בוא לריו: שגיא כהן אכל בריו הירושלמית
הדו קיום שבין שומרי הכשרות לאוכלי הטרפה לא מתחיל בתוכנו, אלא בתוך הפלמידה של מסעדת ריו ("דרקון" ביפנית) הירושלמית. שגיא כהן מזהה סימני חיים בעמק רפאים
שלא לדבר, כמובן, על דרקונים. דרקונים? בירושלים, כרגיל, התשובה היא כן. מסעדת ריו ( "דרקון" ביפנית) היא התוספת החדשה, ורבת הערך, למצבת המסעדות הכשרות בעמק רפאים (עכשיו תגידו אתם: מה מתאים יותר לרפאים, מצבת או מסעדות? ).
במבט ראשון, ריו נראית כמו עוד אחת מהמסעדות האוריינטליות עם תפריט מהודו ועד כוש שצצו אצלנו בשנים האחרונות מתחת לכל בניין משרדים. מבט שני חושף שריו היא מסעדה יפה באופן יוצא דופן.
בתור תל אביבים שעלו להתפעל מהאקזוטיקה הירושלמית, ישבנו על המדרכה. מה יכול להיות יותר אקזוטי לאנשי שפלה מהבילים מאשר לשבת ביוני באוויר הפתוח ולא להזיע? מתברר שזו לא בהכרח היתה הבחירה הנכונה. ריו, שנפתחה לפני שבועות אחדים במקום שבו שכנה מסעדה אוריינטלית ותיקה, שוכנת במבנה לשימור, שאכן שומר. וכמו שאתם יודעים, יש שומר ויש שומר.
יש שימור שנעשה כדי לצאת ידי חובת הפקחים (הקורא מתבקש כעת להושיט את אצבע יד ימינו אל מתחת לעין ימין ולמשוך קלות בעור), ויש שימור שנעשה מתוך הכרה אוהבת במחויבות שיש בנכס.
השימור של ריו הוא מהסוג השני: תקרה מקומרת גבוהה שמלווה אותך בדרכך אל הבוסתן הקטן שבו צומחים כבר עכשיו כמה משבעת המינים (מתברר שהמסורת הירושלמית גורסת שבגנים הפנימיים הקטנים האלה ראוי לגדל שבעת המינים), מרפסת חיצונית שופעת אור ואוויר, מרתף שבו באר קדמונית זכתה בעיטור של ראש מעין עתיק, ועוד שורה של פרטים שאתה מגלה לאט לאט (שימו לב לכיור נטילת הידיים) כשהעין משוטטת סביב. וכמו שקורה בדרך כלל, מי ששם לב לפרטים הארכיטקטוניים, שם לב גם לפרטים הקולינאריים.
התפריט של ריו כולל שתי חטיבות מובהקות: הראשונה סושי, והשנייה נקראת "מטבח אסיאתי מקומי". השף של ריו, ערן גפן, מנסה לשלב, כמו שגורס התפריט, "בין השוק האסיאתי לשוק הישראלי המקומי". הצהרה מפחידה, עד שאתה מבין שמי שידע להתאפק עם העיצוב, ידע גם להיות צנוע מול הכיריים.
בסופו של דבר, מדובר בתפריט אסיאתי מוכר וידוע, בביצוע טוב בהרבה מהרגיל, בתוספת כמה מנות שחורגות מהמנעד הרגיל, והן אולי הסיבה העיקרית לאנשים שאינם שומרי כשרות (שומרי כשרות יגיעו בשביל הסושי) להגיע לכאן במיוחד. מבין המנות האלה, אחת בלטה במיוחד: פלמידה לבנה בגריל עם פירה תפוחי אדמה וירקות העונה. נשמע בנאלי? רק למי שלא מאמין באוכל. כי החוכמה עם חומר גלם משובח כמו פלמידה טרייה היא רק לתת לו להתבטא.
הטיגון המדויק שגרם לכך שהדג היה עסיסי ופריך בעת ובעונה אחת, הירקות שאודו בדיוק עד לרגע שבו הם היו מבושלים אבל לא איבדו שמץ מפריכותם, והפירה מלא הטעם - כל אלה היו פשוט מופת לפשטות קולינארית בלתי פשוטה בעליל.
זו מנה שמראה שמי שמבשל כאן יודע לבשל. לא להתחכם, לא לשחק אותה שף, לא להתייסר בפוזה יצירתית - פשוט יודע לבשל. יודע איזה טעם יש לפלמידה, איזה טעם צריך להיות לה בצלחת ואיך להגיש אותה כך שהסועד יתענג עליה. ובכלל, מנות שבושלו על ידי מי שיודע מה הוא עושה היו הנושא החוזר ממש מהביס הראשון.
קיבלנו צלחת מחמצים סינית. מאז שאהרוני הציג את המנה הזו בין-יאנג לפני יותר שנים
המבסוטיות התחלפה בסוג עמוק יותר של עונג כשקיבלנו את מנת הסושי'אש הדרקון', שעליה המליצה לאה, מלצרית מהירה ומבינת עניין. גליל גדול, נדיב, שבבסיסו שלושה מיני דגים עטופים באורז (אינסיידאאוט) עם בצל ומלפפון, כשעל הכל רוטב עדין וקצת ביצי סלמון. התיאור, למען האמת, לא עושה צדק למנה, כי היה בה איזה סוד שלא פענחתי, שגרם לכך שמה שבתיאור נשמע שגרתי היה טעים באופן יוצא דופן.
דברים דומים אמורים גם בסתם מנת סושי: גליל אורז עם נתחי קוד נאים. מנה מצוינת: סושי מהודק, מדויק, וכמו כל המנות לפניו, טעים. גם הדים סאם המקומי הראה שבריו יודעים לעבוד, ולא מפחדים לחדש: בצק שדמה יותר לבצק פסטה (בעיקר בעוביו) מולא בגרסה אחת בתערובת של עוף טחון ובצל ירוק, ובגרסה האחרת בבשר בקר עם שזיפים והוגש עם רוטב חמצמץ. שוב, מנה שהיתה גם לא שגרתית וגם טעימה בדרך לא שגרתית.
בסך הכל, ריו היא מסעדה שמצד אחד מספקת חוויית סושי מעולה לשומרי כשרות, ומצד שני מספקת חוויית אוכל מעולה גם לאלה שאינם. הדו קיום, מתברר, לא מתחיל בתוכנו, אלא, תתפלאו, כנראה שדווקא בתוך הפלמידה.
ריו, עמק רפאים ,25 ירושלים . טל ': 02-5611344
נא להמתין לטעינת התגובות
