הבועה: כך מסתדרים הישראלים בסיאטל
כשמיקי בן זאב נחת בסיאטל הוא חשש מניתוק חברתי אך לשמחתו הוא טעה – ובגדול. ממתווכת הנדל"ן הישראלית ועד לרופא נשים לישראליות בלבד – ישראל זה כאן
לשמחתנו טעינו בגדול. יש כאן המון ימי שמש ויותר חשוב – יש כאן ה-מ-ו-ן ישראלים. למעשה, רק הודים יש יותר. אם לשפוט על פי כמות ההודים שיש כאן, פקיסטן לא צריכה נשק גרעיני. הפקיסטנים רק צריכים לצעוד בכיוון הכללי של חבל קשמיר, וההודים לא ישימו לב כי כולם כבר כאן.
אבל לא בהודו עסקינן. על פי כמות הישראלים בסיאטל – ישראל זה כאן. תורידו לחות של 835 אחוז באוגוסט וחדשות בכל שעה עגולה, תוסיפו אוכלוסיה שמורכבת ברובה המוחלט מאנשי היי טק ושכחה איך נראה צו מילואים, וקיבלתם את הבועה הישראלית. יש כאן כל מה שצריך, וחשוב מזה – אין כאן את כל מה שלא צריך כדי להפוך את הייאוש ליותר נוח.
המושבה הישראלית המקומית עדיין לא מגיעה לסדר הגודל של הקהילות המתפקדות דוגמת ניו יורק ולוס אנג'לס, אך היא עובדת כמו מכונה משומנת היטב. קשה מאד למשפחה ישראלית להסתנן מעבר לקווי רדמונד, מבלי שתנצנץ נורה אדומה על רדאר החמ"ל הישראלי.
כל משפחה ישראלית שנוחתת, מיד מאומצת בחום לחיק הישראליידה ועוברת שרשרת חיול מזורזת. תוך ימים ספורים מהנחיתה למדתי את שיטת הרחובות, את הטריקים בסופר, איפה לקנות מה ואת שאר המדריך לשורד בסיאטל, משל הייתה לא יותר מראשון לציון.
צריך למצוא בית? יש את מתווכת הנדל"ן הישראלית. צריך להגיש דו"ח מס? יש את יועץ המס הישראלי. צריכה רופא נשים? בסדר, אין אמנם גניקולוג ישראלי אבל יש את הרופא הזה שכל הישראליות הולכות אליו. גן? כדאי לגננת להגיד תודה שהמנהלת שלה בכלל דוברת אנגלית, כי אוטוטו ההשתלטות הישראלית תושלם והאמריקאים יצטרכו
העסק פה מאד דומה לטייל ישראלי שנוחת במזרח או בדרום אמריקה. אין מה לדאוג, תמיד יש שם ישראלי שהגיע לפניו ומכיר את השיטה.
הדוגמא הכי טובה להיכרות הקרובה של הישראלים בינם לבין עצמם היא חוק "ששת האנשים". למי שלא מכיר, מדובר באופן שבו שני זרים גמורים לכאורה מגלים פתאום שהם מכירים זה את זה – כי א' בכלל נשוי לזאת שאחיה שירת בצבא, ופיקד על ההוא ששר בחתונה שבה המלצר הפך כוס יין על ב'. במושבה הישראלית בסיאטל צריך לעבור רק דרך שני אנשים כדי למצוא קשר בין א' ל-ב'.
נכון, המערכת עדיין לא מושלמת. פה ושם נוחתת כאן משפחה בלי לעבור תדריך קליטה מקומי. בהחלט יכולים לעבור על הישראלי הטרי והמסכן לפחות שלושה ימים בלי שאף אחד יסביר לו איפה אפשר לקנות ביסלי גריל. זה בדרך כלל קורה, תחזיקו חזק, כשמדובר במי שאינו עובד היי טק. אל תחשבו שמקרה כזה עובר לסדר היום. אם למדנו משהו מהאמריקאים זה לקחת אחריות. מחדל כזה נלמד ומתוחקר, והאחראי עלול לספוג יום ביציאה בביקור המולדת הבא.
אפשר לעטוף את עצמך בבועת הישראליות מחד, ולהפנים את דרך החיים האמריקאית מאידך. פרדוקס הזהות הישראלית בגולה נפתר בקלות עם צמוד קרקע ומגה-ואן (דווקא מי שנוסע כאן במזדה 3 הוא מופרע נונקונפורמיסט שחי על הקצה), בורקס, שקדי מרק וכן – גם עיתון ששי.
תוסיפו נימוס וניקיון ברמה של בית מרקחת, תורידו דרסטית את הסיכוי הסביר להיהרג על הכביש וביום בהיר אפשר לדמיין את בנימין זאב הרצל רוכן מעל המעקה במרומי הספייס נידל ומחייך לעצמו.
מצד שני, קשה מאד לסכם את הפרדוקס ופתרונו באופן כל כך ברור. אחת המחשבות מאחורי ההגעה לכאן הייתה להכיר את הדוד סם קצת יותר מקרוב, ולשים את החומוס מאחור. הרי בשביל מה יומיים לפני שעזבתי את הארץ תקעתי שתי מנות וחצי באבו-חסן וסידרתי לעצמי חומוסייה מפסקת לשנתיים? בשביל לשמוע בג'ימבורי את העברית שולטת ואת הפלייליסט מריץ את משינה עם "אחכה לך בשדות"?
נא להמתין לטעינת התגובות
