סוגרים מעגלים: חדשות הרוח של השבוע
תרגומים ראשונים לעברית של יונוס אמרה, מיסטיקן וגדול המשוררים הסופיים הטורקיים; שי טובלי מבקש להקים קואליציה (גלקטית?) של כתות בישראל, בעזרת אתר חדש; והאם אלו הם ימיה האחרונים של השקפת עולם מבית מדרשו של הרב קוק, בה מחזיקים חובשי כיפות סרוגות? תומר פרסיקו עם הניוז-אייג' של השבוע
דרוישים מחוללים. המקבילה הטורקית לסאדהו ההודים Vladimer Shioshvili ויקימדיה
פעמים מעטות בהיסטוריה קמות דמויות שהשפעתן חורגת לא רק מזו של ענקי רוח או של מצביאים מהוללים, אלא גם מכל מה שהן עצמן שיערו או תכננו. זה קורה כאשר בזמן הנכון ובדרך הנכונה מתהווה יצירה שהשפעתה מתגלגלת לכדי שינוי תרבותי מקיף. כזה היה למשל התרגום של מרטין לותר לברית החדשה, מלטינית לגרמנית, תרגום שבעזרת מכונת הדפוס שהומצאה זמן קצר לפני כן לא רק תרם רבות למהפכה הפרוטסטנטית, אלא למעשה השפיע בצורה מכרעת על דמותה של השפה הגרמנית כפי שאנחנו מכירים אותה כיום.
תרומתו של יוּנוּס אֶמְרֶה לטורקית דומה לזו של לותר לגרמנית. אמרה, מיסטיקן ומשורר מסוף המאה ה-13, חי באנטוליה אשר בטורקיה בתקופה בה היתה תחת שלטון הסלג'וקים, אך בכפיפות לאימפריה המונגולית. באזור דיברו אז ערבית כאשר דנו בדת ובמדע, פרסית כשפת הספרות ומעמד האצילים וטורקית כשפת הצבא והעם. בתוך העושר התרבותי הזה גדל יונוס אמרה, ומשום מה הוא בחר לשורר את שיריו בטורקית. הוא הפך לא רק לראשון, אלא לגדול המשוררים הסוּפיים הטורקיים.
הדרוויש שהחיה את הטורקית
כריכת ספרו העברי של יונוס. נווד רוחני
הטורקית הפכה בידי אמרה לשפת ספרות, התעטרה בחן וקנתה לעצמה ביטחון עצמי ומעמד. מזמנו של אמרה התחילה עליית קרנה של הטורקית, ומזמנו הרשו לעצמם אוהביה לכתוב בה ספרות ושירה. אבל יונוס אמרה היה הרבה יותר מ"מחדש הטורקית" – הוא היה גם מיסטיקן גדול, או בשפתו: דרוויש. הדרוויש, מילה פרסית שמשמעה "עני", היה נווד רוחני, אולי המקבילה המוסלמית לסאדהו ההודי, שחיפש את הקשר עם האל תוך שהוא נודד בדרכים וסומך על האחרון שיספק את כל צרכיו.
יונוס היה סופי בתקופה בה הזרמים הסופיים רק החלו להתגבש, ואולי משום כך היה יכול לפרוץ לו דרך משלו. ייתכן שפגש בחייו את המיסטיקן הגדול ג'לאל א-דין רוּמי (שהגיע מפרס לאזורו), אבל היה מסויג
מ"המסדר" שהחל להתגבש סביבו. בכתביו הדגיש את האופי הבלתי-ממוסד של הידע הרוחני, ובשונה מרומי שכתב בפרסית, כתב יונוס כאמור בשפת העם, טורקית.
השנה נזכה לשני ספרים בעברית המוקדשים ליונוס. הראשון כבר יצא, ומאגד בתוכו תרגומים משפת המקור של שיריו. הספר, "אותי שיגעה אהבתך" (הוצאת כרמל, התרגום ע"י דניס אוזלוו, סלים אמאדו ואברהם מזרחי) יפיפה, מכיל גם צילומי הדפסים מההווי הדרווישי, וכן אחרית דבר (שחלק מהאינפורמציה שהבאתי קודם לקוחה ממנה). ספר שני, "הדרוויש יונוס – נשמתו של העם הטורקי", אמור לצאת בהוצאת "עולם קטן" של יעקוב אבן יוסוף (וגם הוא עזר לי ללמוד על יונוס). מכאן והלאה אפסיק לדבר, ואתן למשורר לשורר.
תניח שכל קצותיו של העולם כבשת
תָּנִיחַ שֶכָּל קְצוֹתָיו שֶל הָעוֹלָם כָּבַשְתָּ
אוֹ בִּנְכָסָיו שֶל עוֹלָם בְּהִמוּרִים זָכִיתָ
עַל כֵּס שְלֹמֹה הַמֶּלֶך תְּדַמֶּה שֶיָשַבְתָּ
עַל פֵיוֹת וַעֲנָקִים אֶת מָרוּתְךָ כָּפִיתָ
מַטְמוֹנוֹ שֶל פֶרִידוּן וְזֶה שֶל נוּשִירֶבַאן
וְגַם הַזֶּה שֶל קְרֶזוּס לְמָמוֹנְךָ הוֹסַפְתָּ
הָעוֹלָם כִּנְגִיסָה, תַּחְשֹב שֶאוֹתוֹ לָעַסְתָּ
לְעִיסָה לֹא מַסְפִּיקָה, תָּנִיחַ שֶבָּלַעְתָּ
תָּנִיחַ שֶחַיֶיךָ דְּרוּכִים כְּחֵץ עַל קֶשֶת
חֵץ דָּרוּךְ דִינוֹ לָעוּף, תָּנִיחַ שֶשִחְרַרְתָּ
מַיִם מִלְּאוּ גְרוֹנְךָ כַּאֲשֶר בְּיָם נִבְלַעְתָּ
לֹא יַעֲזֹר לְהֵאָבֵק תָּנִיחַ שֶטָּבַעְתָּ
יוֹמְךָ יָבוֹא וְתָמוּת, אֶת זֶה אַתָּה יוֹדֵעַ
תַּעֲזוֹב אֶת הָעוֹלָם, תָּנִיחַ שֶנִקְבָּרְתָּ
כָּל נְשִימָה גוֹזֶלֶת קְצָת חַיִים מֵחַיֶיךָ
עָבְרָה מַחֲצִית זְמַנְּךָ, תָּנִיחַ שֶסִּיַמְתָּ
אַף שֶעֲזוֹרִים עָבְרוּ בְּצוּרָה כֹּה נְעִימָה
סוֹף פָּסוּק הוּא נְשִימָה, תָּנִיחַ שֶשָכַחְתָּ
2. כת דה בולשיט
שי טובלי. "שינוי בתודעה הקולקטיבית"
"מי שבעצם גרם לי להיות מסוגלת לומר לעצמי שהייתי חברה בכת, הוא המורה שלי בכבודו ובעצמו" – כך כותבתתמר ברוש, אשתו לשעבר ותלמידתו של שי טובלי, באתר חדש, הפרויקט האחרון של שי. מתברר שטובלי מיודענו הקים אתר חדש המתיימר להיות "אתר הכתות בישראל", ובו מודים תלמידיו שהם היו חברים בכת תחת הנהגתו. ודוק: "היו", כי הכת לכאורה פורקה.
הכוונה, אם הבנתי נכון, היא ליצור מרחב מוגן בו חברים בכתות שונות ומבקריהן יוכלו לדון ולגבש עמדות מושכלות. כך, תלמידים שונים של טובלי מתוודים על חברותם (לשעבר) בכת שלו, כותבים מאמרים על תופעת הכתות, ואף מראיינים את אמו של טובלי, שמגנה על בנה. יש אפילו רשימה של "מומחים" שמציעים עזרה לחברי כתות ולבני משפחותיהם – כולם כמובן תלמידים "לשעבר" של טובלי.
לא זאת אף זאת: ישנה גם קריאה די מדהימה "להתאגדות הכתות בישראל". על פי טובלי "הכוח המשותף של כמה עשרות קבוצות ואלפי החברים בהן, יוכל לחולל שינוי אמיתי בתודעה הקולקטיבית ובאופן בו תופסת התרבות הישראלית את המושג 'כת'". דמיינו: יושבים להם יחד טובלי, ראשי הסיינטולוגים, הרב לייטמן ואורן זריף, ומדברים על הדרך לחולל שינוי בתודעה הקולקטיבית! אין ספק, רעיון פשוט מבריק. ועוד: אגודת הכתות גם מתכננת "הקמת מערך תקשורת שיוכל לתת מענה במקרים של רדיפה תקשורתית חסרת בסיס". וואו, לא נעים. כאן אני עצמי מרגיש קצת אחראי. אבל מה עם מקרים של רדיפה תקשורתית בעלת בסיס?
האתר, אם כן, מלא כל טוב. על טובלי עצמו גם נכתב, אך כאמור הוא "ראש כת לשעבר", מפני שפירק את קבוצת תלמידיו. אז מה יש לומר? ראשית, שלא פירק את הקבוצה ולא כפכפי-אצבע, כי תלמידיו עדיין חיים במשותף ונשמעים להוראותיו. שנית, שהאתר מהווה למעשה פיתיון לפתיים, שכן בכסות של אתר המביט בכתות מנקודת מבט אוהדת אך ביקורתית נמסר לנו בעצם שטובלי כבר אינו מנהיג כת ומוצע לנו ליצור קשר עם תלמידיו.
שלישית, שנסיגה מעמדות בעייתיות והכאה על חטא אינן דבר רע, ובמקרה של טובלי בהחלט הכיוון הנכון, אלא שעוד לא שמענו התנצלות על העניין המטורלל של "הבודהא מאוריון", על היומרה המגוחכת להיות הנבחר היחיד לתקשר את אלוהים ועל ההבטחות לתרופה לסרטן. התנצלות כזו חייבת להיות לדעתי הצעד הראשון בדרך לפתיחת דף חדש. ורביעית, שכושר ההמצאה של שי לא חדל מלהפתיע, ואת זה אי אפשר לקחת ממנו.
3. פרומים
הרב קוק. סופה של התיאולוגיה הקוקיסטית? ארכיון
כמעט כל מערכת אמונית סופגת מכות כאשר העובדות מוטחות בפניה, על אחת כמה וכמה אם האמונות שבה נוגעות לדרך בה העולם הזה אמור או לא אמור להיראות. פינוי גוש קטיף היווה מכה אדירה לאמונת "ראשית צמיחת גאולתנו" מבית מדרשו של הראי"ה קוק, כלומר האמונה שמדינת ישראל היא הכלי האלוהי שבאמצעותו יגשים הקב"ה את הבטחתו לאברהם ויקים על אדמת א"י השלמה את מלכותו הארצית.
השבוע דיווח עקיבא אלדר שבקרב אישים בולטים בהנהגת המתנחלים האמונה הזו אבדה. אלדר מביא מדבריו של אורי אליצור, מראשי גוש אמונים בעבר, שמחזיק ש"ארץ ישראל חשובה יותר ממדינת ישראל, וזכותו של יהודי לשבת בכל מקום בארצו חשובה בעיניו יותר משאלת הריבונות" – כלומר שאם וכאשר תקום מדינה פלסטינאית הוא יעדיף לחיות בה, ולו רק להישאר בביתו בשטחים. אלדר מציין שגם חנן פורת מחזיק בעמדה דומה.
אם זהו ציטוט מדוייק הרי שמדובר במהפך מדהים. אם לפנים דעות כאלה היו נחלת בודדים קיצוניים, הרי שוחדירתן לשדרה המרכזית של המתנחלים מסמנת את תחילת סופה של התיאולוגיה הקוקיסטית, על פיה המדינה היא קדושה ומבטאת את רצונו של האל על פני האדמה. כפי הנראה הסדקים שהפינוי מעזה יצר הפכו לשברים כעת כשנראה שהלחץ האמריקני יאלץ פרידה מהריבונות ביהודה ושומרון.
אין להפחית בגודל השבר התיאולוגי: המציאות, שכופה פרידה מהשליטה הישראלית ביהודה ושומרון, כופה פרידה גם מהרעיון כאילו שליטה כזו היא חלק הכרחי מתהליך הגאולה. לאליצור (לשם דוגמא) היו שתי אופציות: להודות שתהליך הגאולה נמצא בנסיגה (עם הויתור על חלקי מולדת), או לנתק את הגאולה מהמדינה, כך שגם אם האחרונה מוותרת על השטחים, הגאולה כלל אינה מושפעת מכך, שכן המדינה היא לא קדושה, היא רק "עוזרת".
בעצם מדובר בהתחרדות. זהו ויתור על החלום של מלכות ישראל השלישית, של גאולה שאנחנו מביאים במו ידינו, ונסיגה אל עמדה של "משיח בענן", של גאולה שתבוא בצורה נסית, ללא תלות באדם. אליצור מצטרף לא רק אל החרדים אלא גם אל המוני נוצרים שמצפים בסבלנות לביאתו השנייה של ישו, והיהדות, שהציונות החזירה לה את הקשר ההדוק לעולם הזה, בעצם חוזרת לגולה ולתפיסה תלושה של חיים ללא השפעה על האלוהות. היהדות (האורתודוקסית) שוב יוצאת מההיסטוריה, אותה היסטוריה שעד לחורבן בית שני היתה עבורה ביטוי של פעולת האל בעולם.
אחת מנקודות העומק, הכוח והחוכמה של היהדות היא הקשר האמיץ שלה עם העולם הזה: ההלכה היא מערכת של מעשים, כתבי הקודש אינם פילוסופיה אלא היסטוריה, והגאולה גם היא ארצית, קהילתית, לאומית ועולמית. הקמת המדינה היהודית אפשרה לאופי המקורקע של היהדות לצאת מהכוח אל הפועל, להבשיל ולפרוח. פעמים רבות מדי היו הפרחים לפירות ביאושים, אבל זה לא מפחית מהעוצמה או מהעומק שבהשקפה הזו, המצביעה קודם כל על חוסר השניות של המציאות האלוהית: האל מתגשם בעולם, העולם הוא ביטוי אלוהי. חבל ששבירתה של ההשקפה הקוקיסטית תביא לאיבוד ההיבט היהודי המופלא הזה.
שיר סיום
נקנח הפעם בשיר נוסף של יוּנוּס אֶמְרֶה.
את יינו של אלוהים ברוך השם שתינו
אֶת יֵינוֹ שֶל אֱלוֹהִים בַּרוּךְ הַשֶּם שָתִינוּ
אֶת יָם הָאֱמֶת הַזֶּה בַּרוּךְ הַשֶּם צָלַחְנוּ
אֶת הֶהָרִים בָּאֹפֶק, הָאַלּוֹנִים הַכְּרָמִים
בִּבְרִיאוּת וּבְרִנָּה בַּרוּךְ הַשֶּם עָבַרְנוּ
יְבֵשִים הָיִינוּ לַחְנוּ, שוֹק הָיִינוּ רֹאש נִהְיֵינוּ
צִמַּחְנוּ כְּנָפַיִים וּבַּרוּךְ הַשֶּם עַפְנוּ
לֶעָרִים שֶהִגַעְנוּ, לִנְפָשוֹת עַלִיזוֹת
אֶת תּוֹרַת טַפְּטוּק [מורו של יונוס] לָעָם, בַּרוּךְ הַשֶּם הֵפַצְנוּ
קְרַב נָא נַעֲשֶה שָלוֹם, נָכִּיר אִיש אֶת רֵעֵהוּ
אִכּפְנוּ אֶת סוּסֵינוּ בַּרוּךְ הַשֶּם רָכַבּנוּ
יָרַדְנוּ לְאֶרֶץ רוֹם, טוֹב עָשִינוּ רָשַעְנוּ
שָלֹש עוֹנוֹת עָבַרְנוּ, בַּרוּךְ הַשֶּם חָזַרְנוּ
הֶחֱיָנוּ לְמַעְיָן וּלְנָהָר הָפַכְנוּ
זָרַמְנוּ לְעֵבֶר הַיָּם בַּרוּךְ הַשֶּם גָלַשְנוּ
בְּבֵית מִדְרָשוֹ שֶל טַפְּטוּק לְעַבְדּוֹ נִהְיֵינוּ
כְּשֶבֹּסֶר הָיָה יוּנוּס בַּרוּךְ הַשֶּם הִבְשַלְנוּ
נא להמתין לטעינת התגובות
