הנח את המטען: שנטידווה על מורה הזן שנג ין
הניחו להיצמדויות, לבעיות, לחלומות, לשאיפות שתממשנה או שלא. כן, אני יודע: גם לאחר פרקי הזמן שבהם את מודטים וגם במהלכם, המטענים שלכם יקפצו עליכם חזרה. לכן, שוב ושוב, עליכם להניח את כל אלה מחדש
שִי-פוּ שֶנְג יֶן. המחשבות הסובבות סחור סחור באדיבות: שנטידווה
"lay the burden down", או "put everything down", אלה היו הוראותיו והדרכותיו של מורה הזן שלי, שִי-פוּ שֶנְג יֶן, כפי שתורגמו מסינית לאנגלית לפני שהיינו נכנסים איתו לרטריטים, במהלך הרטריטים ולחיים בכלל; כתרגול כללי ועיקרי שעלינו לזכור תמיד, ולנסות ליישמו כמיטב יכולתנו מרגע לרגע.
"לפני שתתיישבו במדיטציה", היה אומר שי-פו שנג ין, "הניחו הכול על מפתן אולם המדיטציה, ושבו על הכרית בלי המטענים שלכם; הניחו להיצמדויות, למחשבות הסובבות להן סחור-סחור, לרגשות המכבידים עליכם לסוגיהם השונים, לתוכניות לעתיד, לבעיות, לחלומות, לשאיפות שתתממשנה או שלא. פשוט הביאו את תשומת לבכם אל הכאן ועכשיו. התרכזו במשימה שלפניכם, שהיא הטכניקה המדיטטיבית אותה תתרגלו, ושאותה תשמרו בתודעתכם כמיטב יכולתכם.
"אם תרצו", המשיך שי-פו שנג ין ואמר, "אחרי הריטריט, כשתצאו מאולם המדיטציה, שוב תוכלו לחזור ולאסוף את המטענים שלכם שהנחתם קודם לכן על מפתנו. כן, אני יודע", חייך שי-פו והמשיך, "גם במהלך הרטריט וגם במהלך פרקי הזמן בהם אתם מודטים, המטענים שלכם יקפצו עליכם חזרה. לכן, שוב ושוב, עוד פעם ועוד פעם, עליכם להניח את כל אלה מחדש".
אני מניח להם שוב ושוב
ישנם דברים, שכל עוד אדם אינו חווה אותם בעצמו, ורואה אותם נכוחים, בהירים וללא כל צל של ספק בתוכו ומולו, לא יוכל ללמוד מהם ובהם להשתמש. כל עוד לא ראיתי נכוחה את נסיבות חיי, אלה החיצוניות לי ואלה הפנימיות שבתוכי, את ההתניות, את הרגשות הקשים, את החלומות והציפיות, את השאיפות והאכזבות - כל עוד לא ראיתי וחוויתי את כל אלה, רבים מן הדברים שלמדתי נשארו בגדר תיאוריה.
עכשיו, לאחר שחוויתי וראיתי אותם, אני יכול לעשות שימוש מיטיב ומועיל בהם. ומשהתפקיד
שהענקתי להם מסתיים, אני מניח להם שוב ושוב. אני מניח להם עוד פעם ועוד פעם, כדי שיום אחד אוכל לשחררם לבלי שוב, וכדי שאוכל ללכת אל המרחב והעמקות האינסופיים הפרושים אל מעבר להם, אל זה שבמהותו הוא חסר שם, שאינו נולד ואינו מת, אל השחרור והחירות.
כשאחזור משם, בוגר, בשל, חסר פחד ומלא בחוכמה, בשמחה, באהבה ובחמלה, אבוא אל "כיכר השוק" כשידיי פרושות, ואזמין את כל מי שירצה לבוא איתי אל המרחב הזוהר, שהנו בכאן ועכשיו, פה ושם, בכל מקום ובאף מקום.
לבלוג של שנטידווה
נא להמתין לטעינת התגובות
