זן נדיר: מסע מרתק באי זנזיבר
צריחי מסגדים וכנסיות, בתי תה, מלונות פאר, ארמונות טורקיים, ניחוח תבלינים וחופים זהובים. דנה דירקטור יצאה למסע בזנזיבר – האי שבו העבר חי, בועט ונושם
(מתוך "זיכרונותיה של נסיכה ערבייה מזנזיבר", אמילי רואט)
בימים כתיקונם ניתן להפיג על כוס קפה את המולת הסמטה הכוללת רוכבי אופניים, צעקות רוכלים, ילדים משתעשעים ותיירים מבולבלים. אבל בימי הצום, במהלך היום, המסעדות בבעלות מוסלמית סגורות, וכמובן שבשאר המסעדות אין שותים או מנשנשים בחוצות העיר, אלא בתוך המבנים ומאחורי וילונות.
נראה כי בגידת התיירים באותם ימים מיקדה אלינו את מירב תשומת הלב של הרוכלים שישבו ברפיון של צום על שרפרף. בימים הבאים שמותינו התלוו לכל "ג'מבו" (שלום בסווהילית,( "ממבו?" (מה נשמע) ו"פועה!" (טוב/סבבה).
לעת שקיעה, על החוף שלצד הנמל, נערים מפגינים ביצועים מרשימים בכדורגל ואקרובטיקת חוף. לא רחוק משם, בשוק האוכל השוקק בגני פורודהאני, נחים מעל גחלים שיפודים הממתינים להמון הרעב, הנוהר אל עבר עננת העשן שמיתמרת מעל השוק.
מבעד לחלון בית המידות הערבי שבו התאכסנו (Abuso Inn), ממעוף העורבים החגים מעל העיר המסתורית ומעל סמטאות העיר הצרות והמפותלות, מתנשאים צריחי מסגדים וכנסיות, ארמונות סולטאנים, בתי תה תלויים בין הגגות ומרופדי כריות, מלונות פאר, שווקים, גגות פח, ביצורים, ניחוח תבלינים, עשן ואבק. הוד, הדר והזנחה.
במשך מאות שנים הייתה זנזיבר לבו של האיזור המכונה "החוף הסווהילי". רוחות המונסון,
מאות שנים קיימו בני הבנטו (Bantu), תושבי האיזור, יחסי מסחר עם הודים, פרסים וסינים. בימי הביניים הערבים הביאו עמם את האיסלאם, את שפתם ואת עושרם התרבותי, שהפכו לחלק מהמפעל התרבותי הסווהילי.
סטון טאון ממזגת ערב רב של תקופות ותרבויות, והדבר משתקף גם בחזיתות הבתים. מבט אל על יגלה בדיוק מאיזה מוצא הייתה המשפחה וכמה יחסי השכנות היו טובים. כך, למשל, בבתים המוסלמיים נבנו מחיצות שאפשרו לנשים להיות חלק מחיי הרחוב ובד בבד להסתתר מעין רואה.
בנוסף, בתים שכנים חוברו במסדרונות עץ כדי לאפשר לנשים לבקר את שכנותיהן. בתים רבים מאופייניים בכך שבחזיתותיהם נבנו ספסלי אבן שהקיר החיצוני תומך בהם, ואלה נועדו לאפשר לשכנים להתקבץ בסוף היום לשיחה נעימה.
בתי הודים רבים מאופיינים, מלבד בכיתוב בסנסקריט, גם בדלתות בהן מקובעים ראשי כידונים להגנה מפני פילים, מורשת אותה הביאו ההודים עמם מהמולדת. דלת הבית מהווה סמל סטטוס, ולכן דלתות המעמד הגבוה יבלטו במסיביות שלהן.
מלבד ממדיה, גם לעיצוב הדלת משמעות רבה. הגילופים בדלתות מבטאים את תפיסת עולמו, רגשותיו ושאיפותיו של בעל הבית. בגילופי הדלתות משולבים פסוקי קוראן וסמלים כמו עצי דקל המסמלים ברכה, גלי ים המסמלים עושר, סמלי משפחה וסמלים פגניים.
קירות העיר מספקים הצצה למאוויים המקומיים: כתובות וחריטות בערבית; ציטוטים מהקוראן; גזרים מעיתוני ספורט עליהם מתנוססים כדורגלנים; לוגו של מלקולם אקס; פוסטר של הראפר המנוח טופאק; ושלט על קיר מתקלף מתחנן Keep Town Clean.
בתקופה שבה הגענו, לפני הבחירות לנשיאות בארצות הברית, גם סטיקרים של אובמה הופיעו ברחבי העיר. מפקדת הקמפיין "זנזיבר למען אובמה" הוקמה תחת עץ רחב ידיים שקיבל את השם "עץ אובמה" (Obama Tree) ושנתלה עליו ציור גדול של המועמד. הצליח להם.
העושר הסווהילי התחבב גם על הפורטוגזים וסולטני המפרץ. האימפריה הבריטית, שהכריזה על זנזיבר כעל מדינת חסות, הותירה את ניהולה בידי הסולטן העומני סייד סעיד. במאה ה19- העתיק הסולטן את בירתו ממוסקט לזנזיבר, שם יכול היה להשגיח מקרוב על מטעי התבלינים הפוריים, על העבדים ועל שאר "מטרדים" שעוררו עליו הדים.
הציטוט הפותח את הכתבה הוא פרי עטה של בתו, הנסיכה אמילי רואט, שנולדה בזנזיבר בשנת 1844 בשם סיידה סאלמה (Sayyida Salme). בספרה "זיכרונותיה של נסיכה ערבייה מזנזיבר" פרשה את עלילותיה המלכותיות בחיק הטווסים, השפחות והמרחצאות.
הספר נכתב בעת שהותה באירופה מטעמים כלכליים, לאחר מותו הטרגי של בעלה בתאונת חשמלית, כאשר נאלצה רואט לפרנס את ילדיה בעצמה. חייה כנסיכה והמפגש הנדיר של אישה ערבייה מוסלמית בזמנה עם התרבות המערבית מספקים זווית ייחודית לפערים התרבותיים של מזרח ומערב. ספרה של סאלמה נחשב לטקסט פמיניסטי חלוצי.
אז מה יכול היה לעניין את האירופים? למשל, ש"נשים בעלות אמצעים הולכות לישון כשהן נעזרות בשתי שפחות, אחת חוזרת על פעולת העיסוי והשנייה מכוונת מאוורר אל הגבירה," כפי שכתבה, או ש"ניקוי הרגליים במי בושם זה דבר מרענן ביותר".
גם אם בעולמה של רואט גשם של צפרדעים נראה הגיוני יותר מביטול הסחר בעבדים, היא עדיין חתרה בדרכה תחת תכתיבים של קיפוח ופטריארכאליות, וכבר בילדותה לימדה את עצמה קרוא וכתוב בסתר, מיומנות ששימשה אותה היטב בהמשך.
בתקופה שבה הלכה רואט לעולמה, שנת ,1924 אישה מוסלמית אחרת גילתה דרך מילוט מהחברה השמרנית – בי קידודה, המלכה הבלתי מעורערת של מוזיקת הטארב (ז'אנר מוזיקלי בעל שורשים ערביים והשפעות אפריקאיות והודיות.( עולם שלם הפריד ביניהן: האחת, בתו של סולטן; השנייה, בתו של מוכר קוקוסים. אבל שתיהן היו נשים ששברו מוסכמות.
את בי קידודה, שנולדה בכפר קטן ועני בזנזיבר הקולוניאליסטית וברחה מהבית לעיר הגדולה בגיל עשר, שומעים היום בכל מקום בסטון טאון. בצעירותה הופיעה בכל רחבי מזרח אפריקה עם תזמורת וללא רעלה, כשקולה השרוט, המעושן והמהפנט בליווי הכריזמה הודף תכתיבים דתיים וחברתיים.
רק בשנות ה,80- עת זנזיבר יצאה מהבידוד ועם ההתעניינות הגוברת במוזיקה מסורתית, פרצה בי אל התודעה המוזיקלית העולמית, יצאה לסיבובי הופעות ברחבי המזרח הרחוק, המזרח התיכון ואירופה ואף חזרה והקליטה אלבומים. התזמורת, הווירטואוזיות, הסווהילית, האלתורים, הדמיון לאום כולתום והנפש החופשית הפכו את בי לאגדה בחייה והשראה לנערות רבות.
אבל נחזור למסענו. עם תום צום הרמדאן, העיר לבשה חג. הזמנות למסיבות הודבקו על קירות מתקלפים, דגלים בצבעי כחול, לבן ואדום נתלו בין הגגות. גברים וילדים עטו גלימות לבנות. בעיד אל-פיטר מתקיימות תפילות המוניות ואחריהן פוצחים בחגיגות. בין הסמטאות התרוצצו רגליים וידיים קטנות מעוטרות בחינה, מבצבצות מתוך שמלות משי מנופחות, ילדות פטורות מאיסורי "צניעות" ותחת מעטה כבד של איפור משחקות במחבואים.
משלוחי מנות בידיהן של נשים המכוסות ברעלה על טפיהן עשו דרכם אל בתי מכרים, כנהוג ביום מחילה ואחווה זה. מוזיקה בקעה מהרמקולים, ומשפחות מוסלמיות במיטב מחלצותיהן עשו דרכן תוך כדי ריקוד אל רחבת הדשא המרכזית הגובלת בשוק ובגבעה הצופה אל הים. שם חיכה להם יריד של דוכני שעשועים ומזון. לצדנו על המדרכה התיישבה משפחה גדולה, וכולנו צפינו בעוברים והשבים.
צמד הדודניות הצעירות במשפחה שישבה לידנו, רבקה ואמירה, מיהרו לשבור את הקרח. רבקה, ילדה שחורה, רזה ונמרצת כבת עשר, היא בעלת ביטחון עצמי ועיניים ממזריות עד שנראה כי העולם סר ויסור למרותה. אמירה חולמת להיות רופאה ורבקה חולמת על קריירה כעיתונאית. רבקה הראתה לנו את הצלקת המתנוססת על חזה, זכר לניתוח לב שעברה בגיל ארבע בישראל (לדבריה).
אמירה, דודניתה, בעלת התווים הערביים וכיסוי הראש, העדינה והשקולה, סיפרה לנו על מנהגי החג וכן על אנשים רעים המבקשים לנקום על מר גורלם על ידי הזרקת נגיף האיידס לבריות תמימות, אגדה אורבנית נפוצה: "הם רוצים לנקום בגלל שהם עצמם נדבקו. זה קרה לשכנה התינוקת שלנו ובגלל זה לא מרשים לנו להסתובב אחרי 20:00 בערב!".
שעה קלה של פטפטת, וחברותינו החדשות לוקחות אותנו לסיור מודרך ברחבי היריד. הצטופפנו יחד עם הקהל הרב בין שיפודים, חזיזים מתפוצצים, זרועות תמנונים המידלדלות מדוכנים, ילדים משתובבים עם אקדחי צעצוע. באנשים רעים לא נתקלנו, אבל בשעה 20:00 בדיוק נפרדנו לשלום מרבקה ואמירה.
למחרת יצאנו לחיפוש אחר החוף בו בילינו את יתרת שהותנו. כרבע שעה נסיעה מסטון טאון שוכן חוף בובובו (Bububu). אמנם החוף נתון לחסדי הגאות והשפל, אך חף מהמולת תיירים. הים הנסוג חושף עצי מנגרוב ומותיר בריכות. זו השעה בה סרטני נזיר יוצאים מחוריהם, ונשים וילדים יוצאים לחפש אחר אוצרות שפל כמו אצות, צדפים ותמנונים.
מרבית התיירים מגיעים לחופה הצפוני והמזרחי של זנזיבר. בחוף של נונגווי (Nungwi) שבקצה הצפוני (כשעה וחצי מסטון טאון) הגאות והשפל מתונים יותר, החול לבן מסנוור והמים בעלי גוני טורקיז בוהקים. נתוני פתיחה מרשימים אלה הובילו לתנופת בנייה של ריזורטים מפונפנים העמוסים בחדרים לאורך החוף. בזמן שקיעה ספינת דיסקו חולפת על פניהם.
חרף השמועות על חוף שקט לא הרחק בשם קנדואה (Kendwa), הצלחנו למצוא בונגלוס על קו המים בסמוך לכפר נונגווי, ומול מקום חנייתן של סירות דאו (Dhao) מסורתיות בעלות מפרש לבן.
ממקום מושבנו התזוזה היחידה התרחשה בחוף הסמוך, שם מתקנים בני הכפר סירות דאו, כמו אלה השטות מולנו באטיות, נשים מותחות רשת דייגים ויוצרות מעגל בתוך המים ותוך כדי מרכלות על ענייני דיומא, ילדים יפים אוספים צדפים לתיירים ורכיכות לאכילה ובזמן השקיעה תהלוכת ילדים שרה ומתופפת על כלים שנמצאו על החוף.
בשעות הערב, תיירים, זרים החיים בחוף ומציקני חוף (שלרוב צועקים Do you want to celebrate a Zanzibar Boy?) מגיעים לדרינק ב"דאו בר", בר חוף השוכן תחת כיפת השמים.
סירת דאו ישנה הוסבה לבר רחב ידיים, וסביבה פזורות סירות דאו קטנות המשמשות כשולחנות הסבה. מדי ערב בשעה היעודה מתקבצות מכל עברי החוף קבוצות גדולות של סקנדינביות. "הברמנים מומחים לסקנדינביות", סיפר לנו פיטר הדייג הדרום אפריקאי. נראה, אם כן, שהקיבוצניקים איבדו לתמיד את קסמם.
הימים נקפו וסקרנותנו באשר לנעשה מעבר לחוף שלנו גאתה. ויש הרבה מה לראות ולעשות: שחייה עם דולפינים, קופי קולובוס אדומים, שנירקול וצלילה באי פמבה, חופים מבודדים, סיור תבלינים, חווה לגידול צבי ים בנונגווי, תצפית מהמגדלור או בקיצור כל אטרקציות החובה (או יותר נכון, אשמה) לבטלנים שכמותנו.
יומיים לפני תום הטיול החלטנו לזנוח את הצפייה במפרשים הלבנים ובים הטורקיז ולעשות סיור ברחבי האי הקט. קיבלנו המלצה מחברים על נהג בשם מוחמד סימבה, וסיכמנו איתו על סיור תבלינים קצר וסיור חופים לאחריו.
סיור התבלינים סיפק מידע רב ערך על התבלינים הגדלים באיזור (ציפורן, פלפל, וניל, כורכום, ג'ינג'ר, מוסקט, הל, קינמון ועוד), אך נמשך לעד. הסיור הסתכם בתמונה מביכה שלנו עמוסים בכובעים, שעונים, טבעות ותכשיטים קלועים מעלי דקל. סימבה נמנם בתוך הג'יפ בזמן שהמלכודת התיירותית הזו חיבלה בתוכנית העל שלנו – סיור חופים.
במהלך היום נכנס סימבה לזנזיבר טאון (סטון טאון רבתי) לצורך סידורים פרטיים. הסידור הראשון כלל הדפסה של שם של תייר אותו יאסוף למחרת משדה התעופה ואליו הגבנו ב"חמוד" ו"משקיען".
המשכנו בנסיעה לאורך החוף המזרחי שהתמלא בריזורטים, רבים מהם בבעלות איטלקית, כדי להיווכח כי גם האיזור הזה זכה למגע טורקיז. זנזיבר מפותחת בתחום התיירות בלבד. לאורך הכביש הצר לא הבחנו בכלי רכב פרטיים, פרט לרכבי התיירים.
בעת שחלפנו על פני בקתות בוץ, הבחנו בנשים מכוסות בבד צבעוני נושאות מטען על ראשן ותינוק על גבן, רוכב אופניים המוביל כד חלב טרי מהכפר לעיר הגדולה, משאיות, טוסטוסים של בעלי הממון ו"דאלה דאלה" – מונית שירות מקומית אליה נדחסים גברים, נשים, טף וחיות המשק.
מספרים כי מקור השם במחיר הנסיעה המקורי שעלה חמישה ("דאלה" בסווהילית) פני, והנטייה החביבה בסווהילית להרכיב מילים משכפול מילים אחרות, בדומה לקריאתו של עוזר הנהג: "פולה פולה"! (לאט לאט בסווהילית. משמעות "פולה" בודד היא סליחה בסווהילית).
בדרך לשדה התעופה החלטנו לוותר על שירותיו של סימבה. הנהג הזורם שם קלטת של מורגן הריטג', להקת רגאיי ג'מייקנית, ויצאנו לדרכנו. בדרך העפר חלפנו על פני הכפר נונגווי ובו "פרדייס שופינג סנטר" (למעשה צרכנייה קטנטנה), שלישיית בטלנים הישובים במקום הקבוע, ילדה אוחזת תמנון בידה האחת ואת ידו הקטנה של אחיה בידה השנייה, וחבורת ילדים יחפים משתעשעים עם גלגל.
בכפר דומה נולדה בי קידודה. "הדיווה היחפה של הטארב". כיום היא כבר בת 100, אך עדיין שרה שירי אהבה מלאים ברמיזות ולא דופקת חשבון לאיש: "אני שותה, אני מעשנת ואני שרה. אני לא זקוקה למיקרופון, אני רק שרה".
נא להמתין לטעינת התגובות
