ממשיכים להתגלגל: מסע רכבות בשוויץ
בהחלטה של רגע יצא עידן סטרוביציק למסע רכבות בשוויץ, בין ז'נבה וציריך. על המראות, התחבורה והאנשים השוויצרים. יומן מסע - חלק שני
מתחנת הרכבת אינרלאקן-ווסט נסעתי מרחק כמה דקות לאינטרלאקן-אוסט. שם תפסתי את הרכבת לעיירה לאוטרבורנן, הנמצאת בתחילת העלייה ליונגפראו. משם, לקחתי אוטובוס לכיוון מפלי טרומלבאך.
מפלי טרומלבך צילום: עידן סטרוביציק
דרך שביל העובר בין מדשאות ענקיות המלאות בעלים שנשרו מהעצים ונוף צבעוני למדי, מגיעים אל המפלים. זהו נחל הזורם בתוך קניון סלעי תלול וצר. מרפסות ושבילי מעבר נחצבו בסלע, ומהם רואים את עשרות מפלי המים היורדים בצורות שונות בתוך ההר. ככל שמעמיקים אל המערות ועולים למעלה נעשה קר יותר.
לאחר חווית המפלים הקרירה והרטובה, חזרנו אל הכביש הראשי, והמתנתי לאוטובוס המקומי לכיוון הכפר מורן (Murren). כשהגעתי ליעד, תחנת העמק שכטלברג, נחשפתי לכלי תחבורה מקומי נוסף ולא שגרתי: הרכבל. מערכת של רכבלים היוצאים מדי כמה דקות, מתפקדים ככלי התחבורה לתושבי הכפרים המתגוררים במעלה ההר.
ישנם כמה כפרים כאלה, והרכבל עוצר בכל אחד מהם, אוסף ומוריד תושבים מקומיים שכלי רכבם מושארים בחניון תחת השגחה במורד ההר ליד הכביש הראשי. ירדתי בתחנה האחרונה, הגבוהה ביותר באיזור, פסגת שילטהורן. הפסגה, ומסתבר שגם הרכבל המוביל אליה, התפרסמו כרכבל הראשון שהוכרז כגבוה בעולם, ולא סתם הוא נבחר לככב באחת מסצינות הסרט "ג'יימס בונד: בשירות הוד מלכותה".
אינטרלאקן צילום: עידן סטרוביציק
על הפסגה, בגובה 2,970 מטרים, בנוי קומפלקס שלם של מרפסות תצפית, מהן משתקף נוף פנוראמי מרהיב על העמק מצד אחד, ועל פסגות היונגפראו הגבוהות מצד שני. על המרפסות היו מפוזרים כמה פסלי קרח שהחלו להינמס תחת השמש השקרנית של האלפים. בהחלט לא כדאי לתת לשמש להוליך שולל את המטיילים, ולהצטייד בביגוד חם כשעולים לפסגה.
ישנם גם כמה מסלולי הליכה באיזור. כדאי מאוד ללכת כמה דקות, לתפוס פיסת סלע לא קפוא ולהתיישב מול הנוף. חזרנו אל הרכבל, וירדנו בתחנת מורן. שיטוט קל בכפר מגלה איזור פסטורלי ושקט, בתי עץ המשקיפים על העמק ואפשר ממש להריח באוויר את שריפות העצים מתנורי ההסקה של הבתים. המנהג המקומי הוא לשים דלעות גדולות וצבעוניות על אדני חלונות הבתים או על מדרגות הכניסה. ישנה אפילו סימטה קטנה עם חנויות מזכרות וכמה בתי קפה נעימים. לאחר שיטוט בעיירה ירדתי עם הרכבל חזרה לתחנת המוצא, והמתנתי לאוטובוס שיקח אותי בחזרה לאינטרלאקן.
היום החמישי
התעוררתי בבוקר, וירדתי לחדר האוכל של ההוסטל. ברוב ההוסטלים באיזור זה בשוייץ, ארוחת בוקר די מלאה כלולה במחיר הלינה. שוב ארזתי את התרמילים וצעדתי לכיוון תחנת הרכבת אינטרלאקן-ווסט. עליתי על הרכבת לכיוון ציריך, היעד האחרון שלי בטיול.
טראם בציריך צילום: עידן סטרוביציק
הנסיעה ארכה כחמש שעות, שבהן נופי ההרים, האגמים, הנחלים, המרחבים הפתוחים והפסטורליים ובתי העץ הבנויים בשיפולי ההרים מתחלפים לאט לאט בנוף עירוני יותר ככה שמתקרבים לעיר הגדולה ביותר בשוייץ. תחנת הרכבות של ציריך היא ממש טרמינל בינלאומי הומה: רכבות למינכן, וינה, מילאנו, שטרסבורג, מקומות אחרים בשוייץ.
עם התרמילים על הגב נדחסתי לתוך אחד הטראמים, אותן חשמליות המשמשות ככלי התחבורה העיקרי של ציריך. ירדתי בבלוויו פלאץ וחציתי את הכביש אל תוך סימטת אוברדורסף שטראסה. התמקמתי בהוסטל חביב.
רוב ההוסטלים המרוכזים בסמטה זו בנויים התוך מבנים עתיקים, ולרובם יש פאב-מסעדה בקומת הכניסה.
התחלתי בסיור רגלי בסמטאות. ציריך ניראית צעירה יותר ותוססת יותר. משני עברי הנהר, ובעיקר לאורך הבאהנהוף שטראסה יש המון חנויות יוקרה, חנויות אופנה וספורט, חנויות שעונים (אפילו קניתי שעון קוקיה!), אולרים שוייצרים (כן, אי אפשר לחזור משוייץ בלי אולר שוייצרי), בתי קפה, מסעדות, מבנים עתיקים, גשרים שחוצים את הנהר ומרפסות תצפית על אגם ציריך, ואיך אפשר בלי – חנויות גבינה וחנויות שוקולד. והרבה.
ערימות שוקולד בציריך צילום: עידן סטרוביציק
הקצבתי לעצמי 100 פרנקים שוייצרים לשוקולדים, ועוד 50 לגבינות, ויצאתי עם יופי של שלל. מי שיעשה סיבוב בין השוקולטריות ומרתפי הגבינה ללא ספק יחזור עם קילו או שניים עודפים. זה פשוט בלתי נמנע. כשיורד הערב ומרכזי הקניות נסגרים, מתעוררים לחיים הפאבים והמועדונים שלאורך אוברסרודף שטראסה. כדי לחגוג את הלילה האחרון בשוייץ, החלטתי לעשות סיבוב ביניהם. יש מבחר לא קטן.
היום השישי
איך שורפים את היום האחרון בציריך ביעילות עד הטיסה המאוחרת בערב? עליתי בסמטאות לכיוון איזור המוזיאונים. יש המון דברים מיוחדים בעיר הזאת כמו קתדרלת הגרוסמינסטר, קתדרלת הפראומנסטר עם שעון המחוגים הגדול בעולם, משרדי פיפ"א, גן חיות והמון גני פרחים, טיילת, פארק שעשועים, שיט על הנהר. האווירה ממש נעימה ויחסית שקטה לעיר בסדר הגודל הזה, שהיא מרכז תרבותי וכלכלי גדול במדינה.
השעון הגדול בעולם בקתדרלת פראומינסטר צילום: עידן סטרוביציק
נכנסתי לסיור במוזיאון קונסטהאוס. זה מוזיאון ענק, והשוטטות בין הגלריות הייתה קצת מעייפת. יצאתי משם וחזרתי לכיוון תחנות הטראם של הבאהנהוף שטראסה כדי לשוטט בעיר תוך כדי החלפת קווים.
לאחר מסע קניות של שוקולדים, גבינות ושאר מזכרות, חזרתי להוסטל, העמסתי את התרמילים שבטוח עברו את המשקל המותר, עליתי על הטראם לכיוון תחנת הרכבות המרכזית, ושוב על רכבת שוייצרית. זו הייתה הרכבת האחרונה שלי בשוייץ. הפעם, זו הייתה רכבת תחתית לכיוון שדה התעופה של ציריך. צריך לחזור הביתה.
נא להמתין לטעינת התגובות
