השיבה הביתה: רק חזרתם מהעבודה וכבר התחלתם לעבוד מחדש
אמא חוזרת מהעבודה, והיא עם הילדים: מארגנת, מסיעה, מלבישה ומשעשעת. אבא חוזר? אמא מצפה שיתפוס פיקוד, אבל הוא רוצה כמה רגעי חסד. מי צודק? שניכם. כך תגשרו על הפערים
ואז, בשעה טובה - או ליתר דיוק, סביב השעה שבע בממוצע - הוא מגיע. עייף, לפעמים רעב, אחרי יום שלם שבו הוא "שיחק" עם הגדולים. בהוליווד הוא היה זורק את התיק, מפזר חיבוקים, משתטח על הרצפה, שואל במה משחקים, רץ להביא ספר ומשחק מחבואים. אבל אנחנו חיים בסרט אחר, ולרוב אבא כן או לא מחליף בגדים, שואל מה אוכלים, משחק איזו דקה קלה ומציץ בכלכלה.
רוני, אבא של יונתן בן השבע ושירה בת השלוש וחצי, הוא מנהל בחברת השקעות שחוזר הביתה בין 19:30 ל-20:00 - בדרך כלל, שעה לפני ששני הילדים הולכים לישון. לפעמים הם אוכלים יחד ארוחת ערב, אבל בעיקר הוא מספיק להקריא להם סיפור, משתדל לכל אחד מהם בנפרד. רוני מודה שגם השעה הזו לא פשוטה. "אני חוזר הביתה אחרי 12 שעות עבודה עייף, רעב, מוטרד - ומצד שני הילדים כל כך רוצים תשומת לב. זה מאוד מתיש".
גם אשתך בטח מותשת, היא הייתה איתם כל אחר הצהריים.
רוני: "אשתי מצפה שרק אני אשחק איתם מהרגע שאני מגיע, וזה לא תמיד מתאים. אני מבין שהיא בילתה איתם הרבה שעות, אבל זה לא שאני חזרתי מנופש בקריביים". רגע לפני שאתם ממהרים לבחור צד, מוטב שתתנו לדורלי פירסט ועינת נתן, מנחות קבוצות הורים, מוסמכות מכון אדלר ומשרד החינוך, לגשר. לשיטתן, נכון שהשעה הזו בסוף היום (שבה מרבית האבות חוזרים עייפים הביתה לאמהות מותשות לא פחות, ולילדים צמאי תשומת לב זכרית) היא קשה, אבל היא יכולה להיפתר בקלות יחסית באמצעות שיחה גלויה, כנה ולא מאשימה, לצורך תיאום ציפיות.
עינת נתן: "השיחה הזוגית צריכה להגדיר מלכתחילה מה הולך לקרות כשאבא חוזר מהעבודה, מהם הצרכים של שני הצדדים. אני, למשל, אומרת לבעלי 'מבחינתי תאחר בעוד שעה, אבל כשאתה נכנס - תהיה. לא נשאר לך הרבה זמן, בסך הכל שעה, תחזור לדברים שלך אחר כך'".
למעשה, שעת הכניסה הזו היא בעיה ככל הבעיות שצריך לשבת ולפתור, והבעיה, כמו במרבית המקרים, היא של אמא ואבא, לא של הילדים. "השיחה בין ההורים צריכה להתקיים לא בנוכחות הילדים", מדגישה דורלי פירסט. "יושבים בנחת, עושים סיעור מוחות, כל אחד פורש את הצרכים שלו ומה הצד השני יכול לעשות על מנת לעזור לו.
למשל: 'אני צריך שתהיי איתם עוד עשר דקות עד שאני אחליף בגדים'. הרבה פעמים הבעל מעדיף לחזור מוקדם ולשלוח אימיילים מהבית מאשר להישאר במשרד. אבל צריך לדבר, לראות מה מתאים לשני הצדדים".
נתן מבקשת לחזק את דבריה של פירסט ולהדגיש את החשיבות של תיאום הציפיות, גם אם נדמה שזה קצת מלאכותי. "בגלל חוסר תיאום ציפיות, המעבר הזה בין הבית לעבודה יכול להפוך מאוד אכזרי, כי מתנקזים לתוכו המון כעסים", היא מתריעה. "האמא כועסת כי היא מרגישה סחוטה ועצבנית, אבא כועס על אמא כי הוא עשה את המאמצים להגיע ולא מגיע לו שהיא תעשה לו פרצופים".
והילדים? גם הם צריכים להיות "מיושרים" עם הציפיות של הצדדים?
פירסט: "ברגע שההורים החליטו על חלוקת הזמן מרגע שאבא חוזר, כדאי לשתף את הילדים על מנת שייערכו לכך. אם ילד יודע מראש שאבא ייכנס, ישתה קפה ואחר כך יתפנה אליו, אז הוא יתאפק ויעזור לו. לעומת זאת, כשאין לילד ידיעה מוקדמת הוא עלול, למשל, להתנגד להיכנס לאמבטיה על מנת למשוך תשומת לב, העיקר שאבא יפנה אליו".
האם הבעיה זהה גם כשאמא היא זאת שנכנסת בשבע בערב הביתה?
נתן: "אנחנו נדבר לצורך העניין על אבא שחוזר מאוחר, כי נרצה או לא, זה עדיין המקרה במרבית המשפחות. אבל הסיטואציה הזו של כניסה מאוחרת בסוף היום היא לא פשוטה בשני המקרים. ההבדל העיקרי בין גברים לנשים הוא שנשים, גם כאשר הן בעבודה הן לרוב יודעות מה קורה, ואילו הגברים באמת עושים מעבר מזירה אחת לשנייה, וזה לא פשוט".
ליאורה, אמא של יובל בן החמש ויואב בן השנתיים וחצי, מקבלת את פני בעלה שי בסביבות השעה שבע בערב. אם נחזור לעניין ה"חוזה" בין ההורים, במקרה שלהם שי "זוכה", ואף מחויב, להחליף בגדים, אבל לאחר מכן היא מפנה את השטח. "אני איתם כל אחר הצהריים ועייפה, אני מצפה ממנו שיקלח, שישחק, אבל בפועל הוא מקריא להם סיפורים או משתולל, שזה הכי גרוע, כי זה לפני השינה. אני משתדלת לצאת להליכה כאשר הוא חוזר, או אם אני נשארת בבית אני פורשת לחדר הכביסה כדי לנתק מגע, לתת לו את השעה, שמגיעה גם לי".
ואת מתערבת במה שהוא עושה במשך השעה הזו?
"זה הוא שלא משחרר לגמרי, מבקש ממני לעזור לו להלביש את הילדים. יש ימים שהוא ממש משגע אותי".
לא שמחפשים כאן אשמים, ובטח לא את ליאורה, אבל מתברר שלא פעם אבא "לא משחרר" את אמא - בגלל אמא. "לעתים אנחנו האמהות מתעצבנות שהגבר לא מספיק מעורב, לא עושה את הסוויץ' הנדרש בשובו הביתה", מתארת
במילים אחרות, עצה טובה יכולה להיות - אבא IN, אמא OUT?
פירסט: "ללא ספק לגברים יהיה יותר קל אם הנשים לא יהיו נוכחות, כי מרביתן משדרות מסר כפול: מצד אחד אומרות לו 'מתי אתה מגיע, אני מתעלפת', מצד שני - נשארות בקונטרול ומתערבות. כתוצאה מכך, הגבר מקבל מסר שלא סומכים עליו".
לפעמים זה בצדק. במקום להיות איתם, הוא ממשיך לדבר בטלפון. פירסט: "ולמרות זאת, זה עדיף. הם יסתדרו. את לא חייבת לצאת מהבית כמובן, אבל שחררי את כיסא האחריות".
בסופו של דבר מדובר בדרך כלל בשעה אחת ביום, שמנקזת לתוכה הרבה מאוד קונפליקטים. בואו ננסה לרגע להגדיר שעת איכות, מציעה נתן. "בעבר היה מקובל לחשוב שזמן איכות הוא פרויקט של שעתיים, מינימום תוכנית בידור. היום זמן איכות עם הילד יכול להיות עשר דקות שבהן ההורה יושב על המעקה של האמבטיה ואתם משחקים. אבל נותנים לסיטואציה הזו כבוד".
יופי, אלו חדשות טובות, אבא יוכל גם להספיק לראות חדשות.
פירסט: "זה תלוי כמובן באיזו שעה הוא חוזר - כאן טמון קושי נוסף. לא רק משך זמן האיכות וחלוקתו בין הילדים, אלא ששיבה הביתה בשעה שבה גם לילדים קשה לעשות את המעבר, היא לא פשוטה".
אבל הם שמחים לקראת שובו של אבא.
נתן: "נכון, אבל הם צריכים להתכוונן מחדש. וההתכווננות הזו נדרשת מהם ב-rush-hour של היום. זה נשמע כמעט אבסורד לומר זאת, אבל ככל שאתה מגיע לפחות זמן, קשה לך יותר. כשאני מביאה את הילדים באחת, יותר קל לי מאשר לאמהות שרצות מהעבודה לגן, לגינה, וכדומה. הורה שמגיע בשבע בערב נכנס לשעה שבה כולם סיימו את היום. לכן מומלץ שאמא תגלה רצון טוב, תאפשר לאבא להיכנס בזרימה לתוך המשחק, להשתלב עם המשפחה, עם מה שקורה, ממש כמו בהחלפת משמרות. וגם מצדו של אבא חשוב שלא ינסה לשנות סדרי עולם, אלא יזרום עם הנעשה".
אבל גם כשהילדים מצליחים לעבור מ"זמן אמא" ל"זמן אבא", לא תמיד פשוט לאבא לבצע את השינוי מהדרישות של הבוס או הלקוח, לדרישותיהם של הילדים. דני, אבא של עלמה בת השש ותלמי בן השלוש וחצי - הוא רופא במחלקה פנימית בתל השומר, שגר במרחק הליכה מהמחלקה, במגורי הרופאים. "עצם העובדה שאין לי מעבר זמנים, שאין לי זמן להכנה נפשית לפני שאני נכנס הביתה, מאוד מקשה עלי. לרוב האנשים יש לפחות את משך זמן הנסיעה כדי להוריד הילוך".
כרופא, יש לך ודאי הרבה לחץ להוריד.
"המון. אני חוזר בסביבות שבע וחצי בערב, וחוץ מלהחליף בגדים, שזו חובה היגיינית כרופא, המעבר מעבודה לילדים הוא רציף. מהלחץ של העבודה ללחץ של הבית. זה כמו לקפוץ לתוך מים. אני מתחיל להירגע בשעה שכבר העייפות גוברת על כל רגש אחר".
מה אתה עושה עם הילדים בשובך?
"שואל מה היה, ולא מקבל תשובה... אני מכין איתם ארוחת ערב ועושה אמבטיות. זו לא שעה של פעילות גדולה ויזומה. אם יש זמן קוראים ספר".
ובזמן הזה אתה כולך שלהם?
"בדרך כלל אני ממשיך לדבר עם המחלקה מהבית, הלוואי והייתה דרך להוריד את הלחץ".
עם כל הקושי, פירסט ונתן מדגישות כמה חשוב שאבא לא יעשה לעצמו הנחות, אלא ינשום עמוק, ייקח אוויר ובשארית כוחותיו יתפנה לילדיו. "גבר צריך להבין שאם הוא לא מתפנה לילדים שלו, הוא משלם מחיר כבד ביחסים איתם, והילדים יזכרו את זה".
ואם הילד רוצה רק את אמא?
"לכאורה, אבא יכול להגיד 'מצוין, אני אקרא עיתון'. אבל הדבר הנכון יהיה להתעקש, להגיד לילד שהוא רוצה לקלח אותו, לקרוא סיפור, להכין ילקוט למחר וכדומה. לא לוותר על זה. ולהתעקש מהמקום ש 'אני צריך את זה', לא מהמקום של 'לעזור לאמא'. זה באמת לא מוגזם לדרוש מהגבר שיתאפק עם צרכיו האישיים, הוא לא צריך להיות איתם שעתיים".
גולן, אבא של איתמר בן השש וטליה בת השלוש וחצי, הצליח לפצח את המשוואה, כאשר עשה את המעבר משכיר לעצמאי. "מאז שאני עצמאי אני חוזר בשעות סבירות יחסית, שש-שבע בערב, מה שלא קרה לעתים קרובות כשכיר במשרד פרסום", הוא מודה.
ומה אתה עושה עם הילדים כשאתה חוזר?
"מה לא? מה שאפשר - טיול אופניים, ספרים, כדורסל, בובות, פאזלים, ארוחת ערב משותפת. יש ימים שאני בא ואשתי יוצאת מהתמונה ויש ימים שביחד".
נשמע מושלם, יש קשיים?
"כן, בכל זאת אתה כאילו צריך להתחיל מהתחלה את היום. אתה לא נזרק על הספה, אתה עובד אפילו יותר קשה. העבודה היא החופש, הבית הוא העבודה. המאמץ הפיזי והנפשי הרבה יותר גדול בבית".
אז איך אתה מטעין את עצמך מחדש?
"אני מנצל את הנסיעה הביתה לניקוי ראש, להאזין למוזיקה, משתדל לא לדבר בטלפון, זו המנוחה שלי. בבית לא נותנים לי זמן להיכנס לעניינים, הם ישר מתנפלים, 'אבא, בוא לפה' ו'בוא לשם'".
נתן ופירסט מחזקות את הדברים. "מאוד חשוב שאבא יעשה מה שהוא אוהב", מציינת נתן. "כל זמן איכות יתעצם כאשר אבא נהנה, זה גם יקל על המעבר, וזה מאוד מקרב".
אבל גם אם אבא בעניין הרכבת טיסנים, בטח אין לו כוח בשבע וחצי בערב.
פירסט: "לא צריך להיכנס להפקות, אנחנו לא אמורים להיות ליצנים. לפעמים צריך פשוט להיות, לא לעשות. גברים הם לגמרי ב-"doing". הרבה מהתסכולים והכעסים נובעים מהציפיות של אבא לעשות רכבת חשמלית. גם ככה המעבר קשה, אז למה לצפות לדברים שאנחנו לא יכולים?".
ומה בנוגע לרצונות של הילד?
נתן: "לגיטימי לחלוטין לשאול את הילדים מה הם רוצים לעשות כשאבא חוזר, בעיקר אם הוא חוזר יותר מוקדם. גם בעשר דקות הם יכולים לבחור מה עושים איתו, כל עוד זה ריאלי. תיאום ציפיות, כבר אמרנו?".
נא להמתין לטעינת התגובות
