הכל אחד, ועם אל.אס.די עוד יותר
לפני האל.אס.די הרביתי לדקלם את "כולנו אחד" ואת "תשתחררו מהאטצ'מנט". ליהגתי על כך שאלוהים הוא אהבה ושחוסר איזון מביא סבל. אבל לעצמי לא הצלחתי להסביר איך כל זה יכול להיות אם אני זה פה ואתם זה שם, ומה זה אומר שאני לא המחשבות שלי. אחרי האל.אס.די הבנתי
גבירותיי ורבותיי, שערורייה. בכתבה הזו אגע באחד הנושאים הכי שנויים במחלוקת בעולם הרוחניות: ענייני הסמים. סמים ורוחניות, סמים וקיצורי דרך, ו"מי אלה כל המסוממים האלה עם השיער הארוך והזקן?" במהלך המסעות שלי בהודו נתקלתי בהרבה סמים (כמובן) והתנסיתי ברובם ויש לי הרבה מה להגיד בנושא.
אני אתחיל בשאלה הראשונה שעולה לי, ולא, סמים הם לא הכרח בהתפתחות הרוחנית של אדם. אני לא חושב שכדי להתפתח בדרך המודעות והרוח אדם צריך לצרוך משהו מלבד החמצן שאותו הוא צורך במילא. אפילו הייתי ממליץ להגביר את המינון (של החמצן). סמים הם לא הכרח, אך עם זאת יש בסמים מסוימים ובשימוש מסוים הרבה כוח שיכול לעזור בדרך. שערורייה!
לפני 5 שנים הייתי בהודו, ולאחר משבר זהות מצאתי את עצמי שואל שאלות מהותיות לגבי הקיום שלי, ובפעם הראשונה בחיי המציאות שהכרתי כבר לא הייתה כל כך ברורה. מי אני? האם יש בתוכי אני שלא הכרתי? האם יש מציאות קיימת אחרת מהמציאות המוכרת לי? האם יש פער בין החוויה שלי ובין המציאות שלי? אם אני אשנה את החוויה שלי, האם אשנה את המציאות שלי?
כשכל השאלות האלה מסתובבות בראשי הסתובבתי בהודו. פגשתי הרבה אנשים עם הרבה תשובות לשאלות האלו, כל אחת יותר הזויה מהשנייה, ועדיין לא הייתה לי תשובה. בכל פעם שאיזה מורה זקן נפנף בפניי באצבע ואמר לי "אתה לא המחשבות שלך", הנהנתי בראשי והמשכתי להרגיש שיש משהו אדיר שעוד לא הבנתי.
לא עבר זמן רב וגם אני התחלתי לדקלם את התשובות שקיבלתי. הייתי אומר לכל מי שהקשיב "כולנו אחד" ו"תשתחררו מהאטצ'מנט", ש"אלוהים הוא אהבה" וש"חוסר איזון מביא סבל" - אבל לעצמי לא הצלחתי להסביר איך זה יכול להיות שכולנו אחד אם אני זה פה ואתה זה שם. לא הצלחתי להבין מה זה אומר שאני לא המחשבות שלי.
שברתי את הראש בניסיון להבין. הבנתי שאני לא מי שאני
כמעט הלכתי לאיבוד בים של מטאפורות רוחניות, הייתי קרוב להחליט שגם הרוחניות זה עוד 'קטע'. או שאתה בקטע או שאתה לא, מידת ההימצאות שלך בקטע נקבעת על ידי סממני דיבור, לבוש, התנהגות, וזה הכול עוד משחק חיצוני של אנשים המחפשים שפה משותפת ו'משהו מגניב לעשות'. התחלתי ללבוש את המסכה הרוחנית הזאת, התלבשתי, התנהגתי, ויותר מכל - דיברתי כמו מישהו שהוא 'בקטע', לא בגלל שהאמנתי ל'קטע', פשוט חשבתי שזה 'קטע' מגניב להיות בו.
ואז, פגשתי את המורה הכי חזק שהיה לי עד היום: הל.ס.ד.
אני מניח שאני לא מחדש כלום, אבל בכל זאת, אני רוצה להציג את האל.אס.די בכמה מילים. האל.אס.די. הוא תרופה פסיכדלית שגילה ד"ר אלברט הופמן. פסיכדליה, אגב, היא מילה בלטינית. משמעותה: פסיכה - נפש, דלוס – גילוי, כלומר: חוויה פסיכדלית היא חוויה שמגלה חלקים לא ידועים בנפש. למרות כל השימושים השונים שיש לחומרים פסיכדליים כתרופות לגוף ולנפש, כאמצעי תקשור עם ישויות חוץ גופיות, ככלי עזר בחוויות חוץ גופיות, במדיטציות וככלי עזר אומנותי - בחברה הם נתפסים כסם מסוכן, וככה הגיע האל.אס.די לידים שלי.
לפני ההתעוררות שלי ניסיתי את האל.אס.די פעם אחת בארץ, ללא השפעות מיוחדות. הרגשתי מסטול והיה לי כיף, אבל לא ממש הבנתי את העניין. היה בי רצון לנסות אותו עוד פעם, אבל אחרי שכבר זנחתי את הרצון להסתמם ולהיזרק לא חשבתי שזה יקרה. אך מחשבות לחוד ומציאויות לחוד, ואני מצאתי את עצמי מול הל.ס.ד בשנית.
הסצנה היא כזו: מסיבת יום הולדת לאחד החברים. חדר במלון, חצי גרם של M.D.M.A (סם אחר לחלוטין, עליו, אולי, בפעם אחרת), וכמה אנשים שבאו לחגוג. אני מצטרף לחגיגה. הנה קצת ממה שכתבתי אחרי (את השמות של החברים הוצאתי מסיבות ברורות):
"... חבר ואני הכנו תה.... לחבר היה בתוך בקבוק שאריות של טיפות אסיד מגואה (הוא מסתובב איתו 10 חודשים). אז הכנו תה אסיד. שתיתי 3 כוסות תה מפוצצות אסיד. התפרקנו. שכבנו,
10 אנשים על המיטה, כולם הוזים, מתכרבלים, מתפנקים על אסיד והוזים הזיות של צבע וצורות. אני לא יכול לתאר את כל מה שהיה, אבל בשלב כלשהו איבדנו כל צלם אנוש, התחברנו ושכחנו מי אנחנו. לא הצלחתי להבדיל בין עצמי לבין אחרים, שכחתי הכול, שכחתי שאני-אני.
"הצלחתי להחזיק במציאות בזכות אחד החברים, שלא היה איתי בהודו באותו הזמן. כל הזמן אמרתי "איפה הוא?" ונזכרתי שאני בנאדם, שיש לי חברים בבית ושעכשיו אני בהודו... כל מה שאמרו לי על אסיד ולא האמנתי - עכשיו אני מאמין... בשלב כלשהו אפילו התחלתי לפחד, הייתי כל כך מנותק מהמציאות, פשוט שכחתי מי אני, לא היה לי גוף, לא היו לי עיניים, והתחלתי לחשוב שכולנו אותו דבר, שאין הבדל בינינו ושכחתי בכלל שאני בנאדם בפני עצמו. רק כשנזכרתי בחברים בבית נזכרתי שבני אדם הם ישויות נפרדות...."
שלושה ימים נדרשו לי כדי להתאושש מהחוויה הזו, אבל בתוכי הרגשתי שמשהו השתנה בי לנצח. הרבה זמן חששתי מפני השינוי הזה, כאילו השתחרר לי בראש איזה בורג, כאילו משהו בי זז לכיוון ההשתגעות, ואולי באמת השתגעתי, אבל מה שחוויתי שם באותו לילה הסביר לי בבירור את כל מה שניסיתי להבין עד אז: אני לא המחשבות שלי! פתאום ראיתי, פתאום חוויתי - שיש מקום, פנימי ביותר, שבו אני לא הגוף שלי, אני לא הרגשות שלי או המחשבות שלי. במקום הכי פנימי שלי אני אתה ואת ואתם ואנחנו; במקום הכי פנימי שלי, אני אחד.
כיום, ממרחק של שנים מהמקום ההוא, אני יכול לראות שלא הייתי צריך את הל.ס.ד בשביל החוויה הזו. כיום אני יודע שתפקיד הל.ס.ד היה להכניע את המוח שלי ולהשתיק אותו בצורה כזו שבה המהות הפנימית שלי באה לידי ביטוי. נכון, יש המון שיטות לחוות את המקום הזה, רבות מהן לא כוללות עזרים חיצוניים, וחלק נרחב מהן אפילו מתנגדות לשימוש בהם, ויש אמת בכל דרך שתבחר; עם זאת, אני מצאתי הרבה טוב בעזרה חיצונית - עד שלא הייתי צריך אותה יותר.
המסע האישי שלי עם הל.ס.ד לא הסתיים באותה החוויה שתיארתי. הוא המשיך למחוזות שונים ומשונים, ועל זה אולי אספר בזמן אחר, אבל כשנפרדו דרכינו הייתי אדם שונה מכפי שהייתי בתחילת הדרך, ויכולתי לומר בבירור שהבנתי.
מה הבנתי? ובכן, אני יכול לנופף מולכם באצבע ולהסביר לכם עוד עשרים פעמים, אבל האמת היא שזה לא יעזור. האמת היא, שאתם כבר הבנתם את זה, עכשיו זה רק שאלה של זמן עד שתקלטו את זה.
מרדכי לב טהור – תלמיד, מרפא, ואומן רב תחומי. מטפל בהילינג אנרגטי, דמיון מודרך ומדיטציה, שירה מקודשת, דידג' הילינג וריברסינג.
נא להמתין לטעינת התגובות
