אחורי החדשות: הסטייליסט שמלביש את מגישי החדשות שלנו
החודש האחרון של דני בר שי היה עמוס בטירוף. ככה זה כשאתה המלביש של יונית, אמנון, רוני, נוסבאום וחבריהם. במדינה שבה כתבי השטח במעילי העור משתלטים על המסך וחולצה ורודה באולפן פשוט לא באה בחשבון, מדובר במלאכת סטיילינג לא פשוטה
"האופנה כיום אמנם לקחה אוויר ויש בה יותר פלורליזם מאשר בשנות ה-70 וה-80, אבל עדיין האלמנט של להיראות כמו האחר הוא חזק מאוד", טוען בר שי, "זאת מכיוון שאופנה היא בעצם שיקוף של חיינו - של כל מה שמעסיק אותנו כמין אנושי וכתרבות, ברגע נתון. ולמעשה, כולנו הרי עוסקים באותם הדברים. רואים אותה טלוויזיה, צורכים אותה אמנות, מקשיבים לאותה מוזיקה. וכשיש מלחמות, הן עוברות בשידור ישיר לכל העולם, וכל העולם מושפע.
אחרי מלחמת המפרץ הראשונה למשל, ב-1991, הופיעו הדגמ"חים והנעליים הצבאיות כאופנת רחוב. זאת הייתה בבירור השפעה של מלחמה ששודרה בסי-אן-אן ושהיו בה גם נשים חיילות. כל השוק התמלא באלמנטים צבאיים וכל בחורה מכיכר המדינה הפכה פתאום ללוחמת בסיירת".
ואם כבר סיירת, בתקופה שבה 90 אחוז משידורי הטלוויזיה הם מהדורת חדשות אחת בלתי נגמרת, האיש שמלביש את יונית, אמנון, רוני ושאר כוכבי חברת החדשות של ערוץ 2, הוא ללא ספק אחד ממעצבי דעת הקהל העיקריים שלנו.
הוא בן 48, יליד חיפה ובוגר שנקר, ואת דרכו המקצועית התחיל עוד כסטודנט, כשעבד אצל מעצב האופנה עודד גרא. בר שי עיצב קולקציות למופעים שונים בסוף שנות ה-80, אז גם החל לעבוד כסטייליסט. כיום, בנוסף לחברת החדשות, הוא עושה סטיילינג לדרמות כמו "חשופים" ולתוכניות כמו "רוקדים עם כוכבים".
"הייתי אחד הראשונים בארץ", הוא צוחק. "אז עוד לא היה לזה בכלל שם. הבנתי שאני לא חייב לתפור את הבגד בעצמי, על מנת להשתמש בו כדי לומר משהו. ואז הופיע ערוץ 2 ואיתו הפרסומות, ועשיתי המון קמפיינים, אני חושב שזה יוצא למעלה מאלף פרסומות. משם הגעתי לעשות גם דרמות טלוויזיה ואת החדשות".
"אופנה תמיד עניינה אותי", אומר בר שי. "הייתי ילד קצת אאוטסיידר כזה, אז ברור שהרצון להתחפש, להשתנות, למצוא זהות אחרת - היה משהו מאוד חשוב עבורי. בצבא הייתי בחיל הרפואה, אפילו הייתי קצין. אבל אחרי השחרור, כשכולם הלכו ללמוד רפואה, לי היה ברור שאני הולך ללמוד אופנה".
אז הפסדנו את ד"ר בר שי?
"לגמרי. אבא שלי היה אומר שחברים שלו צוחקים עליו שיש לו בת מהנדסת ובן תופרת".
הבחירה באופנה הייתה אישיו מבחינת הוריך?
"זה היה מאוד לא מקובל בחיפה בתחילת שנות ה-80, שבן ילך ללמוד אופנה. להוריי זה היה קצת מוזר בהתחלה, אבל הם תמיד אמרו לי: 'תעשה מה שמשמח אותך'. כל החיים אני רגיל להיות מוזר. בתור ילד הייתי מוזר, ועד היום אני מוזר. אין מה להגיד. אבל התרגלתי".
מה ההבדל העיקרי בין עיצוב אופנה לבין עיצוב לטלוויזיה?
"בשני המקרים מדובר בעיצוב, אבל יש הבדלים גדולים מאוד. לדוגמה, מצלמה מאוד אוהבת מנצנצים וזוהרים וכל מיני כאלה. בד הפאייטים הכי מעפן, שאם תראה אותו ברחוב על בחורה תגיד שהיא פרחה ומוגזמת בטירוף - איכשהו מול מצלמה או על במה נראה זוהר ומתאים. וזו ממש התמחות. מה עובד על במה, בסטילס, בווידיאו, בשחור לבן, בצבע. לא סתם לכל הסלבים יש סטייליסטים היום. חלק מאוד חשוב בבנייה שלהם זה שהסטייליסט יידע להלביש אותם כך שכשיצלמו אותם באירוע הם ייראו טוב וזוהר, ולא ייצאו להם כל השניצלים מהצד".
רצית פעם להיות סטייליסט אישי של סלב כלשהו?
"הלבשתי המון סלבים באירועים ולצילומים, אבל לקחת אחד באופן אישי - אין פה מישהו שממש מגרה אותי. איזה מדונה או קיילי מינוג, הייתי לוקח בכיף".
ובכל זאת, איזה ישראלי דווקא היית בוחר להלביש?
"אפרת גוש מהממת בעיניי, אבל חבל לגעת במשהו אצלה ולהרוס. המראה שלה, הלוק, הטעם - צריך לראות ולא לגעת".
ודוגמה הפוכה?
"יש המון. אני לא רוצה להעליב, אז אעשה הכללה: חברות הכנסת שלנו. הן נראות מזעזע. רובן נורא לא מוקפדות, או מוקפדות יתר על המידה ומתאמצות. משהו אצלן פשוט לא עובד, לא נינוח, לא מקרין שיק. תסתכל למשל על פוליטיקאית כמו סגולן רויאל הצרפתייה - אין דבר כזה בארץ. אם כבר מנסים
ההבדל בין ישראל ההיסטרית לבין אירופה השלווה, בולט, לדברי בר שי, במיוחד בתחום החדשות, שכאמור מעסיק אותו רבות בימים אלה. לדבריו, המציאות הפוליטית בישראל מכתיבה למגישי החדשות לוק שמרני במיוחד, שכמעט אין אפשרות לרענן אותו. "יש לנו כמות חדשות שאין בשום מקום אחר בעולם", הוא אומר. "הרי בשבועיים האחרונים לא היה כלום בטלוויזיה, חוץ מחדשות. וזה אצלנו מושג מיתולוגי, הרי גדלנו עם הידיעה ש'בחדשות אסור להפריע'.
ובחדשות שלנו, הכול מלחמות, פיגועים, תאונות ואולמות מתמוטטים. הכול נורא קשה. אז עד שאתה כבר בוחר ליונית איזה ז'קט בצבע ורוד מדליק ועליז, מגיעה איזו ידיעה קשה על איזה הרוג או משהו, ואז צריך לחזור לחליפה השחורה הכהה והכאילו רצינית, כי היא לא יכולה לשדר ידיעות קשות כשהיא לבושה בבגד עליז. זה באמת ייראה לא נכון.
"זה ההבדל המאוד גדול בינינו לבין מהדורות חדשות באירופה. בספרד לדוגמה, המגישות תמיד לבושות ממש מדליק וצבעוני. בנוסף לשוני במהות החדשות, זה גם נובע מהמבחר העצום והאיכותי שיש בחנויות בספרד, לעומת המבחר הדי קטן ושמרני שיש אצלנו. גם זה פקטור. בתקופה לחוצה כמו עכשיו, כשיש ליונית עשרה מבזקים ליום, אתה עדיין מנסה לגוון בבגד או להוסיף ניואנסים כדי לא לחזור על אותו בגד בדיוק, מבזק אחרי מבזק ויום אחרי יום. ופה נכנס לתמונה המבחר שמציעים היצרנים המקומיים, וגם בזה אי אפשר להשוות אותנו לאירופה".
ומה לגבי כתבי השטח, למה הם תמיד נראים מרוטים ושלוכים שכאלה?
"זה כמו להשוות בין סיירת הצנחנים לבין חיילי מפקדה בצנחנים. ברור שכתבי השטח הם כמו הסיירת. הם בשטח, הם צריכים שיהיה להם נוח וחם, ופחות עוסקים בתדמית חיצונית - חלק מהדימוי שלהם ככתבי שטח הוא כזה שכביכול עוסק יותר בתכלס מאשר באיך שהם נראים. זה גם עניין של אופי. מה תעשה ממשה נוסבאום? מטרוסקסואל עם חולצה ורודה פתוחה וחזה מגולח? חלק נוסף מהעניין הוא שאתה לא יכול להכריח אנשים כאלה להתלבש כמו שאתה רוצה, זה לא איזה דוגמנית שאתה אומר לה:'תלבשי את זה וזהו'. אני חייב לומר שבניגוד להרבה מלבישים אחרים, אני מבין אנשים שאופנה לא מעניינת אותם ושאפילו בזים לה. אין לי בעיה עם זה".
מיקי ויעקב - ממלכתי לייט
"הם לבושים יפה בסך הכול ואתה רואה שיש ביניהם כימיה. מוקפדים. מיקי, לדעתי, קצת מתוקה מדי. הייתי משנה את השיער שלה, הוא נראה לי ארוך מדי, קצת סתמי.
יונית לוי - רציני וסקסי
"טוב, זה אנחנו עיצבנו. אני ושותפותיי, דנה מזרחי ואסתרה כהן, שעובדות איתי בחברת החדשות.
ינון מגל ומרב מילר - לא עובד
"משהו פה לא עובד. הבגד השחור שלו מקטין אותו והבגד הבהיר שלה מגדיל אותה. הוא גם ככה קטן והיא נראית כאילו הגדילו אותה במחשב לעומתו, באיזה עשרה אחוזים. אין פה שום מחשבה על השילוב בין שניהם בשוט אחד, כי צבעי הבגדים שלהם פשוט לא הולכים יחד.
נא להמתין לטעינת התגובות
