שולה, עזבי הכל ורשמי הפרטים: מזמינים אוכל מהקופי בר
למרות שקול הטלפנית הזכיר לו את שולה חן הצעירה, הכריע הרעב את יואש והוא מיהר להזמין אוכל מהקופי בר. הגיעו סנדוויץ להרכבה עצמית ופירה שהפך לשתייה. מזל שהיתה גם פסטה מצוינת
מנה מהקופי בר צילום: יחסי ציבור
שבת בלילה, אחרי שחזרנו העירה מבילוי של יומיים בשמש העזה והמנחמת של חוף עתלית – רוח עזה בצהריים, קלה בשעות הלילה, צעירים יפים, חלקם למרבה הצער חיילים, רוכבים על הגלים הצוננים, מדורה – היינו רעבים מאוד. שולה חן ביקשה לפרט את המנות המיוחדות, ואחר כך שאלה אם נרצה את פירוט מרכיבי המנות. למרות קולה הנעים, בחרנו להזמין מיד.
כעבור 48 דקות נשמע קול זמזום האינטרקום. בריצה קלה עלה במדרגות בחור בהיר, ממוצע קומה. היו לו עיניים גדולות, חומות-בהירות, תחת שתי גבות חדות, ישרות. הבטתי בו מבעד לעינית כשסירק באצבעותיו הצדה את שיערו הקצוץ, נשך את שפתיו מבלי משים ולחץ על הפעמון, מנדנד את רגלו.
פתחתי את הדלת, עדיין בבגד ים (חיכיתי שהמים בבויילר יתחממו), והוא, מבלי להביט בי, תלש את ספח האשראי משקית הנייר החומה, ותחב אותו בכיס האחורי של מכנסיו. שאלתי אם הוא לא זקוק לחתימה, והוא ניער את ראשו בביישנות והפטיר מזווית הפה "לא, זה לא חשוב". שמתי בכף ידו הרחבה טיפ קטן, והוא הידק על המטבע את אצבעותיו. האור במדרגות כבה. נפרדנו בחשיכה.
וזאת המסעדה צילום: יחסי ציבור
אינני יודע מדוע, אך אני הזמנתי למנה עיקרית "עוף בורגר". מדובר בכמה רצועות של חזה עוף, עם סימני צריבה אלגנטיים, שמגיעות עם ערכה להרכבה עצמית: לחמניית המבורגר קלויה מעט וזרויית שומשום, כמה פרוסות חמימות (וזה לא לטובתן) של עגבניה, בצל, מלפפון כבוש ורוטב קיסר. בצד הגיע גם סלט קולסלו טעים מאוד.
פטה כבד של הקופי בר צילום: מתוך האתר
אף על פי שלא חששתי להתלכלך, שכן הייתי בדרכי למקלחת, חתכתי את הכריך לשניים ואכלתי במתינות. זה היה בסדר גמור, אבל לא נהדר. ועל כך אני יכול לבוא בטענות רק אל עצמי. הפירה שצורף למנה, לעומת זאת, סבל ממחלה קשה. אני חושב שקוראים לה רככת. הוא היה כל כך עמוס בחמאה עד שקיבל מרקם כמעט נוזלי. וכך מצאתי את עצמי במצב המוזר שבו לא ברור לי אם אני אוכל או שותה.
יוני, עדיין הלום מן השמש, הלך על בטוח והזמין את אחד היהלומים הנסתרים בתפריט: פסטה פויו. מדובר ברצועות פסטה ארוכות ועבות יחסית, משובללות לתוך עצמן, השורות ברוטב עז טעם – וחום, כמו עיני השליח - של פלפלים אדומים, בצל, חמאה ויין לבן, עם רצועות קטנות של עוף. יוני התלונן שכשאני מזמין את זה, זה הרבה יותר טעים. אחר כך הוא זרה על הכל תועפות של פרמזן, וטען שזה מה שעושה את זה כל כך טעים. אני לגמתי פירה.
את הארוחה קינחנו בפטה כבד עוף, שנח לו בקופסת פלסטיק שחורה ומהודרה, כארון לוויות קטן וחד פעמי. פרוסה
לא עבה, חומה-כהה, ומעליה זרוי פלפל שחור. ליד הפטה נחו כמה קורנישונים זערוריים ומחוספסים כאשה, ובקופסה נפרדת – תאנה מוחמצת התוססת בתוך מיציה, כממתק מן הגיהנום.
הפטה עצמו היה מעט רך מדי, ואף שנח במקרר כל אותה עת – עדיין שכב מעולף בארונו. הצטערנו מאוד גם שלא הגיעו גם הטוסטונים שבעבר היו מלווים את המנה, אז אכלנו אותו עם הג'בטה הקטנה. זה הסדר הנכון: פיסת ג'בטה, עליה שכבה עבה של כבד, עליה פיסת תאנה או מעט ממיציה. בין לבין ניתן לגלגל על הלשון איזה קורנישון. אחר כך הולכים להתקלח. ביי.
החשבון
פסטה פויו: 54 שקלים
עוף בורגר: 42 שקלים
פטה כבד: 31 שקלים
סה"כ: 127 שקלים
נא להמתין לטעינת התגובות
