רווקה + 2
מהפכת המשפחה החדשה עוברת לשלב הבא: יותר ויותר אמהות יחידניות מחליטות להביא לעולם לא ילד אחד - כי אם שניים. נכון, העול הכלכלי והלוגיסטי אינו פשוט ומדייטים בכלל אפשר לשכוח, אבל נשים שעשו זאת פוסקות פה אחד: האושר מהרחבת המשפחה מפצה על הכל
כאשר גלי יניב, רווקה בת 45 ואשת עסקים ממושב באזור השרון, בישרה להוריה כי בתה בת הארבע עומדת לזכות באחות, או במילים אחרות - היא שוב בהריון, קיבלו זאת ההורים בהלם קל. "הם חשבו שאני פסיכית", נזכרת יניב. "הם הבינו אותי, אבל אמרו 'מאיפה האומץ?'. תמיד הייתה לי תעוזה בכל תחום בחיים, אבל פה הפלתי אותם ממש. הם היו אומרים לי, בפרגון כמובן, 'איך את מעיזה?'".
אפשר להבין את הוריה של יניב. בעוד אמהות יחידנית לילד אחד כבר נחשבת לחלק אינטגרלי מהנוף החברתי, בארץ ובעולם - לידה או אימוץ של ילד שני בקרב אמהות יחידניות היא תופעה חדשה, אך היא הולכת ותופסת תאוצה במהירות. תופעת הילד השני גדלה בקצב מהיר יותר אפילו מהתופעה הראשונית שהחלה לפני דור, של לידה מבחירה של ילד אחד על ידי נשים לא נשואות. יותר ויותר נשים כאלו, במקום להעניק לילדיהן אב מעניקות להם אח.
המשפחות החד הוריות הפכו זה מכבר לחלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי. במחקר שערכה הכלכלנית פרופ' לוסי שמידט מאוניברסיטת ויליאמס, נמצא כי שיעור הלידות של נשים לא נשואות שהנן בעלות השכלה גבוהה, עלה ב-145% (!) משנת 1980 (אצל נשים לא נשואות שאינן אקדמאיות מדובר בעלייה של 60%). מספר המקרים של ילד ראשון לנשים לא נשואות אקדמאיות הגיע לשיא של 47 אלף תינוקות בשנת 2005 בארצות-הברית. לפי אותו מחקר, שיעור האמהות היחידניות לשני ילדים גדל פי שבעה מאז שנת 1980.
שילה שינדרמן, אחת המרואיינות במחקרה של שמידט, היא עורכת דין המתגוררת בפרבר מבוסס בניו ג'רזי, ומגדלת את לינג בת השבע ומיי-לין בת העשר, שתיהן ילדות מאומצות מסין. עבור שילה וחברותיה הבחירה בהבאת ילד שני הפכה לנורמה מקובלת, וסללה עבורן נתיב ליצירת תא משפחתי מאושר. לעומתן, ג'יין מאטס, מייסדת הארגון "אמהות חד הוריות מבחירה" ואם לאריק בן ה-29, מצרה על כך שלא הביאה ילד שני לעולם.
"זה בדיוק ההבדל בין הדור שלי לבין הנשים של היום", היא אומרת. "אז זה נראה לי מעשה כל כך נועז וקשה לביצוע, שלא העזתי לחשוב ברצינות להוציא אותו לפועל. כיום נשים אומרות, למה לא? למה שלא תהיה לי המשפחה שתמיד רציתי?".
רבות מהמרואיינות למחקר של פרופ' שמידט, אמהות יחידניות בעלות השכלה גבוהה ומבוססות כלכלית, סיפרו כי הן חיות בסמוך לאמהות יחידניות אחרות ומספקות זו לזו רשת תומכת של מעין משפחה מורחבת. עבור האמהות האלו, יחסים רומנטיים ומיניים ארוכי טווח מוחלפים ביחסי חברות הדוקים ביניהן לבין נשים במצב דומה. הן מצלצלות זו לזו כשצריך עזרה עם הילדים, מתייעצות על בעיות חינוך, מחליפות שמות של רופאים, מספרות על הקשיים וחולקות את רגעי האושר של ההורות. הן הרבה יותר מחברות - הן מייצגות תהליך שינוי בדפוסי המשפחה המסורתיים.
לפי מחקרים, הוספת ילד שני למשפחה יחידנית הוא צעד מצוין. החוקרים סוברים כי מספר ילדים (לעומת ילד יחיד) במשפחה חד הורית מחזקים את יסודות המשפחה, וממשילים
אן-מארי, אם יחידנית לשניים מפרינסטון, כותבת בפורום של "אמהות יחידניות מבחירה" כי ילד יחיד
במשפחה חד הורית יוצר קשר לא הגון ומדכא כלפי הילד. כל הציפיות של המבוגר מופנות כלפי הילד, וזה יכול להיות הרסני לגביו.
אז אם הכל כל כך טוב, איפה הבעיה? נדמה שאין צורך אפילו לציין כי גידול של שני ילדים לבד הוא בגדר אתגר יומיומי. כך, כאשר יום אחד נפלה מיי-לין ושברה את שתי רגליה, שילה שינדלמן עמדה בפני דילמה קשה, והחליטה לבסוף לגבס רק רגל אחת של בתה כדי שתהיה ניידת. כי מי היה מטפל במיי-לין אם היא הייתה מרותקת שבועות למיטה?
כאשר שחר פינקלמן, רווקה בת 37, נכנסה לראשונה להריון, היה לה ברור שאם היא לא יולדת תאומים היא תביא ילד נוסף לעולם "כדי לא להשאיר את הילד שלי לבד בעולם". היום היא אם לבן בגיל שלוש ולתינוקת בת שנה. "היה חשוב לי שבעתיד, אחרי שאני והורי נלך לעולמנו, תהיה לו משפחה", היא מסבירה.
"לכן היה ברור לי שיהיו לי לפחות שני ילדים ושלא אסתפק בילד אחד. רציתי להרחיב את המשפחה כמה שיותר, ואם הייתה לי יכולת כלכלית, הייתי עושה עוד ילד".
- ההחלטה לוותה בחששות?
"כמובן שחששתי מאוד מלהיות אם יחידנית לשני ילדים. החששות מלווים אותך יום יום. את צריכה לדאוג להם, לפרנס אותם, ואין לך בן זוג להתייעץ איתו לגבי גידול הילדים".
כבר בזמן ההריון הראשון פינקלמן דאגה לשריין מנות זרע של אותו תורם, כדי שילדיה יהיו אחים
ביולוגיים. "באופן עקרוני, גם אם הם לא היו אחים ביולוגיים, זה היה בסדר מבחינתי. אבל השיקול
העיקרי שלי היה שככה יהיה להם מטען גנטי זהה, והם יוכלו לעזור זה לזה בצורה כלשהי אם חס וחלילה תהיה איזושהי צרה או בעיה".
פינקלמן, מנהלת גבייה במשרד עורכי דין, מתגוררת כרגע אצל הוריה בחדרה. "לפני שנה וחצי עברתי אליהם משיקולים כלכליים. קודם גרתי עם הבן בשכירות, זה לא היה פשוט, וכשהחלטתי שאני רוצה לעשות לו אחות, הבנתי שלא אעמוד בזה כלכלית. החלטתי שאני מתפשרת בשלב הזה, עוברת להורים ומקדישה את כל כולי לילדים. העזרה הכלכלית הזו היא מאוד משמעותית בשנים הראשונות של הילדים, כי עלויות החינוך הן כמעט חצי משכורת. אצל ההורים יש לי חדר נפרד, חדר נפרד לילדים, ולמטה יש חדר משחקים. זה בית מאוד גדול, ויש לנו פרטיות".
- ההורים תמכו בהחלטתך להביא ילד שני?
"לא התייעצתי איתם, אבל הם קיבלו את המצב עם המון אהבה. הייתה מצדם תמיכה והבנה ממש לאורך כל הדרך. המעבר מילד אחד לשני ילדים הוא לא פשוט. זה קשה פיזית, זה קשה רגשית, כלכלית. קשה לרוץ אחרי שניהם, לספק זמן איכות לשניהם וביחד, זה הכל כפול. למזלי, יש לי עזרה מההורים. בשש וחצי בבוקר אני כבר יוצאת מהבית לעבודה. הילדים הולכים לגן עם אמא שלי, אני אוספת אותם בארבע ואז באים הביתה. אמא שלי גם עוזרת לי במטלות כמו כביסה, אוכל וניקיון אחרי הילדים".
- איזה מחיר אישי האמהות היחידנית לשניים גובה ממך?
"אני לא כל כך מרגישה שאני מקריבה משהו, כי אני כל כולי בילדים. יש לי מהם כל כך הרבה אהבה, שאני לא מרגישה שמשהו חסר לי. זה נכון שדברים כמו בילויים, קניות, הזמן החופשי שלי עם עצמי, ספרים, אינטרנט, מפגשים עם חברים - מאוד פחתו אצלי. אני יוצאת מהבית בשביל עצמי פעם בשבועיים, קניית בגדים ובזבוזים משתדלת כמעט שלא יהיו כדי שיהיה יותר לילדים, ואם אני נכנסת לסטימצקי, אז אני קונה לילדים ולא לי. אני שלמה לגמרי עם הצעד שעשיתי, אין לי שום חרטה ושום ספק. אני מקבלת מהילדים נחת, אהבה, הם כל העולם שלי, הם החיים שלי. זה אושר גדול, ואי אפשר לתאר את זה בכלל במילים. זה שווה את כל מחיר הקניות והבילויים".
פינקלמן שלמה עם החלטתה לבחור בהורות יחידנית ולא בחיפוש פרטנר להורות משותפת. "לא רציתי למצוא את עצמי לקראת גיל 40 בלי ילדים. ניסיתי כל מיני מערכות יחסים שלא הובילו לשום מקום, ולכן החלטתי שאני עושה את הצעד הזה דרך בנק הזרע. הצעד שלי יכול להתפרש כמשהו אגואיסטי, כי אין לילדים אבא, אבל לא רציתי לגדל ילדים עם אדם זר שאין לי שום מערכת יחסים איתו. זו לא הייתה אופציה בשבילי. העדפתי להיות אמא לבד, עם כל הקשיים שבדבר".
בבנק הזרע כבר מכירים את התופעה של שריון מנות זרע על מנת להביא ילד נוסף מאותו תורם. "הרבה מהנשים שפונות לבנק הזרע לא רוצות שהילד יישאר בודד, ועושות מאמצים להביא ילד נוסף", מספר פרופ' אריה רזיאל, מנהל המכון לפוריות הגבר ובנק הזרע במרכז הרפואי אסף הרופא. "אפשר להסביר את התופעה בכך שכיום יש יותר פתיחות למשפחות לא מסורתיות. בנוסף, בגלל האינטרנט וכל המידע שקיים לגבי הנושא, התהליך נראה פחות עלום ופחות מפחיד, כי הכל גלוי ויש אינפורמציה. כתוצאה מכך, נשים שלא מצאו פרטנר מעיזות יותר ללכת לבנק הזרע, ורבות מהן גם לא מסתפקות בילד אחד".
פרופ' רזיאל מוסיף שבתקופה האחרונה קמה צעקה לגבי כך שאין מספיק תרומות. "הדרישה היא רבה, ויש בנקים שייסגרו כי אין להם מאגר גדול של תורמים. זאת גם הסיבה שיש פנייה לבנקים מחו"ל. יש כל הזמן מצוקה של תורמים, וכנראה יש גם ירידה באיכות התרומות. מתוך עשרה פונים יכול להיווצר בפועל אולי תורם אחד בגלל כל מיני סיבות של אי התאמה, איכות הזרע ועוד".
"ברגע שהחלטתי להביא ילד מבנק הזרע, החלטתי שיהיה אחד ועוד אחד", מספרת גלי יניב, שבנותיה
הן היום בנות שבע ושלוש. "גדלתי במשפחה של שלוש בנות, והיה לי ברור מלכתחילה שילד לא גדל לבד, כל עוד זה אפשרי. בפעם הראשונה ההריון נקלט בקלות, ובפעם השנייה היו שנה וחצי של ניסיונות, אבל לא ויתרתי, כי היה לי חשוב להגדיל את המשפחה".
- לא חששת לגדל לבד שני ילדים?
"ממש לא. חשבתי שזה יהיה לי קל יותר מאשר להיות אמא לילד אחד. כשיש אחים, הם עוזרים אחד לשני וגם עוזרים לאמא. לא רציתי שבבוא היום הילדה תישאר לבד בעולם. אני גם חושבת שזה נכון לגדול עם אחים. לי יש קשר מדהים עם האחיות שלי מהילדות ועד היום, ולא רציתי למנוע קשר כזה מהבת שלי. רציתי לתת לה את הזכות להיות אחות.
"כשנולדה בתי השנייה, הפכנו ממש למשפחה מגובשת. הבנות מרגישות משפחה, הן לא מרגישות לבד, הן לא מרגישות שונות. כשנסעתי לחו"ל לא מזמן, למשל, היה להן אחת את השנייה. הבת הגדולה מאוד לוקחת חלק, עוד זה אפשרי. בפעם הראשונה ההריון נקלט בקלות, ובפעם השנייה היו שנה וחצי של ניסיונות, אבל לא ויתרתי, כי היה לי חשוב להגדיל את המשפחה".
את שתי בנותיה הביאה יניב מאותו תורם. "הילדה הראשונה יצאה כל כך מוצלחת, אז סוס מנצח לא מחליפים. הרגשתי שבחרתי מצוין, וחשבתי שכדאי שהן יהיו אחיות ביולוגיות ושאין סיבה לפתוח עוד חזית לא ידועה".
- איך הבאת ילד נוסף השפיעה מבחינה כלכלית? את מחסירה דברים מעצמך?
"בטח שאני מחסירה, אז מה? זה מאהבה. קודם כל, התקופה עכשיו מחורבנת, את חייבת להיות מחושבת, אני מצטמצמת עכשיו יותר, אבל אני חיה יפה וטוב ולא חסר לנו כלום. אני לא יוצאת לבלות, כי לא בא לי וגם אף פעם לא הייתי בליינית. בא לי להיות בשקט, בא לי ליהנות מלהיות בבית. אבל אם אני רוצה לצאת, אני מזמינה בייביסיטר ויוצאת.
"גם בגדים זה לא משהו שחסר לי. בתקופה שלפני ההורות הייתי בזבזנית, והסיבה שהפסקתי לקנות לעצמי דברים היא שהרגשתי שזה לא חשוב לי. ברגע שיש ילדים את יותר שמחה לקנות להם מאשר לעצמך. אבל צריך לומר שההשקעה בעצמך פוחתת, וכאן זה סוג של חיסרון, כי זה סוג של ביטול עצמי. את נותנת את כולך לילדים, את נהיית פחות חשובה, וזה לא טוב".
"אם הילד לא בא כתוצאה של אהבה, אז אני מעדיפה להיות אם יחידנית ולא לחפש שותפים להורות, כי אז את צריכה לגור קרוב אליהם, להסתדר איתם, והם שותפים ב-50% בכל מה שקשור לילדים. לא רציתי שמישהו יחליט איך אגדל את הילדים, איפה אגור, איך אקרא לילדים. הקושי בלהיות אם יחידנית הוא שהעומס כולו עלייך. את לא יכולה להגיד לבן זוג 'תפוס פיקוד, אני יוצאת לצעדה'. הכל עלייך 24 שעות - למרות שיש את ההורים, האחיות, החברים התומכים, שתמיד אפשר להיעזר בהם".
- מה לדעתך מניע כיום אמהות יחידניות ללדת יותר מילד אחד?
"אולי הפתיחות של הסביבה לכל הנושא הזה של ההורות היחידנית. אם פעם זה היה יותר בצנעה, היום יותר קל לדבר על זה. אחרי שיולדים ילד אחד ורואים שזה אפשרי, שיש תמיכה מהסביבה ויכולת כלכלית, אז ממשיכים הלאה".
רונית (השם המלא שמור במערכת), רווקה בת 40 מהרצליה, אם לילדה בת שנה וחצי, שרויה כעת בחודש התשיעי להריונה השני. "כבר בתחילת שנות ה-30 החלטתי שאהפוך לאם בכל מקרה, ואמרתי לעצמי שאם עד גיל 35 לא אמצא מערכת יחסים שתוביל להקמת משפחה, אעשה ילד לבד", היא מספרת. "התחלתי את התהליך, ועברו כשלוש שנים עד שנכנסתי להריון וילדתי. היה לי ברור שילד אחד זה לא מספיק, גם בשביל הילד וגם בשבילי. לכן, בגלל הגיל, החלטתי מאוד מהר להיכנס שוב להריון ועשיתי את זה מאותו תורם. אני באופן אישי רציתי יותר משני ילדים, אבל גם ככה לגדל שני ילדים לבד זו לא משימה קלה, אז נראה לי שאעצור בשניים.
"הרבה אנשים אומרים לי שאני מאוד אמיצה בגלל שהחלטתי להיות אם יחידנית, ועוד לשניים, אבל אני לא רואה את זה ככה. אני חושבת שכל אשה שלא מצאה זוגיות, חייבת לעשות את זה. זה דבר מדהים, אין שני לו בעולם, ואני ממליצה בחום. בכל הזדמנות שאני יכולה לנסות ולשכנע נשים לא לוותר על אמהות, אני עושה את זה".
- איך את מסתדרת מבחינה כלכלית?
"עוד לפני שהתחלתי את כל התהליך של בנק הזרע, היה לי חשוב לבסס את עצמי כלכלית. קניתי בית,
הסתדרתי כלכלית, אני עובדת בחברת היי-טק. הרבה נשים רווקות בוחרות להביא לעולם ילד עם עוד בן אדם בגלל הבעיה הכלכלית, אבל אני חשבתי שאוכל להסתדר לבד. לא רציתי לחפש שותף להורות, כי ברור לי שבאיזשהו שלב בחיים תהיה לי זוגיות, ולא רציתי שיהיה צד שלישי שיפריע לחבילה הזאת".
אז מה באמת עם זוגיות? האם הגידול של שני ילדים מוציא את האמהות היחידניות ממעגל הדייטינג?
רבות מהן מספרות כי האנרגיה שנדרשת לגדל לבד שני ילדים לא מאפשרת להן להיות בסצינת ההיכרויות.
שילה שינדרמן מניו ג'רזי מספרת כי כאשר החלה לדבר על רצונה לאמץ ילד שני, אביה התנגד לרעיון משום שחשב כי בכך היא סותמת את הגולל על סיכוייה להתחתן אי פעם. "מי יתחתן עם אם חד הורית לשני ילדים?", אמר לה. שילה הסכימה עם אביה, ואמרה כי בשנים הקרובות אין סיכוי שהיא בכלל תנסה להכיר בן זוג. "בעשר השנים הקרובות בכוונתי להשקיע אנרגיה רק בגידול הבנות", היא אומרת. אגב, לפני מותו שינה אביה של שילה את עמדתו. הוא אמר לה שהוא הגיע למסקנה כי חשוב שיהיו לה שני ילדים אשר בבגרותם יתמכו זה בזה.
מיקי מוריסט, מחברת הספר "בחירה באמהות יחידנית", טוענת כי מתוקף המציאות הנוצרת באמהות יחידנית לשניים, הסיכוי להיכרויות הופך לבלתי אפשרי. במחקר על אמהות יחידניות שערכה הסוציולוגית רוזאנה הרץ, סיפרה איילין פישמן, רואת חשבון מאטלנטה, בת 44 ואם לשניים (ילדה בת חמש מתרומת זרע ותינוק מאומץ מגואטמלה), כי לפני שנה היא פרסמה מודעה באתר שידוכים ובה תיארה את עצמה כאם חד הורית לשניים המחפשת בן זוג לחיים. התשובות שקיבלה היו בעיקר מאסירים השוהים בכלא.
לדברי איילין, "לצאת לדייט עם שני ילדים דורש הרבה אנרגיה עד שיוצאים מהבית, צריך לשלם לבייביסיטר והיציאה עצמה נראית כמו ראיון עבודה מעייף".
נוסף לקושי למצוא בן זוג, קיים גם נושא ההשפעה על הילדים. במחקר שערכה הסוציולוגית שרה מקלאנן מאוניברסיטת פרינסטון, נמצא כי קשרים רומנטיים לא קבועים עם גברים עלולים לפגוע ביציבות הנפשית של הילדים, וכל פרידה מבן זוג משאירה חותם של "מיני גירושים" עליהם. נשים רבות מרגישות זאת באינטואיציה שלהן ולא לוקחות את הסיכון הזה.
"אני לא יכולה להגיד שכרגע אני פנויה לזה, ממש לא", מאשרת שחר פינקלמן. "אבל אני מאמינה שביום מן הימים, כשהילדים קצת יגדלו ויהיו יותר עצמאיים, גם זה יגיע. זוגיות יכולה להגיע גם בגיל יותר מאוחר, אבל להיכנס להריון בגיל יותר מאוחר זה יותר קשה, וגם הגידול של הילדים בגיל מאוחר הוא קשה יותר".
"אני לא מחפשת זוגיות כרגע, כי פשוט אין מקום כרגע", אומרת גלי יניב. "אני חושבת שבגיל שהילדות
נמצאות בו, להכניס בן זוג לחיים זה כל כך מסורבל. אני כל כך טרודה בהן ואיתן, אם זה לנסוע לחוגים, לעניינים, הן צריכות אותי עכשיו. אבל בעוד עשר שנים יכול להיות מאוד נחמד שיהיה לי בן זוג, ואז גם אוכל לבנות זוגיות נהדרת. אז מה אם זה יקרה לי בגיל 55? שום דבר! זה יחכה. עכשיו אני לא פנויה לזה. בזכות הילדים אני מקבלת משפחה, רגש, חום, אהבה, קרבה - כל מה שחסר לך כשאת רווקה וחיה לבד.
"אני מרגישה כמו סוג של שליחה, ורוצה להעביר את המסר הזה לנשים שעדיין לא החליטו עם עצמן לגבי הבאת ילדים לעולם ועדיין מחכות לנסיך על הסוס הלבן. בסביבות גיל 35 אין מה לחכות. תשאלי את עצמך אם את רוצה להיות אמא, ואם התשובה היא כן - אז לא לחכות יום אחד נוסף. להגיד 'אני רוצה להיות אמא, אבל לא עכשיו', זו טעות. אל תבזבזי את הזמן, כי ככל שאת מתקרבת לגיל 40 דרך הייסורים היא הרבה יותר קשה. כשהחלטתי להיות אם יחידנית התייעצתי עם חברה, והיא אמרה לי: 'למה את מחכה? לנסיך? אם הנסיך יגיע, הוא ייקח אותך עם ילד או בלי ילד'. זה גם מה שחשוב לי להסביר לנשים שרוצות לממש את האמהות שלהן".
נא להמתין לטעינת התגובות
