המתקשרת מבצרה: חדשות הרוח של השבוע
הניו-אייג' בישראל חווה בסוף השבוע הזה קפיצה (קוונטית, כמובן) למרכז האליטה הישראלית, כששרי אריסון יצאה מהארון הרוחני והכריזה על עצמה כמתקשרת ופחות-או-יותר מוארת. וגם: קן וילבר יורד מגדולתו ומדריך חדש לטכנולוגיה רוחנית. תומר פרסיקו עם הניוז-אייג' של השבוע
נתחיל כמובן בשרי אריסון. רצף הראיונות ומסיבות העיתונאים שנתנה המיליארדרית לרגל צאת ספרה "לידה" חשף, כידוע, את האני הפנימי שלה לעיני כל, ולא כולם התרשמו לטובה. הראיונות בידיעות אחרונות ובערוץ 2 הציגו אשה בעלת צביון רוחני ניו-אייג'י די סטנדרטי, ובשל כך גם כזה שאינו ממש מעניין. אלא שמשום שאריסון היא אחד האנשים החזקים והמשפיעים במשק הישראלי, דבריה עוררו תהודה רבה.
תהודה זו היא שמעניינת באמת בסיפור הזה, אך כדי להבין במה דברים אמורים אביא מדבריה של אריסון בראיון שנתנה לאמירה לם (ידיעות אחרונות). הראיון, ראשית, רצוף כולו סיסמאות ניו-אייג'יות מוכרות. כך מדגישה אריסון כמה פעמים שהיא "לא מצטערת על כלום" מכיוון ש"לכל מעגל בחיים שלי יש תפקיד". היא בכלל "מאמינה בקארמות ומאמינה שצריך לסגור את הקארמות", ולכן גם הנישואין עם עופר גלזר היו בסופו של דבר ברכה.
מאידך היא מאשימה את אנשי בנק ישראל, איתם נקלעה לחיכוך מתוקשר לא מזמן, שהם לא מבינים את החזון שלה מפני שהם תקועים ב"עולם הישן", אך מיד מדגישה ש"לכל אחד יש את הבחירה לשנות את דרכו בכל רגע. אני מקווה שזה ישתנה". מהסבל שלנו יש כידוע להרפות, ולכן העובדה שלא הצליחה לחסוך מילדיה חוויה של גירושין היא "כאב ששחררתי".
כל אחת מהאקסיומות הרוחניות הללו מוכרת כמובן, ומהווה חלק מהפסיכולוגיה העממית (folk psychology) הרוחנית שהשיח המרכזי בישראל כבר קיבל ועיכל מזמן. אלא שמכאן ממשיכה אריסון אל מחוזות שונים לחלוטין: לראשונה מודה אריסון שהיא עצמה מתקשרת. על פי דבריה, מאז שהיתה ילדה היא מקבלת "תמונות ומסרים מילוליים", ובין אלה רמזים מקדימים על אירועים שעומדים להתרחש.
"אני חוויתי מראש, למשל, את מה שקרה לאריק שרון והתחלתי לבכות ליד החברים שלי, אבל הם לא הבינו... לפני כמה חודשים, למשל, קיבלתי מסר שהולך לקרות משהו עם המחשבים, שהם הולכים לקרוס. ...אז באתי לדני [דנקנר, יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים]
נניח לשאלה מדוע לא הצליחה הבדיקה למנוע את הקריסה. העיקר הוא שאריסון, אחת הדמויות הציבוריות החזקות בארץ, למעשה מכריזה על עצמה כמתקשרת. ולא רק זה: אריסון מרגישה שהיא "בעניין הזה מובילה משהו, אבל העולם יגיע לשם", כלומר שיש לה תפקיד, והוא הבאת גן-עדן עלי אדמות: "עידן הכוחניות, המניפולציות, המלחמות, זה עולם שהולך ומת, זה לא יהיה יותר"; "אין לי ספק שהדברים בעולם ילכו וישתנו, כמו שבתוכי כבר התחולל השינוי העצום הזה". שרי אריסון כמשיח הניו-אייג'.
אז מה היה לנו כאן? ראשית נראה בעליל שהניו-אייג' בישראל, שנמצא בתרבות המרכזית כבר כ-15 שנה, חווה בסוף השבוע הזה קפיצה (קוונטית כמובן) למרכז האליטה הישראלית. בראיונות השונים יוצאת למעשה אריסון מהארון הרוחני ומכריזה על עצמה כמתקשרת ופחות-או-יותר-מוארת. הדברים, כאמור, עוררו ומעוררים רעש תקשורתי לא קטן, והשאלה המעניינת היא אם לבד מזעקות השבר וההתייחסות הצינית לדבריה, תתעורר מחאה אמיתית כנגדה.
הניו-אייג' הוא מעצם טבעו מערך תרבותי שובר היררכיות: כל אחד יכול להיות בו נביא, כל אחד יכול לייסד דת, כל אחד יכול להאמין במה שהוא רוצה ולהיות חבר באיזו דת או כת שהוא רוצה. מקור הסמכות עבור האינדיבידואל הניו-אייג'יסט הוא אך ורק האינדבידואל הניו-אייג'יסט, כלומר הוא עצמו ופנתיאון תובנותיו וחוויותיו. כרגיל בחברתנו הפוסט-מודרנית אין עם זה שום בעיה, וכולנו שמחים לתת לכל אחד לעבוד את אלוהיו או אליליו כמיטב הכרתו.
הבלגן מתחיל כאשר תפיסת-עולם א-היררכית שכזו נפגשת עם מערכת שבה עדיין חשוב לנו, אפילו בעידננו הפוסטמודרני, לשמור על היררכיות ברורות. מערכות כאלו הן למשל הצבא או הכלכלה, ועל כן אם לדוגמא יגלה הרמטכ"ל שהוא מקבל הערכות מודיעין מקוראת בקפה, הדבר היה מטריד את הרוב המוחלט של אזרחי ישראל.
לכן, כאשר אריסון מתוודה שהיא שומעת קולות השאלה המעניינת אינה זו העוסקת בבריאותה הנפשית או בהשגתה הרוחנית, אלא במידה בה דבריה יעוררו חוסר נוחות בקרב הציבור: האם התרעומת הציבורית תאלץ אותה לחזור בה מדבריה? האם אנשים יתחילו לסגור את חשבונותיהם בבנק הפועלים? או האם לבד מהרמת גבות וגיחוכים עולם כמנהגו ינהג? במילים אחרות, עד לאיזו דרגה בהיררכיה החברתית-מדינית ישלים הקונצנזוס הישראלי עם מפגן בוטה של חוסר רציונליות?
נכון לרגע זה נראה שדבריה של אריסון לא הפילו את השמיים. אף בעל סמכות לא קרא לבחון את יחסיה עם דירקטוריון הבנק שלה, ציבור בעלי החשבונות לא נכנס להיסטריה, ומניית הבנק בכלל עלתה אתמול ב- 1.59%. על אף התדהמה המופגנת והציניות שבה התקבלו דבריה בתקשורת, אנשים "רגילים" שאני דיברתי איתם גילו אהדה לדבריה, גם אם לא האמינו שהיא אכן חוזה עתידות.
תגובות אלה מעידות יותר מכל עד כמה בישראל 2009 ההיגיון הניו-אייג'י, גם אם אינו מובן מאליו, בהחלט מובן, עד כמה התקשור עם ישויות רוחניות וההכרזה על מהפכות תודעתיות הפכו לדבר שמדי פעם "אנשים עושים". ראיונותיה של אריסון בימים האחרונים ודאי הציבו רף חדש בכל הנוגע לכניסתו של הניו-אייג' למיינסטרים, אבל ניתן בהחלט לקבוע כי יש לה תרומה ארוכת שנים לפרויקט הזה, שלדעתה מקרב את הגאולה עליה היא מדברת. אין ספק שמגיע לה על כך, בהתאם להשקפה, קרדיט או גינוי. לי אישית דווקא חשוב לשמור את שתי הרגליים על האדמה העובדתית ואין לי הרבה סבלנות למתקשרים למיניהם, אבל היי, זה כנראה פשוט משהו שאנשים עושים.
זוכרים את קן וילבר, הפילוסוף האינטגרלי שאפילו קלינטון התייחס אליו באיזו נאום ושנחשב לאחד ההוגים המקוריים והחשובים של ימינו? אז זהו, שכדאי לשכוח מוילבר הזה, ולהתחיל להתרגל לוילבר שמה שעומד בראש מעייניו הוא הקפת עצמו בתוכע'ס-לעקרים ועשיית כסף.
כבר לפני יותר משנתיים היה די ברור שמה שמתפתח סביב וילבר זאת הערצה עיוורת, שלא לומר כת. באופן טבעי במצב שכזה ראשו האינטגרלי של וילבר התמלא בשתן, ובאמת בערך אז הוא יצא להתקפה גסה במיוחד על כמה אנשים שהעזו למתוח עליו ביקורת (בין השאר הוא שלח אותם לנשק לו את תחת).
במישור הרעיוני לא נראה שנותר לווילבר כבר מה לחדש, כאשר ספריו האחרונים היו שחזורים או עיבודים מגושמים של התיאוריה אותה הציג באלו שקדמו להם. מה שכן מציע קן בזמן האחרון הוא ליין שלם של מוצרים "אינטגרליים", אותם הוא פרסם ופמפם, ולאחרונה אף פתח קורסים ל"קאוצ'ינג אינטגרלי".
שיחת היום כרגע בקהילה האינטגרלית היא ראיון ארוך עם דניאל גוסטב אנדרסון, מרצה באונ' אידהו, שבין שאר דבריו (המעניינים) גם מספיד למעשה את וילבר:
"השמש שקעה על הפרויקט של וילבר בכמה דרכים, לפחות כפרויקט מעשי ואינטלקטואלי. יכול להיות שהוא ימשיך כמוסד דתי, אבל זה מעבר לאופק העניין שלי. [...] המטרה של תיאוריה אינטגרלית היא להאיר את הדרך לפעולה אחראית. [...] וילבר מתעניין יותר במכירת שיעורי הארה ומוצרים מאשר ביצירת תיאוריה אחראית או מדע".
אני חותם על כל מילה. ואל דאגה, התיאוריה האינטגרלית גדולה יותר מכל הוגה יחיד.
ואפרופו הוגים יחידים, אני שמח שאני יכול להמליץ על ספר חדש של אחד כזה, גם אם הוא עצמו מוכר לקוראי האתר. עידו הרטוגזון הוא לדעתי אחד האנשים המבריקים והמקוריים בארץ, וספרו הראשון, "טכנומיסטיקה", שיצא ממש עכשיו הוא ממְתק אינטלקטואלי-רוחני. הספר, שתת-הכותרת שלו היא "תודעה בעידן טכנולוגי", משמש למעשה כמורה-נבוכים לשימוש נכון, כלומר רוחני, בטכנולוגיה שהולכת ומקיפה אותנו.
הרטוגזון פורש לפני הקורא צורות חדשות ומקוריות להתבונן ביער הטכנולוגי שמקיף אותו (טכנולוגיה כישות, טכנולוגיה כהתפתחות של האדם, טכנולוגיה כעולם, טכנולוגיה כסם) ועל ידי כך מזמין אותו להבין בצורה ברורה ויעילה יותר את המתקפה הבלתי פוסקת של האלקטרוניקה על חושיו. כהגדרתו של הרטוגזון: "טכנומיסטיקה היא דיסציפלינה שעוסקת בשאלה כיצד ניתן לנהוג עם הטכנולוגיה לא ברובוטיות ובאוטומטיות אלא באופן מודע ויצירתי".
השימוש בטכנומיסטיקה אליבא דהרטוגזון הוא הכרחי, משום ש"ככל שאנחנו עוברים לתוך העידן הדיגיטלי משתנה גם עולם המושגים הרוחני שלנו. המיסטיקנים הקדומים ראו את עולם הרוח דרך הפריזמה של הטבע. הם מצאו סמלים מיתיים בשמש ובירח, ברוחות השמיים, בארבעת היסודות, בים ובמדבר. אלא שכשהעולם שאנחנו חיים בו משתנה, משתנים גם המושגים שבאמצעותם אנחנו חושבים. העולם... יוצר שפה חדשה לחשוב באמצעותה על האלוהות ועל עולם הרוח".
על פי הרטוגזון בסופו של דבר, איך לא, מדובר בשלב נוסף של האבולוציה האנושית: "האבולוציה של האדם אינה מתנהלת עוד באופן ביולוגי. היא מתרחשת מחוץ לגוף, במכשירים האלקטרוניים שמקיפים אותנו ומתקשרים איתנו. ... אנחנו נוטים לראות את עצמנו כישות נבדלת, המתמודדת כנגד עולם טכנולוגי, אך עלינו לתפוס שהטכנולוגיה אינה חיצונית לנו. עלינו לקבל את הטכנולוגיה כחלק מהעצמי, ולהבין שהסייבורג אינו מהות אחרת ומנוגדת לאדם. ...הניסיון של האדם להיכנס לתוך העולם ההיפר-טכנולוגי וההיפר-מבלבל הזה ולשמור שם על הדבקות שלו הוא המשימה הדתית הגדולה של זמננו".
כאמור, ספר מבריק. אני קצת מקדים את המאוחר מפני שהספר יהיה בחנויות רק ב-6 ליולי, אבל כבר עכשיו אפשר להזמין אותו כאן.
נא להמתין לטעינת התגובות
