עשן על המים
שווייץ, שיא החורף, קור אימים. בעיה? לא אם אתם טובלים במעיינות התרמיים של לוקרבאד, מול הרי האלפים. אחר כך כדאי לנסוע למונטרה, כדי לראות היכן נוצר אחד הלהיטים הגדולים של דיפ פרפל
לוקרבאד (Luekerbad) באלפים השוויצריים, כדי לבחון מקרוב את מקור המים התרמיים הנובעים שם.
הקרדינל התרשם ורכש את הזכויות על המעיין, התקין בריכות והזמין את עמיתיו להתענג ממתנת הטבע. הוא לא הפקיר את המאמינים פשוטי העם ובמקביל הורה להקים גם עבורם בריכות מרפא. אלא שלעתים הטבע או האל בוחרים להזעיף פנים. מפולות שלגים כיסו את הכפר לעתים תכופות מדי - רק במאה ה-16 נרשמו שבע כאלה-ואילצו את תושביו לבנותו שוב מן היסוד. המפולת האחרונה נרשמה ב-1719 ולאחריה הקימו בני הכפר חומות מגן.
אתר המעיינות ששימש כבר את הרומאים נעשה לאתר ספא ובריאות משגשג, אחד הגדולים בהרי האלפים. הדרך אל הכפר בקנטון ואלה (Valais) בדרום מערב שוויץ, הממוקם בגובה 1,411 מטר ומוקף משלושה עברים ברכסי הרים וצוקים מאיימים, אינה קלה גם היום. 16 הקילומטרים המוליכים אליו מן העיירה לוק שבעמק דורשים סבלנות.
הדרך ללוקרבאד נסללה על תשתית של נתיב שממשיך צפונה, מעבר לרכסי האלפים, והוא ותיק מאוד ומוכר עוד מימי הרומאים שעשו בו שימוש. הרומאים ואלה שבאו בעקבותיהם ניצלו את מעבר גמי (Gemmi Pass) הנמוך יחסית (2,322 מטר), שמשקיף מצפון על הכפר וממנו ניתן לצפות גם על נוף האלפים.
כיום יש רכבל המוליך אליו ואחרים עושים זאת בריצה בשביל זיגזג הנראה למרחוק. זהו רק מסלול הליכה אחד משפע המסלולים שיש ללוקרבאד להציע (בקיץ בעיקר) לנופשים בכפר.
המארח שלי, דיוויד קסטנס, איש המכירות של לשכת התיירות של הכפר, ניפק כל פיסת מידע אפשרית. "מדוע שתייר מישראל יטרח לפקוד דווקא את לוקרבאד?", שאלתי אותו. הוא הניף את הכוס שבה נמזג יין מקומי וענה: "זהו בסיס מצוין לחופשה, בקיץ ובחורף. אתם הישראלים אוהבים לשכור רכב. בקיץ אתם יכולים לטייל ביום: אגם למאן (ז'נבה) מרוחק רק שעת נסיעה ופסגת המטרהורן אף קרובה יותר, אפשר גם לשוטט ברגל בשבילים שבקרבת הכפר ובסופו של יום לחזור לכאן ולהתרענן בספא. בחורף, אתם יכולים לגלוש על מסלולים הנמתחים לאורך 50 ק"מ ולהתחמם בערב באחת הבריכות. יש לנו כאן 50 מסעדות וחדרי המלון אינם יקרים כפי שניתן לחשוב".
כמעט כל תושבי הכפר מוצאים פרנסתם בענף התיירות. תופעת חדרי האירוח (צימרים) אינה נפוצה בשווייץ ותחת זאת מציעים כאן דירות. למעשה, מרבית המיטות המוצעות בלוקרבאד ממוקמות בדירות הללו. חלקן במבנים שהוקמו בידי חברות השקעה, אחרות בבתיהם של התושבים. "יש לנו דירות פשוטות ויש דירות של חמישה כוכבים עם בריכה תרמית פרטית לדיירי הבית", מספר דיוויד. כשיש 65 נביעות תרמיות כנראה זאת לא בעיה.
כתוצאה משפע המים התרמיים הוקם בלוקרבאד קומפלקס הספא הגדול בהרי האלפים עם עשר בריכות, חלקן תחת גג, האחרות תחת השמים. כאן האדים העולים מן הבריכה מתמזגים בשלג היורד.
טמפרטורת המים משתנה מבריכה לבריכה והשיא הוא בבריכה עם טמפרטורת מים של 51 מעלות. האתר, "בורגרבאד" שמו, משדר עממיות, הוא מתאים למשפחות (יש מגלשות מים) והוא גדול דיו כדי לקלוט מאות רוחצים. המחיר לכניסה יומית הוא 27 פרנק שוויצרי (כמאה שקל) וכמובן שיש כרטיסים מוזלים למשפחות, כרטיסים שבועיים, כאלה שמשולבים עם כרטיסי רכבל או כרטיסים מוזלים לשהות בת שלוש שעות בלבד.
בורגרבאד ממוקם בשכנות למרכז טיפולי-רפואי, שבו עושות שימוש הנבחרות האולימפיות של שווייץ, ללמדנו עד כמה המקום פופולרי ורציני. מפואר ממנו הוא ה"לינדן אלפטרם", שנפתח ב-1993. זהו היכל המגדיר עצמו כמרכז בריאות-יופי-ספא והוא נבנה בשכנות לבית מלון מאותה רשת. למרות הרושם האקסקלוסיבי הכניסה ליום לבריכות תעלה רק 28 פרנק.
ללינדן רק שתי בריכות גדולות, חיצונית ופנימית, ולכאן ככל הנראה באים לטעום ממגוון ההיצע שהוא נרחב עד כי תייר שזה מקרוב בא
מעלית אחת מורידה אותו שתי קומות אל המלתחה והבריכות והיא גם מעלה אותו אל חדרי הטיפולים הבריאותיים. מעלית אחרת תוליך אל קומות "כפר הסאונות", שבו שש סאונות נפרדות, ואל גולת הכותרת של האתר: בית המרחץ הרומי-אירי. בית המרחץ הזה, בקומתו העליונה של ההיכל, מנסה להעניק לאורחיו משהו מהאווירה ששררה לדעת יוצריו בימי העבר עתירי התהילה של הקיסרות.
במרכזה של רחבה גדולה, המבקשת לדמות וילה רומית, ממוקמות שתי בריכות וסביבן אגפי ספא נוספים. הרעיון הוא - וזאת התוספת האירית בזכות הרופא שהגה את הטיפול - של מעבר בין 11 תחנות, יבשות ורטובות, במשך שעתיים לכל הפחות.
המסלול כולל סאונות במידות חום מגוונות, עיסוי בוץ, ג'קוזי ובריכות תרמיות בטמפרטורות שונות. המתחם הוא רחב ידיים, הכל נעשה ברגיעה, ולאיש אין זה מפריע שכולם כאן עירומים. המחיר ללא עיסוי וכולל כניסה לבריכות הוא כ-275 שקל ועם מסז' בן עשר דקות - כ-350 שקל.
חיי לילה (השמש שוקעת בסביבות חמש) של ממש אין בלוקרבאד, לפחות לא בחורף ובוודאי שלא לפני עונת הסקי שמתחילה במחצית דצמבר.
ההצעה שקיבלנו בעת ביקורנו היתה לנסוע לשוק חג המולד במונטרה (Montreux), לחוף אגם ז'נבה. את 105 הקילומטרים אפשר לעשות ברכבת או במכונית.
גם מונטרה ישבה על דרך רומית, זאת שהוליכה ממעבר סימפלון למזרחה של צרפת ולגרמניה. לאורכו של העמק המוליך מן העיירה לוק מערבה עד לאגם ולמונטרה ניטעו כרמי גפנים המשמשים את יצרני היין המקומיים. הללו מנצלים את העובדה שזהו האזור החם ביותר בשוויץ ואכן, כשהסערה החורפית פקדה את המזרח התיכון, נהנו תושבי העמק ומונטרה משמש חמימה.
השמש והאגם משכו למונטרה אמנים ואנשי ספר, שהיקנו לה פרסום ברחבי תבל. להקת הרוק הבריטית דיפ פרפל כתבה בעיר זאת ב-1971 את להיטה Smoke on the Water בעקבות שריפה שפקדה את אולם המופעים של הקזינו, בעת הופעה של פרנק זאפה. חברי דיפ פרפל צפו ממרפסת בית מלונם על העשן המיתמר מעל לאגם.
להקות נוספות ובהן רולינג סטונס, לד זפלין וקווין הקליטו במונטרה ופרדי מרקורי אף התגורר בה. פסל של דמותו ניצב בטיילת המפורסמת של העיר. בזכות פסטיבל הג'ז של מונטרה הוצבו על המדשאה שבין מלון "פאלאס" לאגם פסלי מתכת של אחדים מגדולי המשתתפים ובהם בי.בי.קינג, ריי צ'רלס וארתה פרנקלין. אולם הפסל הבולט על מדשאה זאת הוא של הסופר ולדימיר נבוקוב, שהתגורר במלון מ-1961 ועד למותו ב-1977.
מונטרה היא עיר צפופה עם בתי מלון קלאסיים, כאלה שנבנו עוד לפני מלחמות העולם. במלון "עדן" שבו התארחנו מסדרונות רחבים וגבוהי קומה וכדי להיכנס אל החדר עוברים, כבעבר, דרך שתי דלתות. החדר בעל המרפסת הצופה אל האגם מציע חידושים של שנות ה-2000.
למרות צפיפות המבנים, כאשר מהלכים על הטיילת של הריביירה של מונטרה, הנמשכת לאורך קילומטרים, חשים הרחק מן ההמולה. לא תמיד. ערב חג המולד צופפו על פיסת הטיילת המרכזית וכן בגרנד רו (הרחוב הגדול), המקביל לה, מאות דוכנים של שוק חג המולד.
יין חם ואוכל שוויצרי מסורתי הם הצד הקולינרי והמסורתי של השוק אך מעבר לכך ההיצע מזכיר את נחלת בנימין. החל משעות אחר הצהריים היה צפוף שם כמו בתל אביב ביום שישי בשעת צהריים.
צעדה רגועה של 40 דקות מוליכה אל טירת שינון. טירה קלאסית זאת על שפת המים (למעשה זהו אי קטנטן) היא האתר התיירותי המוביל של העיר. ראינו כבר טירות אחדות וזוהי אחת האטרקטיביות שבהן דווקא מפני שהיא אינה מעיקה עם שפע של רהיטים ושטיחים. השלטים באנגלית המספרים את סיפורה מסייעים למבקר הזר.
בחודש דצמבר שיחזרו בין חומותיה את חיי הכפר של ימים עברו. מונטרה היא גם נקודות המוצא של רכבות התיור, ה"גולדן פס". הקו הקלאסי מוליך ממונטרה דרך אינטרלקן אל לוצרן. אנחנו הסתפקנו בהעפלה לרושר דה נאי (Rochers de Naye), בגובה 2,042 מטר שאורכת 45 דקות.
בדרכה עוצרת הרכבת בעיירה קו וממנה כמו מן התחנה הסופית צופים על האגם. בעונת החורף אפשר לנצל את מסלול הסקי הקצר שברושר דה נאי או לשבת על המרפסת ליהנות מן השמש תוך כדי לגימת שוקו או משהו חריף יותר. רבים מעפילים עם הרכבת מעלה - גם בחורף - ויורדים למונטרה ברגל בשבילים המסומנים. מעטים יותר, עושים זאת בכיוון ההפוך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם