כתום סטרייט: השניצלים של פרידה הכט
השניצלים הפתיעו בפריכותם ובצבעם הכתמתם ומנת הקובה במיה שחתה בתוך מרק חמצמץ שהוציא מאיתנו מצמוצי הנאה קולניים. יואש פלדש הזמין טייק אווי מפרידה הכט
אנחנו חייבים פיצוי על עוגמת הנפש. אני מתקשר לפרידה הכט, שממוקמת שני רחובות - ולמעשה מדבר מוהאבי שלם - מביתנו. אשה רגועה ושקטה בתכלית מרימה את הטלפון. היא נשמעת כאילו זה עתה יצאה מן המקלחת.
במתינות היא רושמת את ההזמנה, וכשאני מתלבט איזו תוספת אזמין, היא מציעה פתאום סלט. אז אני מבין את פשר הנעימות המרוחקת שהשרתה עלי: היא הגרסה הנשית, הנהדרה, של עמוס עוז. את השיחה היא חותמת במילים "עד 45 דקות", ומנתקת.
ככה הגיע המשלוח מפרידה הכט צילום: יואש פלדש
כעבור כחצי שעה, אני עדיין במקלחת. יוני נלחץ כשנשמע הצלצול בדלת, אבל אני מאיץ בו לפתוח אותה. אחר כך הוא מספר לי שהשליח הוא "ילד עם זיפים" ושהוא נראה רענן לגמרי. אולי זה סודה של פרידה הכט. היו לו עיניים כהות ואטומות ומכנסיים קצרים - אולי מדים של קבוצת כדורגל פלמונית. לא הוחלפו כמעט מילים במפגש. אבל כאשר יוני שם את הטיפ בידו, הוא התבונן על המטבעות, חייך והכניס אותם לכיסו.
התנגבתי. במטבח חיכה לי השניצל שהזמנתי. בניגוד לשניצלים הענקיים הנהוגים בעיר, הנפרסים דקים-דקים על צלחות שלמות - השניצלים של פרידה הכט היו קטנים יחסית. שתי חתיכות שנחו אחת על השנייה, על נייר מגבת לבן בתוך קופסת פלסטיק שימושית. הם נצצו אלי בצבע נדיר לשניצל: כתום בהיר. הם הגיעו ללא רטבים, וללא לימון, אך היו חמים, טריים, דקים וטעימים.
אכלתי אותם עם חרדל הדיז'ון האורגני שהוכיח את עצמו כבר כשהזמנו מהקופי-בר. לרגעים חשבתי שטעם פירורי הלחם שעטפו את חזה העוף היה דומיננטי מדי, אבל אז זה עבר לי.
שניצלים כתומים צילום: יחסי ציבור
לצד השניצלים קיבלתי שתי תוספות (מתוך מגוון עצום לבחירה): קינואה שבושלה עם קוביות בטטה והיתה הברקה מוצלחת וכלל לא שמנונית כפי שפחדתי (בתוך כלי פלסטיק שקוף בנפח של כוס בינונית), וסלט הירקות הנפלא (בכלי דומה) שהיה טרי מאוד וכלל קוביות גדולות של עגבניה ומלפפון, רצועות עדינות של גזר, פיסות זעירות של חסה וקצת בצל. הרגשתי שהסלט מפיח בי רצון לחיות את החיים.
מי השמיע מצמוצים? קובה במיה צילום: יחסי ציבור
יוני בחר לנסות את מנת הקובה במיה. הגיעו המון כופתאות לבנות מבצק עדין למחצה, שבתוך כל אחת מהן שובלל מעין גלעין של בשר טחון. אלה שרו להן בתוך מרק חמצמץ לצד במיות כרסתניות, שהתנפחו בבישול, כגופות בנהר. חומה של המנה, בלוויית החמצמצות והגוף של הכופתאות השתלבו היטב וגרמו לכך שיישמעו בביתנו מצמוצי הנאה. כבר זמן רב לא שמעתי את המצמוצים הללו, וכעת אני כבר לא בטוח מי השמיע אותם.
לקינוח אכלנו מפרום. להפתעתי התברר שזו קציצה ענקית ומהבילה
בתוך קופסת פלסטיק גדולה. היא נחה לה בתוך מעין מרק אדום, סמיך, מתקתק וחריף. יוני הסביר לי שזה אמור להיות שכבות של תפוחי אדמה ובשר, אבל קשה היה לבחון את הארכיטקטורה של הקציצה ללא סונאר.
בעזרת כף שלינו מתוך הקופסה את מרכיבי המפרום לצלחותינו. כמו מן הים עלה בכל פעם שלל אחר: בשר, פלפל אדום, תפוחי אדמה, פיסות בצק זעירות. לנוכח כמות האוכל, אני חושב שבארוחה זו היה יכול להשתתף עוד אדם, אבל שמחנו מאוד שהיינו לבד. אחר כך הלכנו לישון.
החשבון
שניצל + 2 תוספות 38 שקלים
קובה במיה 32 שקלים
מפרום 26 שקלים
סה"כ 101 שקלים
נא להמתין לטעינת התגובות
