה הציורית, שבה גר המשורר הגולה נרודה המקבל את מכתביו מדוור מקומי.
האי סטרומבולי, הרחוק והעצוב מבין האיים שכולו הר געש, שימש רקע לסרט בשם זה מ-1948. כאן נרקם הרומן המתוקשר בין הבמאי רוברטו רוסליני לשחקנית אינגריד ברגמן, והמבקר באי יכול לראות את לוח ההנצחה על הבית שבו גרו. במאים רבים מהצפון עושים דרכם אל הדרום הנחשל, רובם בעלי תודעה חברתית, מרקסיסטים המגלים חיבה מיוחדת לפרולטריון. לסרטיהם הם מלהקים את בני המקום ומציגים ריאליזם אותנטי של איכרים ופועלים.
עם במאים אלו נמנים האחים טביאני שלקחו אותנו למסע בסיציליה הכפרית של סוף המאה ה-19 בסרטם "כאוס" על פי סיפורי פירנדלו, מגדולי הסופרים הסיציליאנים וזוכה פרס נובל. הם מתארים את סיציליה במבט ריאליסטי: מציאות חושנית של פחד, מוות, שיגעון ומסתורין, אך גם הומור ואהבה. זוהי תמצית הסיציליאניות. מקומות רבים בסיציליה נראים עדיין כאילו יצאו מסרט זה.
אחד מסרטי הפולחן המפורסמים שנעשו בסיציליה הוא "נואובו סינמה פרדיסו" (1988) של הבמאי הסיציליאני ג'וזפה טורנטורה. הסרט הוא הצהרת אהבה לקולנוע וגם נגיעה בנשמתה של סיציליה. הוא צולם בעיירה המבודדת פלצו אדריאנו המאוכלסת באלבנים, שבכיכר הגדולה שלה עם הבאר יושבים פרלמנטים מקומיים. המסע בסיציליה הוא גם מסע הקולנוע, כפי שאמר ליאונרדו שאשא, גדול סופריה. לדבריו: "סיציליה היא הקולנוע".
המידע באדיבות מגזין התעופה i של חברת ישראייר
נא להמתין לטעינת התגובות
