ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

כשאינשטיין פגש את טאגור

"גם המדע וגם האמנות הם ביטוי לטבע הרוחני שלנו", אמר המשורר והפילוסוף ההודי טאגור לאחר פגישתו עם אינשטיין, שנתנה פומבי לכמה מהסוגיות הנכבדות ביותר של פילוסופיית העידן החדש והונצחה בפינת רחוב ברמת אביב

 
תושבי רמת אביב מכירים היטב את פינת הרחובות איינשטיין-טאגור, בה ממוקם הקניון המקומי. בניגוד לפינות רחוב אחרות, זו אינה מקרית: לרבינדרנט טאגור,  המשורר והפילוסוף ההודי, שהרבה להתעמק בחוכמת הנסתר של המזרח ולמיועדנו אלברט איינשטיין - היה דיאלוג מתמשך. מתברר כי השניים היו מרותקים אל כמה מן הסוגיות הנכבדות ביותר, המעסיקות כיום רבים מהוגי העידן החדש: תחומי ההשקה של מדע מול רוח, של מטפיזיקה מול פיזיקה ושל אפשרות קיומה של מציאות אובייקטיבית ללא תלות בתודעה האנושית.

שלוש פגישות נערכו בין השניים, אך המפורסמת ביותר - זו שתועדה באופן רשמי וסוקרה על ידי כלי התקשורת של התקופה, נערכה בקיץ 1930, בביתו של אינשטיין בכפר קאפוט שבגרמניה, לפני עליית היטלר לשלטון. המראה היה בוודאי ציורי משהו: אינשטיין היהודי, הפיזיקאי הגדול של כל הזמנים, זוכה פרס נובל (1921), בעל רעמת השיער הלבנה והשפם השיחי - וטאגור הבודהיסט יליד בנגל, זוכה פרס נובל לספרות (1913), בעל השיער והזקן הלבנים הארוכים. העילה הרשמית למפגשים לא היתה אלא "כדי לדון בנושאים של ענייני הרוח, המוזיקה והאומנות".

ב-1930 התגורר אינשטיין עם אשתו אלזה על ראש גבעה בכפר הנידח קאפוט שבגרמניה, שסבל מקשיי תחבורה ניכרים (ואולי מכאן הביטוי הגרמני הידוע 'לך קאפוט'). אם לא די בקשיי הגישה, מתברר שאינשטיין לא טרח להתאבזר אפילו במכשיר טלפון. אך למרות זאת, שטף המבקרים בביתו של "הר פרופסור אינשטיין" מעולם לא פסק: בני משפחה, חברים, עמיתים מכל רחבי העולם - ואישים ידועי שם דוגמת טאגור, ששהה באותה תקופה באחד ממסעותיו העולמיים, ולא רצה לפסוח על ביקור אצל הפיזיקאי הנודע. 

כך, בבוקר ה-14 ליולי 1930 הופתעו בני קאפוט מדמותו של טאגור, שהיתה בוודאי חריגה ביותר בנוף הגרמני המקומי: איש בן 70, לבוש גלימה ארוכה מסורתית ומלווה בפמליה הודית בלתי מבוטלת. 
למרבה המזל כללה הפמליה של טאגור שתי מזכירות, שהופקדו על תיעוד השיחה בין האישים, שנערכה במרפסת הבית. את רשמיו מאינשטיין סיכם טאגור לאחר הפגישה כך: "הוא מה שעשויים לכנות מטריאליזם טרנסנדנטאלי, שמגיע לקדמת המטפיזיקה, שם יש התנתקות מוחלטת מהעולם המסובך עצמו. עבורי, גם המדע וגם האמנות הם ביטוי לטבע הרוחני שלנו, מעבר לצרכנו הביולוגיים, והם בעלי ערך יסודי".

ואילו ה"ניו-יורק טיימס" ציטט את טאגור באומרו על אינשטיין: "רעמת שערו הלבן, עיניו הבוהקות ומזגו החם - שוב הרשימו אותי באופיו האנושי של איש זה, שעסק בצורה כה מופשטת בחוקי הגיאומטריה והמתמטיקה". טאגור התרשם עמוקות מהפשטות העצומה של אינשטיין: "לא היה בו שום דבר נוקשה. לא היה בו בכלל ריחוק אינטלקטואלי. הוא נראה לי איש שהעריך קשרים אנושיים, והוא הראה לעברי עניין והבנה אמיתיים".

הפגישה המפורסמת הצמיחה גם מיתוסים רבים. כך, למשל, דיווחה עיתונאית בשם פראו בריצק'ה, כי טאגור נראה משקה את הפרחים בגינת ביתו של אינשטיין ומנכש בה עשב. אך אינשטיין לא היה טיפוס שנמשך למזרח האקזוטי של הודו, ונראה שגם התלהבותו מהמפגש עם טאגור היתה פחותה מזו של עמיתו: "הדיאלוג המילולי עם טאגור היה כישלון מוחץ בשל הקשיים בתקשורת", העיד הפיזיקאי בכנותו המעט מופרזת, "ואף פעם לא היה צריך להתפרסם", חתם. אך אינשטיין נטה חיבה רבה לידידו המשורר, ואף כינה אותו "רבי טאגור".

ואמנם, בין האישים ניכרו פערים בלתי מבוטלים: מלבד בעיית השפה שהקשתה מאד על התקשורת ביניהם, היו ביניהם פערים תרבותיים ופערי גיל ניכרים. בעידן שקדם הרבה לכפר הגלובלי המודרני – מדובר היה בקשיים מהותיים. ובכל זאת קישר בין השניים דבר מה מאוד מרכזי: החיפוש אחר האמת, היופי, טבע המציאות והאהבה למוזיקה. על כן נסבה השיחה בעיקר על מקומו של האדם ביקום, האלוהות, טבע הסיבתיות, המוזיקה ההודית והמערבית וגם על אודותיה של האמת האוניברסלית של הקיום.

קשריו של אינשטיין עם הודו בכל זאת היו מגוונים. למרות שלא ביקר בה מעולם, הוא העריץ את מהאטמה גנדי ואת מדיניותו בהודו. הוא התכתב עמו בחודשים ספטמבר-אוקטובר 1931 ואמר לו: "מעשיך הוכיחו שאנו יכולים להשיג את האידיאל אפילו ללא אלימות". זכורים היטב גם קשריו של אינשטיין בתחילת שנות העשרים של המאה העשרים עם הפיזיקאי ההודי סטינדרה נטה בוזה, שהוליד התפתחויות מכריעות בפיזיקה. מאוחר יותר, בשנת 1949, נפגש עם ראש ממשלת הודו החופשית ג'ווההלל נהרו בארה"ב והם שוחחו על השלום העולמי, נושא שהיה קרוב ללבו של אינשטיין.

אולם נראה כי בראש מעייניו של אינשטיין - ולפחות בצד ההגותי שלהם, עמד החיפוש אחר ראיות לקיומה של מציאות אובייקטיבית העומדת בבסיס התופעות הקוונטיות, שטרדו ביותר את מנוחתו. משפטו המפורסם, לפיו "אלוהים לא משחק בקוביות" דן בדיוק בלבטים אלו שלו: אינשטיין ביקש למצוא אמת המתקיימת בנפרד מן המחשבה האנושית, בעוד שניסויי תורת הקוונטים מעידים על ההיפך הגמור. וכשעלה הנושא לדיון בינו לבין טאגור נתגלע פער מהותי בעמדותיהם של שני האישים.

אינשטיין העלה את בפני טאגור את השאלה: "האם האמת והיופי קיימים באופן נפרד מהאדם?" טאגור טען: "האמת של היקום היא אמת אנושית... כאשר היקום שלנו הוא בהרמוניה עם האדם, אזי הנצחי שאנו מכירים אותו כאמת - אותו אנחנו חשים גם כיופי". אינשטיין השיב: "אני מסכים בנוגע למושג זה של יופי, אבל לא בנוגע לאמת".

טאגור התעקש שהאמת ממומשת באמצעות האדם. אינשטיין הדגים את נקודתו. "נניח", הציע אינשטיין כהשערה, כי "בני האדם לא קיימים עוד. נניח שאף אחד לא קיים בבית הזה. האם גם השולחן הזה היה חדל מלהתקיים?" טאגור השיב לאינשטיין שרק סוג ההכרה שיש לו, לאינשטיין, מרגישה את השולחן שאותו הוא קולט.

טאגור סבר שאינשטיין נתפס להיבט של האמת שהוא חוץ-אנושי בעוד אינשטיין אמנם נטה להמשיך ולהאמין בקיומה של אמת מחוץ למחשבה האנושית - במעין מציאות אובייקטיבית. עמדתו של טאגור היתה כי האמת ממומשת על ידי האדם: "אם ישנה אמת כלשהי שהיא נטולת ייחוס חושי או רציונלי לחשיבה אנושית - היא לעד תישאר כשום דבר כל עוד אנו נותרים בני אנוש". ואילו אינשטיין אמר, בין השאר: "אני מאמין שלכל מה שאנחנו עושים או חיים עבורו יש סיבה. זה טוב, בכל אופן, שאיננו יודעים מהי".

העיתונאי דמיטרי מריאנוף, בעלה של בתו החורגת של אינשטיין, מרגוט, סיכם בלשון ציורית משהו עבור ה"ניו יורק טיימס" את הפגישה, במאמר שכותרתו "אינשטיין וטאגור מבינים את האמת": "זה היה מעניין לראותם יחד", כתב: "טאגור, המשורר בעל הראש החושב, ואינשטיין, החושב בעל הראש של המשורר. זה נראה לצופה כמו שתי פלנטות עסוקות בשיחה".




ד"ר גלי וינשטיין, מומחית לאלברט אינשטיין, למגלים ולממציאים בהיסטוריה. דוקטור להיסטוריה של המדע. לבלוג 

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...