בודהיסטווה מקומי
ערן אורזל תר אחר מורה אמיתי בכל רחבי העולם. בסוף הוא מצא אחד כזה כאן, בישראל: צדיק בשר ודם, נחבא אל הכלים, שיודע את רזי הבריאה ויכול לצאת מגופו, לרפא חולים ולשנות חיים של אנשים. אבל כל זה לא נחשב בעיניו
אחרי חיפושים רבים בהודו, בתאילנד, בנפאל ובטיבט אחר מורה אמיתי וראוי, מאמציי נשאו פרי. מצאתי אותו! ועוד כאן, בישראל. בהתחלה הוא לא כל כך הבין מה אני רוצה ממנו, אבל התעקשתי ואמרתי שאני רוצה ללמוד ממנו.
הוא אמר לי שאין לי מה לחפש אצלו, שיש לי אנרגיה טובה ושאני בריא. אכן, הוא צדק: הרי עשיתי כל יום יוגה ומדיטציה במשך שלוש שעות ועל פני השטח שום דבר לא נראה בוער. אבל אני הרגשתי שמשהו חסר ושאני זקוק להדרכה. על אף מיומנותי ביוגה (אני מורה ליוגה) וגמישותי הרבה לא הגעתי לגבהים הרוחניים עליהם קראתי בספרים; רציתי להתקדם ולא ידעתי איך ולאן. למדתי לטפל בשיאצו, מסאז' תאילנדי והילינג - אך התשובות לא הגיעו משם.
גם לימודי פילוסופיה מזרחית ודתות במסגרת תואר ראשון באוניברסיטה לא נתנו תשובות; הבלבול רק הלך וגבר, והשאלות רבו והתווספו.
במסורת הבודהיסטית למאסטר אשר חוזר למעגל הלידות והמיתות על מנת לעזור ליצורים אחרים להשתחרר מן הסבל האנושי קוראים בודהיסטווה. הבודהיסטווה בוחר לחזור בכל פעם מחדש לקיום אנושי אך ורק מתוך חמלה עמוקה לבני האדם ואמפטיה לסבל שלהם. כישות משוחררת אין הוא מחויב לקארמה של לידה מחדש, אך למרות זאת הוא בוחר לחזור.
כזה הוא המורה שלי. בודהיסטווה אמיתי. אמנם הוא לא התחנך בתרבות בודהיסטית, אך חוץ מזה הוא בודהיסטווה לכל דבר. הוא מלא אהבה וחמלה לכל הסובב וביתו מקרין שלווה ועדנה ונוכחותו מלאת עוצמה, שמחה ועליצות.
לאחר שכנועים רבים הבודהיסטווה הסכים לקבל אותי, ואט אט הפכתי לתלמידו. בוקר אחד הגעתי אליו והתחלנו לשוחח. העליתי בפניו שאלה שטורדת אותי כבר זמן רב: מדוע אין הוא מתלהב מיכולותיו השונות והמיוחדות שלחיפושיהן מקדישים אנשים חיים שלמים? מדוע הוא מתייחס אליהן כלאחר יד ומצניע אותן? הוא לא כל כך הבין את השאלה והתפתח דיון סביב מהותו כמורה.
התחלתי למנות בפניו את יכולותיו. "אתה רואה את כל השכבות והרבדים של בני האדם. מן הפיזי דרך האנרגטי ועד הנשמתי. האם זה לא דגול?" הבודהיסטווה לא הביע
הוספתי ואמרתי כי יכולתו לתקשר עם כל המדריכים הרוחניים של בני האדם, עם מלאכים וישויות מיטיבות שונות מרחבי היקום היא מופלאה. הבודהיסטווה לא הראה התלהבות כלשהי אף בנושא זה.
"מה עם יכולותיך כשאמאן, המאפשרות לך להיכנס לכל מהות - בין אם היא חיה, צומח או דומם, ולעבור בין עולמות שונים במיומנות נדירה?" גם זה לא ממש הזיז לו. הבודהיסטווה נראה אדיש לכל יכולותיו המופלאות. ואני, כתלמיד שכל כך מתרשם מיכולות אלה נותרתי מבולבל מאדישותו.
לא הרפיתי והמשכתי. "לבטח יכולותיך לרפא טראומות וחסימות מחיים אלה ומגלגולים קודמים, לתקן קארמה קשה ולשנות את מסלול החיים של בני אדם נחשבת בעיניך!!" אך גם יכולת זו לא הותירה רושם עליו.
"אולי היכולת האדירה שלך כטראנס מדיום, המאפשרת לך לצאת מגופך ולתת לישות אחרת להיכנס ולתקשר פיזית היא חשובה וראויה בעיניך?" שוב קיבלתי תשובה אדישה ונראה שהוא מתחיל להשתעמם יותר ויותר מן הדיון הזה.
החלטתי לשנות כיוון ולשאול אותו לגבי ההארה והפסגות הרוחניות אליהן הוא הגיע, אך המצב הפך עוד יותר חמור ונראה שאני מאבד את מעמדי בעיניו.
נותרתי אובד עצות. כל מה שנחשב מרגש, מרתק, מעניין ומסתורי נראה בעיניו של הבודהיסטווה בנאלי ויומיומי. מה אני מפספס? אמנם ידוע כי בודהיסטוות הם נשמות מוזרות וקשה להבינן, אך תשוקתי להבין את המורה שלי לא הרפתה ממני.
תהיתי שמא מרוב גלגוליו השונים כמורה הוא שכח מה זה להיות תלמיד, והפסיק להעריך את אשר יש ביכולתו לעשות ולהשיג. הרי מורה זה נראה כאילו הוא מזלזל ביכולותיו המיוחדות, שתלמידים נוטים לבקשן משך חיים שלמים.
האם הוא זוכר את עצמו כתלמיד? אולי אז תתעורר בו הערכה למצב בו הוא נמצא עכשיו. אך ללא הועיל, הבודהיסטווה נותר אדיש כשהיה.
לפתע אחז בדף נייר וכתב: "כל תלמיד שרוצה להתפתח באמת, אני יכול לקדם ולפתח אותו. זו היכולת הגדולה ביותר שלי!" צהל המורה הגדול. ברגע הראשון הייתי מופתע ולא כל כך הבנתי ממה הוא מתלהב; הרי כל תלמיד שרוצה באמת ללמוד צריך למצוא מורה וללמוד ממנו. אבל אט אט הבנתי כי יכולתו הגדולה ביותר של המורה שלי היא היכולת ללמד כל אדם באשר הוא - אם הוא באמת רוצה ללמוד.
זהו כוח עצום. וכבודהיסטווה זה הדבר הכי חשוב שלמענו הוא חי: לעזור לבני אדם. משם הוא שואב את סיפוקו, וזוהי מהותו האמיתית. ללמד אנשים ולעזור להם להתקדם ולהתפתח. לעזור להם להתמודד עם הפחדים שלהם ועם החסימות שלהם ולהרים אותם מעלה. כל השאר זה רק עזרים. היכולות המופלאות הם כלים העומדים לרשותו כדי לבצע את המטרה שלשמה הוא הגיע לכאן.
כך הבנתי שיש לי עוד הרבה מה ללמוד. לבודהיסטווה יש תודעה אחרת לגמרי משלנו ומעט מאד אנשים זוכים לראותו במלוא הדרו, שכן הוא נוהג להחביא עצמו ולהצניע את יכולותיו (וגם את שמו ותמונתו). ואשרי שזכיתי לכך בחיי.
נא להמתין לטעינת התגובות
