ראשי » סגנון ופנאי » אוכל

ביקורת מסעדה: פאייה השכונתית

חניה לא תמצאו באזור, נוחות תחפשו במקום אחר, הצפיפות שוברת שיאים ומשתווה לזו שב"אבו אדהם", ועל אינטימיות בכלל אין מה לדבר. למרות הכול כדאי לכם להגיע לפאייה השכונתית הספרדית

סוג מסעדה: ביסטרו ספרדי
כתובת: פאייה, דיזנגוף 116, 03-5244454

מה גורם ללקוחות להגיע שוב ושוב לאותה מסעדה? אוכל - הוא חייב להיות טעים באמת ולא טעים ממוצע; הנוחות - מרווח מספק בין השולחנות, כיסאות נוחים, מוזיקה רגועה, אקוסטיקה שאינה מאלצת את הסועדים לצעוק; המיקום - הקרבה והחניה, בייחוד בתל אביב; השירות - יחס אישי וקשוב יעלה תמיד את ערך המניה של המקום; כמות האוכל - מעטים הם הסועדים הישראלים המסוגלים ליהנות מארוחה גם בלי לשבוע; והמחירים - כי אין מה לעשות, צריך להדק את החגורה.

בואו נסיים במהירות עם הביקורת (הבונה) ונתחיל ליהנות מהדברים הטובים שיש ב"פאייה - שכונתית ספרדית". ויש , אפילו הרבה. חניה לא תמצאו בדיזנגוף, ואנחנו בספק אם מישהו יטריח את עצמו להיתקע בפקקים ולשלם בחניון (העמוס ממילא במשך רוב שעות הערב) רק כדי לבקר במסעדה שמגדירה את עצמה "שכונתית".

מנגד , מי שכבר מגיע לבית ליסין או לראות סרט ב"רב חן" ("העולם עמד מלכת"? תתבגרו, אנשים), כדאי לו לחצות את הכביש בזהירות ולהגיע למקום. גם נוחות קשה למצוא בפאייה. הצפיפות במקום שוברת את השיא השלילי של קופי בר, ומשתווה רק לזו שבחומוס אבו אדהם. זוג שמחפש אינטימיות ייאלץ לחלוק אותה עם הזוג היושב בשולחן הצמוד, מרחק של כעשרים-שלושים ס"מ. לא נעים.

כדי להימנע ממפגש ראשים ישבנו על הבר וסרקנו את המקום. העיצוב מעניין. מצד אחד מקורי ויצירתי, כמו שתי דלתות המקרר התלויות על הקיר ומזמינות לקחת מהן את המוצרים שבתוכו. מצד אחר העיצוב משתדל להיות רומנטי - תאורה קלושה וברקע מוזיקה ספרדית וברזילאית (שמענו שלושה שירים לפחות של סזרייה אבורה. אגב, בקרוב היא שוב תגיע להופעות בישראל). נעים.

 הברמן הציג את עצמו, הלל, ומיד הבנו שהלה חוזר בשאלה; וכי איזו אם חילונית תקרא לבנה הלל? האמת היא שאנחנו שמחים תמיד להיעזר בשירותי דתל"שים. הם כבר לא בישיבה, אבל "ואהבת לרעך כמוך" עדיין מושרש בהם היטב; הם עדיין לא ממש נטמעו בתוך החברה החילונית (רובם אינם יכולים לצטט מתוך "צ' רלי וחצי"), אבל הם מנסים להדביק את הפער בעזרת טוב לב. בקיצור, הרגשנו שנפלנו טוב, ואכן כך היה. בעזרתו ובהמלצתו של הלל בחרנו שלוש מנות ראשונות ומנה עיקרית אחת. לא כדאי לקחת שתי מנות עיקריות? תהינו. "לא תהיו רעבים אחר כך, באחריות", אמר .

דקות אחדות לאחר מכן ירדו המנות במעלית קטנה מהקומה העליונה, שם המטבח מצוי. מקום הכנת האוכל מעניין ואף יש לו יתרון: הסועדים אינם שומעים את הרעש ואינם מריחים את הריחות.
המנות הראשונות הפתיעו אותנו לטובה. קרפצ'יו חציל (29 שקלים) הגיע בדמות רצועות חציל בלאדי קלוי עם רוטב איולי יוגורט. הקולרבי האפוי (24 שקלים) נאפה בנייר כסף והושלך לתנור עד הכנתו, ועם גבינת אורגנו שעשויה במקום היה מנה ראשונה מפתיעה נוספת.

הקולרבי שמר על טעמו המקורי, והגבינה הביתית שדרגה אותו לכדי מעדן. סביצ'ה מוסר ים (39 שקלים) הגיעה בדמות חתיכות דג בתחמיץ, עם ירקות קצוצים. מדובר במנה קיצית למדי, מלאת חיים, עוקצנית מעט בחך ומצוינת. פאייה ולנסיה (58 שקלים ) המגיעה בתוך מחבת לוהטת, מורכבת מאורז, ירקות מוקפצים (פלפל אדום, בצל ותפוחי אדמה) ושעועית ירוקה חתוכה דק. העוף במנה בושל היטב

ודמה לעוף בחמין: רך, עסיסי, מפנק. מלבד זה, מצאנו במנה חתיכות של נקניקייה פיקנטית תוצרת בית.

השף והבעלים ברק יחזקאלי הכין לכבוד החורף מנות חורף חדשות נוספות, ובהן שרימפס וראשי קלמרי עם שעועית לבנה ורוטב קטלוני, דואט ים יבשה - נתח קצבים ושרימפס על מצע עלים ירוקים ותפוחים, מרק פירות ים וזעפרן, קלמרי סגולים בסלסילת עגבניות, שקדים ופלפלים חריפים ועוד. מי שהתפריט מעורר את בלוטות הרוק שלו מוזמן לקפוץ.

אמנם יחזקאלי גדל על תבשילי המטבח הכורדי, אבל הוא רכש ניסיון לצדם של שפים גדולים במסעדות כ"יועזר בן יין", " רפאל", " סיטרה", " קיארה", " פסטיס" ו"וינס ותמר". התפריט במסעדה שלו מוגדר "ליין ספרדי עממי מותאם לחך הישראלי". סיימנו את הארוחה בקרם ברולה טעים שהלל הצדיק הכין אותו מול עינינו. הענקנו לו טיפ שמן, ויצאנו לחפש איפה לעזאזל החנינו את האוטו.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...