מצחיק לאללה: האם אלוהים ניחן בחוש הומור?
גם אם מזג האויר עשוי לרמז על חיבה מיוחדת לסלפסטיק, נראה שהיושב במרומים לוקה בחוש ההומור שלו. אולי בגלל שהיה עלול להיתקע עם צחוקו הרועם לנצח
העיתון הבריטי Guardian יזם פרויקט חביב, במסגרתו משיבים כותבים וקוראים על השאלה "איזו הוכחה יש לכך שלאלוהים יש חוש הומור?" השאלה עצמה גורמת לאנשים מסוימים לזוע בחוסר נוחות בכסא, שכן היא מניחה מראש שקיים בורא עולם, ולא רק שהוא קיים, הוא גם מצויד בתכונות אנושיות. אבל אפשר להשאיר את הדיון אם יש אלוהים, ואם כן מהו, בצד ולבחוש בסוגיה: האם הצחוק הוא חלק בלתי נפרד מעצם קיומנו?
סטפן טומקינס, סופר ועורך (ואחד מעורכי האתר המוצלח ספינת השוטים), חושב שלאלוהים אין בכלל הומור. למה? "כי אלוהים", אומר טומקינס, "נמצא מחוץ לזמן ולפיכך הוא בלתי-משתנה. זה אומר שעבורו הצחוק כמעט לא אפשרי. אם הוא היה צוחק אי פעם צחוק כבוש, גיחוך, או צחוק רועם, הוא היה נתקע עם הגישה הזאת לנצח נצחים. יש לכם מושג מה זה לנסות לדבר ברצינות עם מישהו שלא יכול להפסיק לצחוק?"
מעבר להשערות, טומקינס מביא הוכחות מהכתובים, גם אם
אם תגידו שהומור זה עניין של טעם, כאן יש לטומקינס הוכחה מהחיים שצחוק ואלוהים לא הולכים יד ביד: "המנזרים הבנדקטיניים, שפעלו כזרם הנזירות העיקרי במשך כל ימי הביניים, אסרו על כל הנזירים לצחוק מפני שזה נחשב לכפירה. חוק הקדוש בנדיקט אומר: "כל דבר אשר מעורר צחוק, אנו דנים אותו לנידוי נצחי ואיננו מרשים לתלמיד לפתוח את שפתיו בדיבור מעין זה... דברו בעדינות וללא צחוק". עוד באותו עניין, הוא מציין את ג'ון ווסלי, מייסד התנועה המתודיסטית בנצרות, שגינה את אחד מכמריו בטענות: "הוא לוקה בניאוף, בכפירה ובכך שהוא מעורר צחוק מכל הלב".
טומקינס גייס אפילו את פרויד לחיזוק טענתו: "פרויד אומר לנו שבדיחות הן שחרור של פחדים לא מודעים. קשה לראות כיצד לאלוהים, שהוא כל-יכול ויודע-כל, יכולים להיות פחדים מסוג כלשהו, לא כל שכן פחדים לא מודעים". אם בדיחה היא דרך לומר את שאין לאמרו, זה לא נוגע לאלוהים, כי לו מותר להגיד הכל.
מה עוד? "אלוהים מושלם מבחינה מוסרית, וזה יכול להגביל משמעותית את חוש ההומור שלו", טוען טומקינס. "אם תשמיטו את כל הבדיחות ששוברות מיני טאבו מוסריים וחוקי דת, בדיחות שמשפילות אנשים ואלה שקורצות לצד האפל שלנו, מי כבר יישאר לכם?"
טומקינס מציין תיאוריה נוספת, ולפיה ההומור הוא דרך לשלוט באנשים על ידי הענשתם של סוטים ויוצאי דופן. "אבל אם אלוהים הוא כל מה שהוא אמור להיות, יש לו דרכים ישירות יותר לשלוט באנשים מאשר להמציא עליהם בדיחות, ויש לו גם דרכים יעלות יותר להעניש אותם". לסיום, מציע טומקינס, נסו זאת בעצמכם: ספרו לאלוהים בדיחה ותראו אם הוא צוחק.
בניגוד לטומקינס סבורה קארי קינלאן, שחקנית וקומיקאית, כי דווקא היושב במרומים הצטיין בחוש הומור וההוכחות בשטח (היא עצמה, אגב "אגנוסטית מעורפלת"). קודם כל, היא מסבירה, אם לאלוהים לא היה חוש הומור, זה היה מדכא מכדי לבטא במילים, והמחשבה על ישות כל-יכולה שאין בה שמץ של צחוק משמעותה "שהייתי צריכה להרוג את עצמי".
וכעת לשלב ההוכחות. אם אלוהים ברא את הברווזן, חיה שיש בה קצת מהכל – ביצים, ארס, מקור, ובכל זאת היא יונק, אז או שהוא גאון קומי או שהוא שתיין. "אני", אומרת קינלאן, "מעדיפה את האפשרות הראשונה". קינלאן רותמת את תהפוכות מזג האוויר שהכו לאחרונה בארצה, אנגליה, לחיזוק טענותיה: "מזג האוויר מהזמן האחרון מרמז על אהבה לסלפסטיק אצל הישות הנעלה. יש מעט דברים בעולם מצחיקים יותר מאנשים מועדים, ואלוהי הרוח והשלג גרם שזה יקרה הרבה לאחרונה".
הטענה החזקה ביותר של קינלאן היא: "אם נבראנו בצלם אלוהים ויש לנו חוש הומור, אז יש גם לו. אם אלוהים נברא בצלמנו ובדמותנו, אז זו עדיין אותה האמת". עוד ברשימת ההוכחות של קינלאן: אלרגיה לדברים שאנחנו אוהבים (חתולים, פרחים, פניצלין), הדיילי אקספרס, ג'ורג' בוש והעצלן בעל שלוש האצבעות.
לקריאה נוספת
נא להמתין לטעינת התגובות
