דרוש: משורר חי
יצירות שירה רבות מדי הן ביטוי למצבי נפש נחותים וטיפשיים, הגורמים לכם כאבי ראש, שלשולים, גירודים וגירויים מהסוג הרוחני! שירה היא החיים האמיתיים, לא תמצית של רגשות שליליים. אומרם מיכאל איבנהוב
השירה מופיעה לעיתים כאמצעי ביטוי מעורפל, ללא עקביות ואחידות. לעיתים היא כוללת בתוכה תמונות יפות מאוד, אך ללא התאמה עם שפת הטבע. האחראים לתפיסה מוטעית זו, של השירה, הם המשוררים בעצמם, המעדיפים להימלט אל אזורים נחותים ביותר בתחום האסטרלי.
בתחום זה הפיתוי גדול, והם מניחים ליצורים החיים שם לפתותם. זו הסיבה שגם הקהל נופל, משום שאין לו קנה מידה ויש לו נטייה לחיות באזורים המעורפלים של התודעה. הקהל מתפעל ושוקע יחד עם המשוררים באזור הזה. אתם יכולים לבטוח בי, אני מתבונן באנשים זמן רב ומגלה מהי מידת ההבנה שלהם לשירה.
לעתים קרובות מדי אנו רואים שהמשוררים דואגים קודם כל לשפוך ולמלא את יצירתם בחומר רגשי שלילי מאוד: בצרותיהם, בייאושם, בצער לבם ובאובדן תקוותם. מדוע המשורר חייב לתת לקהלו מזון המכיל דאגות ושאיפה למורד? אפשר ממש לומר שזה כאילו המשורר נותן לקהלו לאכול את צואתו.
אנשים טיפשים מאוד מקבלים זאת, הם אוכלים: אפשר לומר שיש להם צורך להתענג, יום ולילה, מן הקליפות, הפסולת והלכלוך. הו, אתם עוד רחוקים מלהבין אותי, אך אט-אט תרכשו קנה-מידה מעולה בתחום האמנות וכך תפסיקו להעריץ כמה יצירות וכמה סגנונות הגורמים לכם כאבי ראש, שלשולים, גרודים וגירויים...בתחום הרוחני! יצירות רבות מידי הן ביטוי למצב נפש נחותים וטיפשיים.
אם כן, מהי השירה האמיתית? ...השירה האמיתית היא הדיבר האלוהי, כמובן, יחד עם כל יתר המרכיבים, הקשורים באופן נפלא ביניהם ויוצרים התאמות סודיות. השירה האמיתית מעוררת באדם את זיכרון מולדתו האלוהית. היא מרטיטה בתוכו את המיתרים הרוחניים ביותר, היא נותנת לו השראה למען יצירת חיים חדשים. לכן, משורר שאינו מעורר בך רגשות מסוג זה ומספק לך רק כמה תחושות בלתי ברורות, אתה יכול להיות בטוח ששירתו איננה השירה האמיתית.
גם אני, כשהייתי צעיר מאוד, כתבתי שירה. כתבתי חרוזים ושירי מיסטיקה שהכילו אמיתות רוחניות, חזיונות, נבואות; אך די מהר החלטתי להפסיק לכתוב, כאשר הבנתי שהשירה הזאת מחלישה אותי: היא גרמה לי להיות רגיש במיוחד ופגיע, כמו-כן היא עוררה בי את הצדדים האסטרליים, המושפעים מן הלבנה.
לכן עזבתי את האזור הזה והחלטתי לחפש את השירה האמיתית בשמש. כאשר יש גם כאלה המבחינים בשירה, המופיעה לה בהרצאותיי. כל זאת, משום שהחלפתי את השירה הזו והעברתי אותה אל תחום המדע והפילוסופיה. השירה האמיתית נמצאת בטבע, כי הכול בו יפה ומדעי בעת ובעונה אחת. כיום כבר התרגלנו להפרדה בין המדע לשירה, בעוד שבטבע הם מופיעים מאוחדים.
השירה חייבת להיות מבוססת על מומחיות עליונה, על ידע אלוהי, אחרת היא חסרת כל תועלת וגורמת נזק. אפלטון, שהיה בעל ידע איניסיאטי רחב ואמיתי, לא רצה במשוררים
אני אוהב את השירה ומבחינתי היא חשובה מן המוסיקה, הציור, הפיסול וכו'... השירה היא הדיבר והדיבר הוא בעת ובעונה אחת מוסיקה, צבע, צורה, בושם. המוסיקה היא בעלת עוצמה רבה, כמובן, השפעתה מיידית על שומעיה, אך שפתה איננה כה בהירה וחינוכית, כמו שפת השירה. הבהירות, בהירות הדיבר נובעת מנוכחות המילים: הודות להן ניתן לראות לא רק צורות, צבעים, מימדים, אלא ניתן גם לשמוע נעימה, לחן, קצב, ניגון, צליל ובעיקר ניתן לקבל משמעות.
המוסיקה מעוררת רגשות, היא מעודדת את הרצון, אך לא נותנת כיוון ברור. אתה יכול להקשיב למוסיקה כל חייך ולהישאר בור כפי שהיית קודם לכן. אך כאשר אתה מקשיב לשירה, לא רק שאתה מרגיש, אלא הודות למילים אתה יכול לחשוב ולמצוא כיוון לחייך. בנוסף לכך, יש בשירה מוסיקה, צבעים, צורות, אדריכלות שלמה... כל האמנויות מרוכזות בשירה. רבים חושבים שהמוסיקה עולה על כל האמנויות וזה נכון אם לוקחים בחשבון את האינטנסיביות שלה: היא לוכדת אותנו, אוחזת בנו ושובה את לבנו. לשירה אנו מקשיבים וגם מבינים אותה. בעת ובעונה אחת היא שובה את לבנו, כמו המוסיקה, אך היא מזמינה ממד חשיבתי נוסף.
במציאות, השירה האמיתית איננה מוגבלת רק לתחום הספרות, היא קשורה לחיים. המשורר האמיתי הוא מי שמסוגל לחיות את היופי שהוא מבטא בחרוזיו, המסוגל לחיות חיים שיריים במחשבותיו, ברגשותיו ובפעולותיו. קל מאוד לכתוב שירה ולחיות לצידה חיים אנטי שיריים. משוררים רבים אינם מסוגלים לכתוב מבלי לשתות לשכרה תחילה, לעשן ולשכב עם נשים רבות! מתברר שכדי לקבל השראה הם חייבים להתנסות, לחוש, כדי לא לסתום את פי המעיין שלהם! ובכן, כך נראים המשוררים: מושפעים מכל תנודת רוח קלה ביותר, חולניים, חלשים, חסרי רצון, הם חיים תמיד בעולם התאוות, ההגזמות, הדאגות ומסיימים את חייהם בשיגעון או באבדון מוחלט.
פגשתי כבר משוררים רבים מאוד בימי חיי, נהניתי להתבונן בהם ולמדתי להכירם. אינני שולל כלל את כישרונותיהם, את רגישותם הרבה ואפילו אני מכיר בעובדה שיש ביניהם גאונים, אך הם לא השכילו לפתח את כוחותיהם הפנימיים, את הרצון והאיזון, והם מאמינים שעל-מנת ליצור עליהם לצלול אל עולם הגיהינום.
איזו תגלית מדהימה!! אם אינך חי, אם אינך מבצע ניסיונות, מובן שאינך יכול ליצור; אבל מדוע לחפש את החומרים הנחותים, בתת-מודע, באותם אזורים נמוכים של החיים? מובן שיש שם חומרים, אט-אט מבינים שאלה אינם החומרים הטובים ביותר. מדוע לא לבצע ניסיונות בתחומים אחרים ולגלות, למשל, מה משמעות המילה שמים, מהו גן-עדן, מהם הטוהר והאהבה האלוהית?!
אני באמת בעד הניסיונות בחיים, אבל ניסיונות אלוהיים ולא של חיי גיהינום. בעבר כל גדולי הגאונים ביצעו ניסיונות אלוהיים. לכן עלה בידם ליצור יצירות מופת, בעוד שכיום רוב האמנים מעדיפים לצלול בצחנה. רק כאשר הם באמת שוקעים בבוץ בצורה מוחלטת, רק אז הם יושבים לכתוב, בהעמידם פנים שהם "מתארים את הטבע האנושי".
לא, הם מכירים את חלקו הנחות, הגיהנומי של האדם. הם יונקים מן המזון הזה, השאוב מן השאול ומעניקים אותו, תחת כבוד, לעולם כולו. בעתיד הקרוב, המשוררים יחלו לזמר ולבטא את הטוהר, התבונה, היופי של ה' ושל היקום כולו. הם יאכילו את האנשים במן הבא מהשמים, שבו טמון הצוף האלוהי, כך שכולם יוכלו ליהנות מן השירה ואף לחיות בעולם שכולו שירה.
מי שמתבונן כיום באנשים, גם במשכילים ביותר, במתורבתים, באנשי ספרות, מגלה שהם צוללים לעיתים קרובות בעולם פרוזאי: הם קרים, קפואים, אין חשים אצלם בחום לבם ולא בשום ניצוץ כלשהו. אני מכנה עולם כזה, עולה הפרוזה. מה קרה לאנושות שהיא פונה יותר ויותר אל הפרוזה מאשר אל כל דבר אחר? השירה הפכה להיות תחום בלעדי לכותבי השירה.
מעת לעת, כן, אנשים קוראים כמה חרוזים, אך החיים שלהם כלל וכלל לא שיריים. זו הסיבה שאמנות העתיד צריכה להיות: ללמוד לחיות בשירה יומם ולילה, זאת אומרת להיות חמים, רבי הבעה, נמרצים ומלאי חיים. כך, במצב כזה אנשים יתחילו לאהוב אתכם. האנשים באמת אינם מבינים כלום: הם רוצים שיאהבו אותם, אך הם ממשיכים להיות קרים כקרח, סגורים, אפורים... פרוזאיים כאלה! הם אינם יודעים לחיות חיים שיריים שרק הודות להם אנשים יאהבו אותם.
כשאני מרים את יד ימין ומנפנף לכם לשלום, אני מביט בפניכם ואני מגלה כל בוקר, מי מכם חי חיי שירה: אצל מי האהבה והאור מוקרנים אלי. הם נותנים משהו, בעוד האחרים קפואים, אינם מכירים את האמנות החדשה של הנתינה וההקרנה. איך ניתן ללמד אותם את כל זאת? גם כאשר מראים להם דוגמה הם ממשיכים לחיות בעולם הפרוזה, קפואים, סגורים, עוינים ולא נעימים. אילו הם היו קצת יותר פיקחים, היו מבינים שהיחס הזה לעולם לא יעזור להם להתארגן בחיים. לכן, הם חייבים לאמץ, כעת, יחס אחר ולחיות בשירה, כי השירה היא החיים, החיים האמיתיים.
ההתפתחות היא ההתקדמות לקראת האלוהות. אם כן, מדוע אין הם מבחינים בכך? מדוע אלה שממשיכים להיות קרים, קפואים ואפורים לא משנים את דרכם וממשיכים לצעוד לקראת האבנים? האנשים מאמצים דרך חיים כזו מבלי לדעת שיום אחד החיים יופיעו עם כלים וחומרים לשבירת האבנים האלה, כי האבנים תשמשנה אותם לבניית בתים חדשים.
הרי זוהי דרכם של האבנים. רק מי שהופך להיות אדם חי ונמרץ, יש לו סיכוי להציל את עצמו. אתה רוצה לשוב אל האבן, איש לא ינסה למנוע ממך, אבל אתה בעצמך תשבר. אבל אם תהיה יותר חי, רוטט, מהיר, קודם כל תהיה לך אפשרות וגמישות להימלט מן הסכנות ולעזור לאנשים הנמצאים הרחק ממך, בדיוק כפי שהשמש שולחת קרניה בחלל כדי להאיר, להבהיר ולהחיות את כל החי והצומח.
לכן יש לבצע את התרגיל הזה יום-יום, לתת ולהקרין מן האור שלך והחום שלך. כן, זהו תרגיל שרצוי לבצעו, כדי לצאת קצת מעצמך, לצאת ממצב העמידה במקום אחד, שהיא כל-כך פרוזאית. כאן, באחווה, אתה לומד באופן מודע על מצב הרוח השירי שלך. ממש נפלא לפגוש אדם, לפגוש משורר שאצלו אתה חש שהכל חי, מואר, מלא אנרגיה! מתחשק לך לנשק אותו בתענוג רב!
כשאני מבחין באדם כזה, כל ישותי מתרחבת, אינני יכול להחביא את שמחתי, זה ממש מדבק כשרואים פנים המשלחות אליך אותות של אור וניצוצות כאלה. לצערנו האנשים חיים עם המרכיבים הרעילים שבתוכם, המשתקים אותם גם כאשר הם מתאמצים להראות פנים פתוחות, מחייכות, אינם מצליחים, כי הכל נשאר קפוא. זה בלתי אפשרי להניע את שרירי הפנים שלהם, להחדיר חיים בתווי הפנים שלהם.
כשהם מנסים לחייך, הם מעוותים את פניהם. כשאני רואה אדם שיש לו קשיים לחייך לאחרים, להביט בהם במבטי אהבה, אני מבין שהמסכן חי כל חייו מתוך עמידה במקום, באזורים נחותים של הרצון, הלב והמוח, בלי שמרכיבי הנפש והרוח באו לבקרו. כאשר הנפש או הרוח פורצים פנימה, הכול משתנה. אין יפה מן הביטויים של הנפש והרוח, בהקרנותיהם ובהאצלותיהם.
הקטע מתורגם וערוך מתוך הספר "יצירה אמנותית ויצירה רוחנית". ספרים נוספים מאת אומרם מיכאל איבנהוב שתורגמו לעברית: עוצמת המחשבה, לקראת תרבות השמש, האור רוח-חיים, הטבע האנושי והטבע האלוהי, חוקי זהב למען חיי היום יום, תרבות חדשה שמשית ואוניברסאלית.
לפורום לתרגום מחשבותיו לעברית; למרכז איבנהוב בארה"ב
נא להמתין לטעינת התגובות
