המטבוחה האלוהית של מרגרט תייר
איך מכינים מטבוחה אוריגינלית עם טעם מרוכז וחלומי? איך מעסיקים את הילדודס ליותר משתי דקות וגם: טריק שיעזור לכם להחזיק קצר את הסמרטוט רצפה
אהלן חברים, שנים אני עובדת על מרגרט ממסעדת מרגרט תייר (רציף העלייה השנייה מס' ,8 יפו, מול המשטר רה הישנה) שתשחרר לי מרשמים, ולפעמים זה גם קורה, כי התשה זו טכניקה מצוינת. אז הנה המטבוחה המופלאה שלה, אבל צריך לדייק כחוט השערה בכל מיני אלמנטים - אחרת הטעם מתחרבש: הסיר: עושה את כל האופרה. חוץ ממחבת הברזל שלה, הדבר הבא הכי טוב הוא סיר הנירוסטה הנמוך של סולתם בקוטר 32 סנטימטר, גובה דפנות 10 סנטימטר ותחתית בעובי של כ-12 מילימטר. חובה תחתית עבה מאוד, כי עם תחתית דקה התבשיל יישרף. ולא לבשל בטפלון - כי לטעם הסופי נחוצה קרמליזציה, שהיא תחרה של חומים דקיקים אי פה אי שם בתחתית התבשיל. הקרמליזציה מושגת בעזרת עובי תחתית הסיר המווסת אותה, גודל המבער 10) סנטימטר,( השגחה מוקפדת והפטנט הנהדר הבא: מלבישים על הגריל (רשת הברזל שמעל המבער, עליה מניחים את הסירים) את הגריל של המבער שלידו (כן.(! ככה משיגים רווח של מינימום 5 סנטימטרים בין המבער הכבוי לתחתית הסיר. בלי הרווח הזה, בחצי הדרך התבשיל יישרף.
למי שיש כיריים קראמיות, שיקנה רשת מגביהה מיוחדת המיועדות לייצוב פינג'נים, וישים עליה את הסיר.
הפלפלים: חייבים להיות "מקומטים" וגמישים מאיבוד נוזלים, כי רק אז טעמם מרוכז. לא להשתמש בעסיסיים מלאי המים, כי לא ייצא טוב. תבחרו את הכי זקנים (אבל לא רקובים,( ותתחילו לייבש אותם כמה ימים בשמש. כ-13-15 יחידות אחרי ניקוי (לא כולל החריפים) צריכות לשקול 1,150 גרם.
השום: קצוץ גס עם הקליפות העבות שלו, כי הן נותנות לתבשיל טעם אופייני.
העגבניות: אם הן לא אדומות אש, מתוקות ומוצקות - אין משחק. ולעבודה.
החומרים:
1,150 גרם (נטו) פלפלים מקומטים - אפשר צבע אחד, או כמה (אבל לא ירוקים)
50 גרם 2) יחידות) פלפלים אדומים חריפים מקומטים, עם הגרעינים
2 קילו עגבניות אדומות, עסיסיות ומוצקות
1 כף מחוקה מלח 120
גרם שיני שום לא קלופות 2) ראשים יפים) 100
מ"ל 8) כפות) שמן רגיל
אופן ההכנה:
.1 חותכים את כל הפלפלים והעגבניות לפיסות וקוביות של סנטימטר וחצי. מערבבים את כל הפלפלים בקערה אחת, ואת העגבניות, כולל המיצים, באחרת.
.2 חותכים שיני שום לפיסות של חצי סנטימטר, כולל הקליפה.
.3 מלבישים רשת כיריים (של המבער הצמוד) על רשת הכיריים של המבער הפועל כדי להרחיק את הסיר מהאש, ומטגנים בבחישה (מבער גדול, אש קטנה) את פיסות השום בשמן.
.4 כשהשום מזהיב רק טיפה (אם לא מזהיב - לא טעים(! שופכים עליו את כל ריבועי הפלפלים, ומעליהם, את קוביות העגבניות. לא מערבבים כלום עד סיום הבישול, אחרת תצא דייסה.
5. מגבירים אש ומכסים במכסה ל-10 דקות (השתמשו בטיימר,( כדי שהעגבניות יגירו את נוזליהן לתוך התבשיל.
.6 אחרי 10 דקות מורידים את המכסה, וממשיכים לבשל (על אש גדולה ומרוחקת) במשך 30
.7 אחרי 30 דקות עושים "חור" עם המרית באמצע התבשיל, ומה"בריכה" הנקווית רואים את כמות וצמיגות הנוזלים.
.8 מבשלים עוד 30 דקות בדיוק! (סך הכל 60 דקות) זה מוכן כשהנוזלים החמים צמיגיים כמו דבש נוזלי מאוד - אבל בחצי הדרך (יענו אחרי 45 דקות) צריך להשגיח כמו נץ - כי דקה אחת מפרידה בין שלב הקרמליזציה הנפלא והסופי, לסיר שרוף.
.9 מכבים אש, מפזרים מלח, ממתינים דקה שכל החרוך העדין (עדין! אחרת מר(!!! נרטב וניתן לגרד אותו במרית עץ שטוחה כדי לערבב הכל בתנועות קיפול עדינות (וזה הערבוב הקצר והיחיד של כל העסק.(! טריק הצלה למתחילים: אם התחתית נחרכה מדי, לא לגרד שום דבר. מיד להעביר את התבשיל לכלי אחר ולהשאיר את כל ה"שרוף" בסיר הישן.
בהנחה שעבדתם נכון, המטבוחה הזו תתגבש לכם בצבעים זוהרים של מרקחת וטעם מרוכז וחלומי.
אם הספונג'ה היא לא ג'וב מבאס מספיק, אז מגיע גם סמרטוט הרצפה שכל הזמן נשמט מהמגב תוך כדי תנועה. כן, אפשר לעשות חור באמצע הסמרטוט כדי להשחיל אותו על המוט, אבל ההשחלה הזו בכל פעם מחדש, מעייפת. וכן, כבר בנו תופסני סמרטוט מיוחדים, אבל זה מעצבן להתעסק איתם.
אז מה כן? מלבישים את הסמרטוט הלח (אם לא לח, לא נתפס) על המגב בטכניקה פשוטה, ולעולם הוא לא יישמט משם באמצע העבודה.
כל מה שצריך זה רק לדמיין שהסמרטוט הלח הוא "גלימה," והמגב הוא "כתפיים" שאנחנו מלבישים עליהן את הגלימה הזו.
משעינים את מוט המגב על הקיר (או על עצמנו,( כשהמגב על הרצפה. תופסים את הסמרטוט הלח לרוחבו (זה חשוב לרוחבו) בפינה הימנית והשמאלית הקרובה אלינו ופורשים אותו מעל המגב: חצי (לא פחות מחצי) סמרטוט על הרצפה, כשהפינה הימנית והשמאלית המרוחקות מהמגב מהוות את שולי
ה"גלימה" (מצד ה"גב" שלה) - והחצי השני שלו (זה שאת הפינות שלו אנחנו אוחזים בידינו,( נופל ומתקפל מעל המגב, כולל צווארון, קפלים, מבולגן, הצמוד למוט המגב. מרימים את המגב, ואם אמרנו שהמגב הוא "כתפיים" - אז עכשיו הוא "לבוש בגלימה" שיש לה "פתח לכפתורים." וכל זמן ש"פתח הכפתורים" הזה יהיה דבוק לרצפה (ולא פונה לתקרה,(!!! הסמרטוט לא ייפול מהמגב. לחץ המגב על הרצפה לא מאפשר ל"גלימה" (יענו לסמרטוט) ליפול. אבל אם שכחתם לרגע מרוב ההרגלים הישנים, ועבדתם עם הסמרטוט הלח כש"פתח הגלימה" שלו כלפי מעלה (עם "קיפול הצעיף" הלא יעיל הזה סביב המוט) - תק, זה ייפול. שימו לב תמיד ש"פתח הגלימה" יהיה צמוד לרצפה, זה הכל. טדאאם!
הצעות, רעיונות, בקשות, פטנטים, טיפים? שלחו sms למספר 9995 עבור אודטה בצירוף שמכם, או במייל: odetta@maariv.co.il אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם
אישה עבריה, מי יידע חייך אם לא אישה עבריה אחרת, שגם היא צריכה להעסיק בחופשת הפסח את הטף שלה. ובעניין הזה - לחברת "קודקוד" יש כמה משחקים, שאמהות טרודות מגדירות בתור "מעסיקי ילדים נס־טבע." והתרגום של "נס־טבע" הוא, שזה ליותר משתי דקות רצופות. הראשון הוא "פינג פונג צפרדעים" - מתקן עם שתי מטקות שמקפיצות מצד אל צד צפרדע הקשורה למוט, ואל תשאלו איזו שמחה וחדווה זו. השני הוא "סולמות ונחשים" הוותיק והטוב, שלא נס לחו ועדיין מעורר הרבה עניין, אקשן, צעקות ועניינים. השלישי, ה"דומינו," עשה את הקאמבק של המאה והוא בא בשלל אפשרויות. להשיג בכל חנויות הצעצועים. חג שמח!
נא להמתין לטעינת התגובות
