עוד אחד בדרך: מתי נכון להביא את הילד השני לעולם?
אז עשיתם ילד, אבל מה עכשיו? מתי מנחיתים עליו את השני? האם כדאי להזדרז עם הלידה הבאה, או שמא עדיף לחכות איתה כמה שנים? מסע אחר הפער האידאלי
לעומת כל שאר הלבטים, כאן, בשאלה השלישית, מגיע הקונפליקט המורכב ביותר. מצד אחד, יגידו לכם שכדאי לעשות את זה צ'יק צ'ק, לגדל את הילדים בצמידות ו"לגמור עם זה". מצד שני, יש כאלה שימליצו לחכות מעט ולתת לילד שבבית לגדול ברווחה, תוך שהוא מקבל את מרב תשומת הלב, ולבנות פער גדול בין האחים. הנימוק שלהם יהיה שיש לתת לילד הבוגר לגדול, להתחזק, לבנות את ביטחונו העצמי ואז, ברגע האמת, להיעזר בו ולגדל את התינוק החדש ללא ריבים ולחצים.
שני אחים. צילום: SXC
אז מה עושים? כמה זמן מחכים? "אין מושג כזה 'פער קלאסי' כי לכל פער יש את המחיר שלו", טוענת ד"ר נעמה צורן פסיכולוגית התפתחותית ויועצת למערכות חינוך, "בכל פער יכולים הילדים לגדול בצמידות או בריחוק. הכל תלוי במסרים המועברים להם על ידי ההורים.
"לפני הכל, הדבר תלוי במוכנות של המשפחה. יש כאלה שצריכים התאוששות של חמש שנים מלידת הילד הראשון, בעוד שאחרים בשלים לתינוק נוסף כבר אחרי שנה. ה'אידיאל' האמיתי הוא הבשלות ההורית. אחרי שיש לי ילד אחד ואני מכירה את עצמי בכל מיני סיטואציות הוריות, נבנה אצלי מנגנון פנימי שמאותת לי מתי אני יכולה להתמודד עם כל התהליך הזה מחדש, ולכן חשוב וצריך ללכת עם הקול הפנימי.
ואיך יודעים שהילד הבוגר בשל לקבל תינוק נוסף במשפחה?
"התפקיד ההורי הוא לפגוש את הילדים במקום שבו הם נמצאים מבחינה התפתחותית, וזה לא משנה באיזה מרווחים הם נמצאים. אם אני יודעת לענות על צרכיו של הילד שלי, זה לא משנה אם נולד לו אח אחרי שנה או אחרי חמש שנים.
"אם יש לי תינוק בן שנה אני צריכה להמשיך לתת לו את מה שהוא צריך כתינוק בן שנה. ואם יש צורך לעשות משהו ביחד עם התינוק שזה עתה נולד, אז אני מוצאת את הפתרון ומשלבת בין השניים. האחריות שלנו כהורים היא למצוא את המענה שיתאים לצרכים ההתפחותיים של הילדים, וליצור ביניהם דיאלוג תוך כדי הדגשת הייחודיות של כל אחד מהם".
תעשו חשבון
לד"ר מוטי שרצר, פסיכולוג ומטפל משפחתי במכללה האקדמית בית ברל, יש פרשנות משלו הנוגעת להשלכות של הפערים בכל טווח גילאים:
פער גדול: חמש שנים ומעלה
"תינוק שנולד בבית שיש בו ילד גדול, בסביבות גיל חמש-שש, למעשה מגיע למציאות של שלושה הורים. כולם מפנקים את הפעוט, מעניקים לו ביטחון ושליטה, והוא אינו צריך להילחם על דבר. הסכנה היחידה בדבר היא עודף פינוק, שיגרום לתינוק לגדול ללא כוחות עצמאיים וללא מיומנויות להתמודד עם החיים.
"הילד הבוגר מצטרף לתהליך הגידול, בעוד שהתינוק אינו מהווה עבורו תחרות. יש לו הכישורים לסייע להורים בלימודי כללי התרבות, להאכיל ואולי אפילו לחתל. עבור ההורים זה כמובן
יכול להיות מצב נוח - מה גם שבבוא העת, כשהילד הגדול יעזוב את הבית, להורים עדיין יישאר בבית ילד צעיר שיהיה זקוק לטיפולם ויעסיק אותם.
"בשנים הראשונות אין הרבה משותף בין הילדים, מאחר שכל אחד מהם נמצא בשלב התפתחותי שונה, אבל בשנותיהם הבוגרות הילד הבכור יכול להתגלות בעיני אחיו הצעיר כבעל כוחות וככזה שאפשר להתייעץ איתו. הרבה מכך תלוי בחינוך שמגיע מההורים - עד כמה הם יצרו תלות ההדדית בין האחים ועד כמה לימדו אותם לסמוך זה על זה".
פער בינוני: שלוש עד ארבע שנים
"הפרש של שלוש-ארבע שנים בין הילד הראשון לילד השני נחשב לפער מאוד מוצלח. התינוק אינו מהווה תחרות גדולה עבור האח הבוגר, למרות גילו הצעיר, וזה כמעט מבטיח את קרבתם של השניים ושיגדלו להיות חברים טובים בעתיד.
"ידוע שבמקרים מסוימים, כשקיים פער בינוני, נתקלים ההורים בבעיות רגרסיה עם הילד הבוגר. הוא רוצה שיטפלו בו, יחתלו אותו ויאכילו אותו ממש כפי שנוהגים עם התינוק החדש. הפתרון הטוב ביותר עבור בעיה מסוג זה היא לדבר איתו ולהגיד לו שאם הוא בוחר להיות תינוק, הוא בהחלט יכול לחזור להיות תינוק. ביום-יומיים הראשונים הוא אכן ייפול לפח עם ההצעה המפתה, אבל מהר מאוד יבין שההטבות להן הוא זוכה כילד בוגר עדיפות על היחס שיקבל כילד קטן".
פער קטן: שנה עד שנתיים
"מדובר בפער קטן מאוד, שעלול לגרום לתחרות אכזרית בין הילד הבוגר, שלמעשה עדיין תינוק, ובין התינוק החדש. חשוב לזכור שגם ילד בן שנתיים הוא עדיין תינוק, ובהחלט זקוק למלוא תשומת לבם של הוריו. הוא אינו יכול לעמוד בתחרות עם אחיו הפעוט, וחשוב להעניק לו את הצרכים להם הוא זקוק כפעוט ולא להפוך אותו בין לילה לילד גדול.
"למרות הפער המצומצם, עדיין קיים הבדל לא מבוטל בפעילות הנעשית עם השניים, וחשוב לשים על כך את הדגש כדי לסייע להתפחותו התקינה של הילד הבוגר. היתרון הגדול כאן הוא היחסים המאוד קרובים שנרקמים בין האחים כבר בשלב מאוד מוקדם, מאחר שהם עוברים תהליכים דומים כמעט באותו הזמן".
נא להמתין לטעינת התגובות
