ראשי » סגנון ופנאי » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

עולמו של וויין: הסכיזופרן שצייר חתולים פסיכדליים

לואיס וויין, חולה סכיזופרניה, צייר חתולים כל חייו - וככל שנעשה פסיכוטי יותר, כך נעשו הציורים שלו מופשטים, פסיכדליים ומדהימים יותר. שחר שילוח, משוגעת על חתולים, על הקשר המסתורי בינם לבין השראה, טירוף ופרקטלים

בעודי מקלידה את השורות הללו, מרפקי הודף בעדינות יצור כתום-פרווה וחסר בושה שמנסה להקליד במקביל. מפינת השיזוף על אדן החלון צופה בנו בריה פרוותית אחרת שמגרגרת לעצמה מחשבות על עכברים. החתולים שלי הם מקור השראה לא אכזב, ואם לא עוצרים אותי בזמן, אני עלולה ללהג עליהם יום שלם. חתולים היו הרבה יותר ממקור השראה לצייר אנגלי נשכח כמעט שסיים את חייו במוסד פסיכיאטרי. עבורו החתולים היו לב היצירה ולא רק חיות מחמד כִרבוליות.

לואיס וויין (1939-1860) היה צייר אנגלי שהתפרסם בזכות ציורי החתולים שלו. למרות שהיום שמו אינו מוכר, בתחילת המאה ה-20 הוא היה מפורסם למדי וחובבי חתולים וציור עדיין נוטים לו חסד.

בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת התפרסם ספרו של רודני דייל "לואיס וויין: האיש שצייר חתולים". על פי דייל, וויין החל לצייר חתולים בשנות ה-20 המוקדמות של חייו. הוא הפך למפורסם כאשר התחלפו המאות בזכות "החתול של לואיס וויין", טיפוס חתלתולי שובב שזכה לשבחים רבים. וויין היה כפייתי בציור חתולים וכאשר הביקוש להם הידלדל, הוא לא יכול היה להשלים עם המצב. היו לו מחויבויות משפחתיות מכבידות, אך איש לא קנה עוד את עבודותיו, שהיו אמצעי הפרנסה היחידי שלו. וויין עבר קריסה נפשית ואושפז כאיש עני בבית חולים פסיכיאטרי. ככל שהעמיק והחריף מצבו של וויין, נעשו החתולים שצייר מופשטים ופסיכדליים יותר. לאחר זמן מה הוא "התגלה" שם מחדש, וכמה אנשים בעלי השפעה הקימו קרן שאפשרה לו להעביר את שארית חייו בנוחות.
מספרים שהסופר הדגול ה. ג'. וולס, מחבר מלחמת העולמות, בכבודו ובעצמו אמר על וויין בשידור רדיו בשנת 1927: "הוא המציא סגנון חתולי, חברה חתולית, עולם חתולי שלם. חתולים אנגליים שאינם נראים כמו חתוליו של לואיס וויין מתביישים בעצמם."

קריסתו של וויין לוותה בהתנהגות מוזרה, בהסתגרות ובהזיות שהתמקדו בעיקר באחיותיו (לוויין היו חמש אחיות. פרט לאחת מהן, שאושפזה במוסד לחולי נפש, כל ילדי המשפחה חיו עם אמם ולא נישאו מעולם). הוא חשב למשל שהאורות שבוקעים ממסך הקולנוע שדדו את החשמל ממוחותיהן של אחיותיו. היו מי שהעלו את הסברה שהגורם לסכיזופרניה הוא טפיל הטוקסופלזמה שמועבר על ידי חתולים. כן, יש כאלה שמוצאים קשר בין חיית המחמד למחלת הנפש, חלקם חוקרים מכובדים למדי באקדמיה. השערה נוספת שקשורה למחלתו לכאורה של ויין שייכת לד"ר מייקל פיצגרלד.
 

פיצגרלד חשב שלוויין יש תסמונת אספרגר, מה שבא לידי ביטוי באגנוזיה ויזואלית, כלומר בחוסר היכולת לשייך מידע חזותי לעצמים מוכרים. האולי-אספרגר יכול לשמש כהסבר לאופיו התמהוני של וויין, שהיה חלק מאישיותו עוד לפני שחווה התמוטטות.

לאחר מותו של ויין, שתי קבוצות בעלות תחומי עניין שונים (אך לא סותרים) המשיכו להתעניין ביצירתו. הראשונה היא חובבי החתולים, ואני גאה להימנות עם הרבים מאוד שמשתייכים אליה; השנייה היא חובבי האמנות הסכיזופרנית, שגם אותה אני מוצאת מרתקת למדי, בעיקר לאור העובדה שבארבע השנים האחרונות זכיתי לעבוד עם אנשים המאובחנים כחולים בסכיזופרניה. באופן לא מפתיע, בהוסטל השיקומי שבו הם גרים חיים גם שלל חתולים. יום אחד מישהו יגלה שחתולי הרחוב חסרי הייחוס האלה סייעו לשיקומם לא פחות מאשר ארסנל התרופות שהם (האנשים) צורכים. אבל זה כבר סיפור אחר.
 
עבור מי שעוסקים בחקר בריאות הנפש עבודותיו של וויין מרתקות במיוחד מפני שהוא תמיד צייר את אותו הנושא, חתולים, כשהיה בריא וגם כאשר היה חולה ומאושפז. ציוריו של ויין לא ריאליסטיים והחתולים שמופיעים בהם מתנהגים בדרך כלל כבני אדם, אבל עבודותיו המוקדמות מעידות על כך שלמד היטב את כיצד להעביר באופן ריאליסטי את מראהו של החתול ועל כך מתבססת יצירתו.

לתוכנת פוטושופ יש פילטר שנקרא Fractalius. לדברי האנשים בחברת אדובי, יצרנית התוכנה, "הפילטר מבוסס על הוצאה החוצה של מה שמכונה 'טקסטורה פרקטלית חבויה' המצויה בתמונה." לא ברור מהי אותה "טקסטורה חבויה", אבל הפילטר יוצר אפקט מרשים, בעיקר כשמפעילים אותו על תמונות של חיות בעלות פרווה ארוכה. התוצאה מזכירה את החתולים הפרקטליים  של וויין. בסדרת התמונות הזאת אפשר למצוא הקבלה בין החרפת מצבו הנפשי של ויין לבין הפירוק הפרקטלי של החתולים בציוריו. מאידך, על פי דייל, הביוגרף של וויין, "וויין ערך ניסויים [בציור כמובן] על טקסטורות וחתולים, ואף בשלב מאוחר למדי בחייו הוא עדיין יצר תמונות של חתולים רגילים, אולי עשר שנים לאחר היצירות המאוחרות שלו שנראות כמו טקסטורות יותר מאשר חתולים".

על כל פנים, תהליך הפירוק שוויין העביר את החתולים שלו מזכיר מאוד את התהליך שעבר מונדריאן בניסיונותיו למצוא את ה"עציות" שבעץ. כזכור, העץ של מונדריאןהפך בהדרגה מופשט יותר ויותר עד שקיבל את צורת המלבנים המונדריאנית המוכרת, שהשפיעה על האמנות והארכיטקטורה בעשורה השלישי של המאה הקודמת. מונדריאן סבר שאמנות היא מעין דת וכי אנשים יכולים להפוך טובים ורוחניים יותר אם יתבוננו באמנות מאוזנת. המסע הציורי שעשה מונדריאן נראה כמו "זום אאוט" בעוד שאצל וויין זה נראה כמו "זום אין".

ואנחנו, דיירי הבית שהולכים על ארבע או על שתיים אבל בדרך כלל מנמנמים על הכורסה, אומרים, אם כבר ניסויים בחתולים, אז רק בדרכו של וויין.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...