שבוע דרום אפריקה: פילים והרפתקאות בפארק שלושלואי
שמורת הטבע שלושלואי, מצפון לעיר דרבן, היא הוותיקה ביותר באפריקה ומאפשרת למבקריה לראות מקרוב אריות, נמרים, קרנפים, ג'ירפות או פילים. לפעמים קרוב מדי. כריסטינה טלקוט בילתה יומיים וחצי בחיק הטבע וחזרה מאושרת. שבוע דרום אפריקה
פיל בספארי צילום: באדיבות ווהן נלסון
נסעתי לדרום אפריקה לבקר את חברתי אבי, סטודנטית אמריקאית שעושה את עבודת המאסטר שלה באנתרופולוגיה במחוז קוואזולו-נאטאל. היא ערכה עבורנו את מסלול הטיול שלנו: קייפטאון, נתיב היין, דרבן, יוהנסבורג וליידיסמית', שם היא התגוררה כבר כמעט שנה. אבל רציתי גם לעשות ספארי אמיתי בשמורת טבע.
אבי, בחכמתה, פסלה את קרוגר, פארק הספארי המפורסם ביותר בדרום אפריקה, כי הוא היה צפוני מדי עבור התוכנית השאפתנית ממילא שבנינו. במקום זה, היא הציעה את פארק שלושלואי (Hluhluwe), במרחק שעתיים נסיעה צפונית לדרבן ואחד מ-15 שמורות טבע המנוהלות על ידי שירות הפארקים של קוואזולו-נאטאל.
לאוהבי חיות, שלושלואי זה גן עדן. וכאישה עירונית מטבעי, הקירבה לדרבן - עיר מלאת תרבות וחיים על חופי האוקיינוס ההודי - הרשתה לי לראות ועשות יותר משחשבתי שאפשרי ב-19 ימים בלבד בדרום אפריקה.
זהירות: זכר מחורמן
שלושלואי (מבטאים את זה כ-Shloo-shloo-way) היא השמורה הוותיקה ביותר באפריקה. מה שהיה פעם שטח הציד של מלכי זולו, נפתח כפארק על ידי הממשל הבריטי ששלט ב-1895, שלוש שנים לפני שפארק קרוגר נוסד. שלושלואי נמצאת ליד שמורת הטבע אומפולוזי, והחיות חופשיות לנדוד בין שני הפארקים הללו.
זברה בספארי באדיבות ווהן נלסון
שמורת שלושלואי היא בית למאות מיני ציפורים ויותר מחמישים יונקים, כולל חמשת הגדולים: אריה, נמר, פיל, קרנף, ותאו. בביקור של יומיים וחצי, הספקתי להשתתף בשתי נסיעות ספארי ברחבי השמורה, ובטיול רגלי אחד דרכה. ראיתי ארבע מחמשת הגדולים (הכל חוץ מנמרים), וגם ג'ירפות, זברות, צבאים, חזירי בר, גנואים, צבוע, מלא ציפורים צבעוניות, וכל מיני חרקים אקזוטיים.
הגענו ביום שני אחר הצהריים, ומייד כשנכנסנו בשערי הפארק, התחלנו לראות את יצורי המקום: פיל שצעד לו בצידי הכביש, צמד קרנפים לבנים שלעסו עשב בנחת, תאואי מים שהתבוססו בשלוליות בוץ, זברה שלעסה בעצלנות. ואת כל אלה ראינו רק ב-15 ק"מ שנסענו מהשער למחנה בראש הגבעה – שם לנו – והכל ברכב הקטן של אבי.
בבוקר למחרת יצאנו לנסיעת ספארי בג'יפ עם מדריכה מקומית, דרום אפריקאית בלונדינית ועליזה שענתה על כל שאלה מפגרת שזרקנו לעברה מהספסל האחורי. האמת היא שלא ציפינו לראות הרבה, כי שמענו שהחיות נחות בשעות היום החמות. אבל בתוך פחות מחצי שעה, כבר ראינו אפור בעיניים: פיל ענק, כ-15 מטר מאיתנו.
"הוא מחורמן", היא הודיעה
לנו חגיגית, תוך שהיא בוחנת את הפיל בזהירות. כשהזכרים מוכנים להתרבות, הסבירה, הם יכולים להיות לגמריי בלתי צפויים.
קפאנו במקום כשהפיל החל לצעוד לעברנו. ואז, פתאום, הוא קרס לאדמה והחל להתבוסס בשלולית בוץ כשבעה מטרים מאיתנו. "זה מחזה נדיר", אמרה לנו המדריכה בעליצות, בעוד שאבי ואני מצלמות תמונות בטירוף.
ואז הוא שוב החל לזוז לעברנו.
המשכנו לנסוע במעלה הגבעה, לכיוון רחבת פיקניק שבמרכזה סעדו כשישה אנשים. הפיל המשיך לעקוב אחרינו. "תיכנסו מייד לרכב!" המדריכה צעקה לעבר הסועדים, והם ארזו את הצידניות שלהם באיטיות בעוד הפיל מתקרב.
עמדנו עם הרכב שלנו תחת מחסה של עצים ועצרנו את הנשימה, מביטות בפיל הענק כשהוא ממשיך לצעוד לעברנו. ואז, כשלושה מטרים מהרכב – קרוב מספיק לספוג את הצחנה החריפה שנדפה ממנו – היצור עצר ליד עץ והחל לגרד את רגלו על הגזע באדיקות, ואז את הירך ולבסוף את גבו, לפני שדידה לו חזרה במורד הגבעה אל הנהר, לפנק את עצמו באמבטיית בוץ רצינית.
כשנעלם מעיננו, יצאנו מהרכב והלכנו לעבר העץ ששימש אותו כמקל גירוד. הגזע היה עדיין חם.
במקרה של סכנה, נא להסתתר מאחורי עץ
קרנפים בספארי באדיבות ווהן נלסון
שלושה רכבים יצאו מאיזור המחנה בראש הגבעה לפנות ערב, בחיפוש אחר חיות בר. רוב האנשים ברכב שלנו קיוו לראות אריות ונמרים, כדי להשלים את רשימת חמשת הגדולים. הרכבים התפצלו, כל רכב נוסע בנתיב אחר דרך הפארק, כשהנהגים מתקשרים ביניהם בווקי-טוקי. בנקודה מסויימת, הנהג שלנו קיבל את ההודעה: "אריה!"
האיתור ארע בצד השני של הפארק, כעשר דקות נסיעה מהמקום בו היינו, אבל הנהג שלנו נתן גז לכיוון הדיווח. הגענו בדיוק בזמן כדי לראות אריה בעל רעמה עבה מתחמק לעבר היער.
כשהשמש שקעה לגמרי, חזרנו לעבר ראש הגבעה, הפעם כל שלוש הרכבים מאירים פנסים לעבר העצים בתקווה לראות נמר על אחד הענפים. לא יצא לנו לראות אף לא נמר אחד, אבל הפנסים שלנו תפסו צבוע בצדי הכביש, עיניו מנצנצות לעברנו לפני שנעלם בסבך היער.
למחרת יצאנו לדרך בחמש בבוקר - הפעם לספארי רגלי באזור הנמצא כ-15 דקות נסיעה מהמחנה שלנו. היינו שמונה מטיילים - שלושה אמריקאים, גרמני אחד, אישה אירית, זוג שוייצרי, ודרום אפריקאי - וכולנו הצטופפנו סביב המדריך, שסחב רובה בהצלבה על כתפו בנונשלנטיות.
המדריך נתן בפתח דברו את הוראות היסוד: נא ללכת בטור, לא לדבר, ואם קרנף או פיל מאיימים להסתער לעברנו, נא לחכות להנחיות נוספות או פשוט להתחבא מאחורי עץ. אבי הסמיקה משהו, והודתה אחר כך שהיא בילתה את כל הטיול בחיפוש אחר עץ מספיק רחב להתחבא מאחוריו. אני, לעומת זאת, תהיתי אם המדריך באמת יודע להשתמש ברובה.
המסלול שצעדנו בו הניב מעט מלבד התמודדות עם קוצים ואבנים, עד שראינו קרנף ישן בתעלת בוץ שבקושי ניתן היה להבחין בה מעבר לשדה. המדריך שלנו הזהיר אותנו שנשאר בשקט, ואז הוביל אותנו באיטיות לעבר התעלה. "אנחנו צועדים _אל_ הקרנף???" אבי לחשה לעברי בבהלה. בסופו של דבר, לא התקרבנו מספיק כדיי להעיר את היצור - רק מיצמצנו לעברו דרך משקפות מעל גבעה קטנה בשדה.
אבל המסלול שלנו הניב תוצאות כשעתיים מאוחר יותר, כשחלפנו על פני אחו מלא בצבאים וזברות, לועסים עשב זה לצד זה. עמדנו שם, מביטים בחיות בעיניים משתאות, כשהזריחה עולה מעבר לרכס ההרים באופק.
אנטילופ בספארי באדיבות ווהן נלסון
בחזרה במחנה, ארזנו בגדים ספוגי בוץ ועשינו צ'ק-אאוט, אבל זה לא היה הסוף למפגשים שלנו עם חיות בר. בעוד אנחנו נוסעות לכיוון היציאה, ראינו זברה מתגרדת על עמוד; בקרבתה, זוג זברות צעירות התגושש כלידו עדר של אימפלות. עצרנו בצדי הדרך, וצפינו באושר, כשאנחנו מצחקקות מהזברות המתגוששות-משחקות. אין ספק, הביקור הקצר שלנו היה מסעיר עד הרגע האחרון.
כמה זה יעלה לי?
אם אתם בדרום אפריקה, ומגיעים לאיזור העיר דרבן, בהחלט שווה לבקר בפארק שלושלואי - והשהות שם זולה יחסית.
• כניסה לשמורה עצמה עולה 11 דולר לאדם ליום;
• המחיר ללינה במחנה ראש הגבעה, איזור הלינה הזול, מתחיל בכ-35 דולר לאדם ללילה;
• טיול ספארי עם מדריך בשמורה עולה כ-24 דולר לאדם, אבל אפשר גם לטייל לבד בשמורה;
• אפשר גם לקחת טיול מאורגן מדרבן ליום אחד, במחיר של 157 דולר לאדם, עם חברת Springbook Atlas.
לפרטים נוספים על לינה, אטרקציות באיזור וטיולים מאורגנים, בקרו גם באתר האינטרנט של חברת Go2Africa, המתמחה, בין השאר, בטיולים במחוז קוואזולו-נאטאל
נא להמתין לטעינת התגובות
