קוסמת: השאלון עם כרמל וייסמן
נארניה, הארי פוטר והסיפור שאינו נגמר תרמו את שלהם, אבל ערפילי אבלון היה הספר שממש הזיז אותה. לא מאמינה במוארים ובסמים מרחיבי תודעה, רוחניות עבורה זו אנושיות מודעת יותר, וקוסמת בעיניה היא מישהי שמאמינה בקסם שבחיים
תל-אביבית, בת 37 (בסוף החודש). מחלוצי ערוץ הניו-אייג' ויקירת פרשות השבוע לדורותיהן.
חוקרת תרבות וטכנולוגיה, עיתונאית ובלוגרית, קוסמת ולוחמת.
יש דרך או תפיסה רוחנית שאיתה את מזדהה באופן מיוחד?
הדרך והתפיסה הייחודית שלי. אין לה שם עדיין. היא בתהליכי סלילה מתקדמים. Under construction.
איך התחיל החיפוש שלך?
בבית הספר היסודי, כשקראתי את "האריה, המכשפה וארון הבגדים" מסדרת נארניה ופשוט ידעתי שזה נכון, שיש ממדים פנטסטיים נוספים לעולם הזה. מכיוון שהייתי קטנה האמנתי שאוכל להגיע לשם כמו בספר, דרך ארון הבגדים שלי, וביליתי בארון זמן לא מועט בהמתנה לאריה אסלן שייקח אותי לעולם הפנטסיה בממד האחר.
לא הייתי רחוקה מדי מהמציאות: ספרים עוזרים לנו לפתח את הדמיון ולימים נוכחתי שהדמיון הוא ממשק התקשורת הרוחני החשוב ביותר, ומה שאני שומעת ורואה ויודעת דרכו הוא ממשי ביותר ובעל משמעות רבה.
מי המורה הכי משמעותי עבורך?
נתברכתי בשני מורים מדהימים שעובדים עם כלים ממסורות עתיקות, אך חוקרים ומפתחים בעצמם דרך חדשה כדי ללמד אנשים למצוא את הדרך הייחודית שלהם.
הראשונה היא רונית שפי וולפין, שמלמדת אותי כבר עשר שנים איך לחיות את החיים כמו במגרש משחקים, בחופש, בשפיות ובשפע: לגלות את הדרך שלי ולממש את עצמי בעולם על בסיס שימוש במשאבים הפנימיים הייחודיים שלי, ובשילוב רב חושי – גם כלים חושיים וארציים וגם כלים על חושיים קסומים ושמימיים. רונית היא כמו דמבלדור ותוכנית העין השלישית שהיא יצרה (ששששש.. אל תספרו לוולדמורט...) זה בעצם הוגוורטס עלי אדמות – בית ספר לקוסמים.
המורה המשמעותי השני שלי הוא בן טל שחר, שמלמד אותי כבר ארבע שנים קונגפו בסגנון לאו-חו. הרעיון בלאו-חו הוא שאין תבניות: לכל אדם יש סגנון לחימה ייחודי משלו והמורה עוזר לו לגלות אותו. אצל בן הקונגפו זה לא סתם מכות, זו דרך לריפוי והכרת הגוף וזו דרך ללמוד את עצמך וללמוד את הדרך הייחודית שלך ללמוד דברים חדשים. לימודי הקונגפו עזרו לי לשנות גישה לגבי הגוף שלי, להכיר ולהפעיל אותו מנקודת מבט אחרת. בן הוא כמו מאסטר יודה ושמאבלה, בית הספר שלו (שששש לא לגלות לדארת' ויידאר) זה בעצם בית ספר לאבירי ג'די עלי אדמות.
איזה ספר הכי הזיז אותך?
ערפילי אבלון של מריון צימר בראדלי. כמו שהבנתם עד עכשיו, ספרי פנטסיה מאד מדברים אלי, וקיבלתי השראה עמוקה מאד גם מסדרת הארי פוטר ומהסיפור שאינו נגמר, אבל ערפילי אבלון היה ספר שממש הזיז אותי. זה ספר על נשיות והוא גרם לי סקרנות לגבי הפן הנקבי של האלוהות, האלה והאנרגיה הנשית והוציא אותי למסע פיזי ומטאפיסי גם יחד בעקבות תרבות האלה והאלה שבתוכי.
הוא הזיז אותי במובן זה שהוא גרם לי לנסוע לאנגליה ולשהות בגלסטונברי, שלפי האגדה בה התקיימה אבלון העתיקה והיא עדיין מסתתרת שם מעבר לערפילים, בממד אחר. כשהייתי שם הרגשתי שאני ממש נוגעת בזה, שהצלחתי להיכנס לאבלון, באיזה שהוא מרחב שנוצר בין הלב והדמיון שלי לטבע הייחודי של המקום.
מה זה אומר מבחינתך, להיות אדם רוחני?
בשנות העשרים שלי חשבתי שלהיות רוחני זה לעשות סיאנסים, לתקשר עם ישויות חסרות גוף ולקרוא מחשבות - או לפחות בקפה. היום אני מבינה שזו פשוט מודעות רחבה יותר, תשומת לב למה שבאמת מתרחש והאומץ ללכת עם האמת הזו. זה סוג של יושרה. יש לזה גם מבחן מעשי בעיני. אני מכירה מספיק אנשים שמאד מודעים אבל לא מסוגלים לשנות את עצמם, זה נשאר בגדר ידיעה ודיבור ולא יורד לקרקע,
המבחן לרוחניות שלי הוא יומיומי, הוא מתבטא בבחירות הכי קטנות שלי, ואני יכולה לראות מתי אני רצה על אוטומט ומתעלמת, ומתי אני משתמשת בכלים המופלאים שרכשתי ועליהם דיברתי קודם, כדי לדייק, כדי לחיות בהרמוניה עם הבריאה וכדי לחיות כל רגע באופן משמעותי ולא סתמי.
כולם מדברים על הארה ועל מוארים. האם בכלל ניתן, לדעתך, להגיע למצב תמידי של הארה בתוך גוף אנושי?
אני לא אוהבת את המילה הזו, הארה, ואת מה שהיא מייצגת. מעולם לא שאפתי להארה ותמיד היה לי מאד קשה עם אנשים שטענו שהם מוארים. אנשים הם אנושיים, אחרת הם לא היו פה בכדור הארץ הדחוס הזה. ואם האדון גורו לא כועס על אימא שלו לפעמים ולא טועה אף פעם, אני לא בטוחה שיש לי מה ללמוד ממנו. מה שאני אוהבת אצל המורים שלי אותם הזכרתי קודם זה שהם סופר אנושיים, כולל מגרעות.
מצב תמידי של הארה בגוף אנושי משול בעיני למוות. אני מדמה את זה לא.ק.ג, המכשיר הזה שמודד את קצב הלב. מצב קבוע זה קו ישר, זה מוות. מצב של חיות זה קווים עולים ויורדים בזרימה בלתי פוסקת, וככה זה החיים: אם אין שפל אין גאות. אני מאד מאד מאד חשדנית כלפי מי שטוען שהוא חי בהיי מתמיד, זה מזויף. אני הייתי ילדה כזו שייפתה את הכול תמיד כדי לא להתמודד, ימבה אור ואהבה וחיבוקים. המצחיק הוא שההכשרה הרוחנית שלי הוציאה אותי מזה, דווקא.
מהי עמדתך לגבי סמים כאמצעי להרחבת התודעה?
לא מתעניינת בזה. אוהבת להרחיב אותה בעזרת החלטה ותשומת לב בלבד.
יש איזה דבר שאת מקפידה לעשות למען איכות חייו של כדה"א?
אם אני אחיה מתוך מודעות ואממש את הייעוד שלי בעולם, ואם כל אחד יעשה את זה, זו תהיה תרומה אדירה לאיכות החיים על פני כדור הארץ. הבעיות של כדור הארץ הן בעיני תוצאה של חוסר מודעות בלבד.
את אופטימית בקשר לעתיד האנושות?
לפעמים אני מרגישה שהכול צריך להיהרס כדי שנבנה משהו טוב יותר מהיסוד, ואני רואה את הכעס הזה של הטבע, שכאילו הבורא מחזיק אותו ברסן כדי שלא ימחק אותנו בהתקף זעם. ולפעמים אני רואה את האנשים הטובים והאוהבים שעושים עבודת קודש עם עצמם ועם אחרים, וחושבת שאולי יש לנו צ'אנס למהפכה שקטה אם המסה הקריטית שלהם תגדל.
האם מותר האדם מן הבהמה?
תלוי באיזה הקשר. כולנו נשמות. אבל אם זו שאלה עקיפה על צמחונות אז אני לא צמחונית. יש שרשרת מזון בטבע, ואני חושבת שיש נשמות שחיות כאן ונאכלות בסוף. מה שמצער אותי, ובגללו אני לא אוכלת בשר בקר, זה חוסר הכבוד ושלילת איכות החיים מהחיה לפני שהיא הופכת לאוכל. אפשר ורצוי לשנות גישה ולא לגדל בהמות כאובייקט, רק לצורכי מאכל.
יש לך לפעמים לבטים לגבי כל הממבו ג'מבו הניו אייג'י הזה?
משתדלת לא להתעסק עם זה כממבו ג'מבו. מקווה שהצלחתי להסביר שאני רואה רוחניות קצת אחרת, כאנושיות מודעת יותר. לא צריך בשביל זה ללבוש לבן ולנסוע לאשראם, נהפוך הוא, לפעמים...
קצת קשה פה, בלעדייך. מה את עושה עכשיו?
אני בשלבי סיום דוקטורט בתקשורת. אני מאד אוהבת ללמד ורוצה להמשיך ללמד בכל מני צורות, בין אם זה באמצעות כתיבה של ספר או תסריט מצליחים, בין אם זה לחנך סטודנטים ובין אם זה בתוכנית העין השלישית, שאני עכשיו עושה בה קורס מורים. אני מורה במהותי ואני מקווה למצוא דרכים יצירתיות ומהנות ללמד, ומקווה להצליח בזה כמו המורים שלי - להצליח להוציא את האגו ואת הידע שלי מהדרך ולעזור לאנשים לגלות את שלהם. אני כבר מתחילה לגלות שזו לא משימה קלה.
את נוטה להציג את עצמך כקוסמת. מה זה בעצם אומר?
קוסם הוא מישהו שמאמין בקסם שבחיים, מסוגל לראות אותו מסתתר בין השורות של היומיום ומסוגל ליצור אותו כשהוא צריך להזיז כמה דברים. רוב הזמן אני די כזו. הציניקנים קוראים לזה פושרית, הפחדנים קוראים לזה מכשפה, אבל זו קוסמות בתכלס.
נא להמתין לטעינת התגובות
