לא רק גאון: ממצאים חדשים על מוחו של אינשטיין
54 שנים אחרי שהוצא מגופו, ובתום נדודים בכל רחבי ארה"ב על גבי המושב האחורי של פורד מקרטעת – מתברר שהאנטומיה של מוחו של איינשטיין מעידה גם על יכולת מוזיקלית חריגה ועל חשיבה בלתי מילולית
דין פאלק, אנתרופולוגית מאוניברסיטת פלורידה בטלאהסה, טוענת שהיא זיהתה מספר מאפיינים בלתי רגילים שלא זוהו קודם לכן במוחו של אינשטיין. המאפיינים כוללים מבנה בולט דמוי גוש בקליפה המוטורית ששולטת ביד השמאלית. במחקרים אחרים, זוהו "גושים" דומים עם יכולת מוזיקלית, והרי ידוע היטב שאינשטיין ניגן בכינור בלהט מאז הילדות.
האנטומיה החריגה של קליפת המוח שלו יכולה להסביר גם את אורחות החשיבה הבלתי נפוצים של הגאון, שנהג להעיד כי הוא חושב בתמונות ובתחושות במקום במלים. "אני כמעט ולא חושב במלים", אמר פעם לאבי פסיכולוגיית הגשטאלט מקס ורטהיימר, "מחשבה באה, ואני יכול לנסות לבטאה במלים אחר כך".
בנוסף זיהתה פאלק גם תבנית מאוד נדירה של חריצים ומסילות באזורים הקודקודיים משני הצדדים של המוח. לדבריה, לממצא זה עשויה להיות זיקה ליכולתו של אינשטיין ליצור מושגים חדשים בתחום הפיזיקה ולפתור בעיות פיזיקליות. את הממצאים פרסמה פאלק ב-Frontiers in Evolutionary Neuroscience.
הסיפור המעט ביזארי של מוחו של אינשטיין מתחיל ביום מותו, כאשר בוצעה בו נתיחה רוטינית שלאחר המוות בבית החולים של פרינסטון. הפתולוג, ד"ר תומס הרבי, החליט באותה נתיחה לשלוף את מוחו של הגאון מתוך גולגלתו, מבלי שניתן לו אישור רשמי מצד בני המשפחה. בנו של אינשטיין, הנס אלברט, טלפן לבית החולים למחרת להתלונן, אבל ד"ר הרבי התעקש שיש ערך מדעי בחקירת המוח. "אינשטיין עצמו היה רוצה בזה", הוא אמר.
הרבי, דמות מעט אקסצנטרית, נטל איתו את המוח המשומר גם לאחר שעזב את בית החולים של פרינסטון. הוא פרס את המוח לחלקים ושם אותם בשתי צנצנות עוגיות גדולות בקופסת קרטון גדולה, אותה הניח במושב האחורי של מכונית הפורד שלו ונדד ברחבי ארה"ב. במהלך השנים חילק פיסות מהמוח לחוקרים שונים.
מסעותיו של הרבי דווחו מדי פעם על ידי עיתונאים, כמו למשל בספר Driving Mr. Albert (להסיע את אדון אלברט). רק ב-1998, בתום 43 שנות שוטטות ברחבי ארה"ב עם מוחו של אינשטיין, תומס הרבי, אז בן 86, החליט שהגיע הזמן להעביר את האחריות על המוח של אינשטיין לבית החולים בפרינסטון.
המחקר האנטומי הראשון הרציני על מוחו של אינשטיין פורסם ב-1999 על די צוות חוקרים בראשותה של סנדרה וויטלסון, נוירו-ביולוגית מאוניברסיטת מקמסטר בהמילטון אשר בקנדה. המחקר התבסס, בלית ברירה, על תצלומיו של הרבי מיודענו. הצוות של וויטלסון מצא שהאונות הקדקודיות של אינשטיין, האמונות על קוגניציה מתמטית, ויזואלית ומרחבית, היו רחבות בשיעור 15 אחוז מאונות קודקודיות נורמליות.
הצוות מצא גם מאפיינים לא רגילים אחרים באזור הקודקודי, למרות שחוקרים אחרים ערערו על כמה מהממצאים האלה באותו הזמן. פרמטר אחד שלא הסביר את כישרונו הגדול של אינשטיין, בכל אופן, היה גודל המוח: הוא הוערך בכ-1230 גרמים, ומוקם בקצה הנמוך של הממוצע עבור בני אדם מודרניים.
עתה החליטה פאלק לבחון שוב את התצלומים. ממצאיה של פאלק אישררו את ממצאיה של וויטלסון, בהשוואה לקבוצה של 58 מוחות אחרים.
ד"ר גלי וינשטיין, מומחית לאלברט אינשטיין, למגלים ולממציאים בהיסטוריה. דוקטור להיסטוריה של המדע. לבלוג
נא להמתין לטעינת התגובות
