ראשי » סגנון » תיירות » מדריכי יעדים » אלסקה

הם יורים גם בדובים: ביקור באלסקה

פראיות אינסופית, מרחבים עצומים, מפולות קרח ושלג ומלחמת הישרדות יומיומית של דובי הגריזלי, הלווייתנים והזאבים. אלסקה היא מדינה שנויה במחלוקת

אלסקה, מקום בו כל אגמון משתווה לגודלה של הכנרת וכל ערוץ גדול פי כמה וכמה מנהר הירדן, היא אחד המקומות הפראיים עלי אדמות. זוהי מדינה בעלת צפיפות אוכלוסין מזערית, מספר כבישים אפסי ומיליוני קילומטרים רבועים שבהם הסופות, הכפור, מפולות הקרח והשלג ומלחמות ההישרדות של הדובים, הזאבים, והלווייתנים מתרחשות רחוק מעינו הפקוחה של האדם.


אלסקה היא עולם שבו דובי גריזלי עטים על דגי סלמון ואימא מוס מסתירה את ולדה בסבך, בעת שהיא יוצאת לחפש אוכל מהעשב שצומח על אדמת הביצות. ארץ של טונדרות קפואות מוקפות בפסגות לבנות, של פיורדים הנחצבים כל העת על ידי קרחונים ושל שמש חצות בעת קיץ ותרדמה ארוכה בעת חורף.

אלסקה היא מקום של פראיות אין סופית, מרחבים עצומים ועולם חי עשיר שאין שני לו. עם זאת, בעוד השפעתם של האינדיאנים והאסקימואים שחיו במדינה לפני הגעת האדם הלבן על עולם החי של האיזור הייתה מזערית, בואו של האדם הלבן למקום הייתה הרת אסון.
 
זה התחיל במאה ה-19, בציד של לוטרות, ביברים וכלבי ים במטרה למכור את פרוותם לשווקים במזרח הרחוק, והגיע לטבח הלווייתנים שאוכלוסייתם הגיעה לסף כליה. הרס הסביבה נמשך במאה ה-20 בפיתוח בלתי מתחשב, בניצול נפט ברמה שגרמה לפגיעה קשה באוכלוסיות של בעלי חיים ובציד ודיג למטרות שעשועים.

קשה להאמין, אבל באלסקה מותר לצוד אפילו דובי גריזלי וזאבים, שניהם בעלי חיים נדירים שאוכלוסייתם במקומות רבים בעולם עומדת על סף כליה. ציד זה מהווה מכת מוות בעיקר לדובי הגריזלי, שכן נקבת הגריזלי ממליטה את גורה הראשון רק בהיותה בת חמש עד שבע, ומעמידה גור אחד או שניים פעם בכמה שנים, קצב ריבוי אטי שמקשה על ההתמודדות עם גורמים סביבתיים.

באי קודיאק לבדו, למשל, מותר לצוד מדי שנה כ–160 דובי גריזלי שהם כשישה אחוזים מכלל הדובים שחיים במקום. חלק נכבד מהציידים אינם תושבי אלסקה, הם לא משתמשים בבעלי החיים למחייתם, והציד עבורם הוא לא יותר מענף ספורט. למרבה הצער, מחאותיהם החוזרות ונשנות של ארגוני איכות

סביבה נגד ציד זה נתקלות בלובי חזק למען הציידים. ללובי תמיכה בכל מדינות ארצות הברית, והוא מצליח שוב ושוב להדוף את המחאות.

הציד אינו הבעיה היחידה של דובי אלסקה. לפי הערכות, כ–20% מהתמותה הלא טבעית של דובי גריזלי באיזור העיר אנקורג', עמק מט-סו (Mat-Su) וחצי האי קינאי, וכ–10% מתמותת הדובים השחורים, לא נובעות מציד אלא מהמתה מכוונת עקב מפגש מסוכן בין דובים לבני אדם. זאת בשל חדירת דובים למשקים חקלאיים ובעקבות התקרבות דובים למקומות יישוב.

המשך פיתוחה של אלסקה והפיכתה למתויירת יותר, יגרור ללא כל ספק עלייה בהמתות מסוג זה, ואם הדבר לא יילקח בחשבון במכסת הציד גורלם של הדובים יהיה בכי רע. 

וזה עוד לא הכל. הדיג באלסקה פופולרי ביותר. עד כאן הכל בסדר, אבל מה קורה כאשר הדייגים רוצים לדוג במקומות עשירים בדגי סלמון, שאליהם נוהגים מאז ומעולם להגיע גם דובים? הדובים לעתים קרובות תוקפים או מפחידים את הדייגים ועקב כך מומתים.

כך קרה, למשל, בקיץ 2005 בחצי האי קינאי, כאשר דייג שיכור ירה באישון ליל בדובת גריזלי שהגיעה יחד עם שלושת גוריה לאכול דגים בערוץ נהר הראשן. בתקרית זו, שזעזעה אפילו את תושבי אלסקה המורגלים להרג דובים, וזכתה לכותרות בולטות בעיתונות, הצליחה הדובה לברוח שותתת דם, ושכבה פצועה כמה ימים עד שנגאלה מייסוריה ומתה, מותירה אחריה שלושה גורים שגורלם קרוב לוודאי עגום.
 
למרות התמונה העגומה, אלסקה עדיין עשירה בטבע פראי ובהמון המון בעלי חיים ומקום מצוין לחזות בו בחיות. עם זאת, בגלל הציד יש מקומות רבים שבהם בעלי החיים נוטים לפחד מבני אדם ולכן קשה לראותם.

בשמורת הטבע הלאומית דנאלי, למשל, שם אין ציד, בעלי החיים פוחדים פחות, ועל כן קל יותר לצפות בהם. במקומות אחרים אין בהכרח פחות בעלי חיים, אולם אלה שיש נאלצים להסתתר כדי לא להפוך לשטיח בביתו של צייד חובב.

נטע דגני כתבה את הספרים 'אלסקה-מסלולים', 'ארה"ב-מערב מסלולים' ו'קליפורניה-מסלולים' בהוצאת שטיינהרט קציר. ספרה 'קנדה-מערב מסלולים' יצא לאור בחודש מרץ 2009. לרכישת הספרים בהנחה ולייעוץ טיולים גלשו לאתר האינטרנט

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...