היפותזת גאיה: העולם הוא ישות חיה אחת
בדומה לתפיסות קדומות ולשביעות רצונם של אנשי הניו-אייג', פיתח ג'יימס לאבלוק את "היפתוזת גאיה", שטוענת שכל העולם כולו הוא אורגניזם אחד וכל החי והצומח נועדו לשרת אותו. נשמע סביר? ריצ'רד דוקינס חושב שזהו "חטא נגד רוח הקודש של ההיגיון המדעי"
לא רק הבריאתנים מאמינים שכל מה שקיים על פני האדמה שייך לתוכנית-על. ד"ר ג'יימס לאבלוק, מדען בן זמננו והאיש שהגה את היפותזת גאיה, חושב שכדור הארץ הוא אורגניזם-על, ושאנחנו, כמו גם הצמחים בגינה, החתולים על החלון, הג'וקים מתחת לכיור והאדמה בפארק – כולנו אברים של האורגניזם הזה. רקמה אחת חיה או חיה אחת גדולה מרובת רקמות.
היפותזת גאיה נוסחה בשנות ה-60 על ידי הכימאי הבריטי ד"ר ג'יימס לאבלוקוהושפעה מעבודתו עבור נאס"א בתחום חקר החיים על פני כוכבים אחרים. לאבלוק, בדומה ליוונים הקדמונים, האמין שכדור הארץ, כולל כל מה שמכסה אותו והאטמוספרה שסביבו, הוא ישות שמתפקדת כאורגניזם ולא גוש סלע פאסיבי.
"אל המגוון השלם של חומר חי על פני כדור הארץ, מלווייתנים ועד נגיפים, מאלונים ועד אצות, אפשר להתייחס כאל ישות חיה אחת שמסוגלת לתחזק את האטמוספרה של כוכב ארץ כך שתתאים לכל צרכיה ואשר יש לה יכולות וכוחות שהם הרבה מעבר לסך כל מרכיביה... [את גאיה ניתן להגדיר] כישות מורכבת הכוללת את הביוספרה, האטמוספרה, האוקיינוסים והקרקע. כל אלה ביחד יוצרים משוב של מערכות קיברנטיות השואפות לסביבה מיטבית מהבחינה הפיזיקלית והכימיקלית עבור חיים על פני כוכב הלכת הזה." כך כתב לאבלוק בספרו "גאיה – מבט שונה על החיים על פני כדור הארץ".
אל הרעיונות של לאבלוק אפשר להתייחס כאל מדע או כאל פסאודו-מדע, כאל תפיסה ידידותית לסביבה או ככזו המסוכנת לה, שכן האדם מזיק לכדור הארץ בשעה שהוא עצמו אחד מאבריו, אבל כדור הארץ מסוגל לאזן את עצמו בכל פעם מחדש וכך להמשיך להתקיים. מי שמאמץ את התפיסה יכול להסיר מעצמו את האחריות על גרימת נזקים מפני שהכדור כבר יידע איך לתקן את עצמו, כמו פצע שמגליד על העור. מאידך, הרעיון של גאיה מתחבר לתפיסות רוחניות של היעדר שניות, יוגה, הכל אחד וכו'; פגעתי בסביבה – פגעתי בעצמי. ולהפך.
מעניין שהתיאוריה הזו, שמציעה מבט מחודש על כדור הארץ "שלנו", ראשיתה דווקא במקומות אחרים בחלל. הכל התחיל בפנייה אל לאבלוק מטעם סוכנות נאס"א שביקשה עזרה בחקר החיים על פני מאדים. ב-1965 לאבלוק הציע דרך לבחון האם יש חיים על פני הכוכב האדום. הבדיקה כוללת אנליזה של הגזים המרכיבים את האטמוספרה של הכוכב. אם אין חיים על הכוכב, הוא יהיה עטוף באטמוספרה שנמצאת במצב של שיווי משקל כימי או קרוב לזה; אם יש חיים על פני הכוכב, הפעילות המטבולית של צורות החיים השונות תיצור אטמוספרה הרחוקה ממצב של שווי משקל כימי. לאבלוק בחן את המידע שהיה בידיו על האטמוספרה של מאדים, קבע שהיא נמצאת בשיווי משקל כימי ולפיכך לא יתכנו חיים על פני הכוכב ההוא. לעומת זאת, האטמוספרה של כדור הארץ שרויה בחוסר שיווי משקל כימי קיצוני. לאבלוק חשב שהיעדר שיווי המשקל הוא עדות להומיאוסטאזיס של הביוספרה, האיזון האקטיבי, מה שיוצר תנאים סביבתיים המאפשרים חיים.
בסוף שנות ה-60 לאבלוק סיים לגבש את התיאוריה ובעצת שכנו, הסופר וויליאם גולדינג, קרא לה תיאורית גאיה, על שמה של אלת האדמה היוונית.
בעוד תיאוריות כמו האבולוציה
גאיה דואגת לכך ששיעור החמצן באטמוספרה יהיה גבוה ותואם לצרכיהם של כל בעלי החיים שנושמים חמצן – 21 אחוזים. האטמוספרה של נוגה, לדוגמה, אינה מכילה חמצן כלל ואילו זו של מאדים מכילה 0.13 אחוזים של חמצן חופשי. על פי לאבלוק מקור החמצן באטמוספרה אינו חיצוני ולא היה קיים בזמנים קדומים. הוא נפלט כתוצר לוואי של "החיים עצמם" ויתר האורגניזמים התאימו עצמם אליו.
הטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ נשארת בטווח הצר שבין 10 ל-20 מעלות כבר יותר ממיליארד שנים (אבל אם אל גור יודע מה שהוא אומר העידן הזה עומד להסתיים). לעומת זאת חום השמש בתקופה הזאת גדל ב-30 עד 40 אחוזים.
מליחות האוקיינוסים – שינויים גיאולוגיים משחררים כל הזמן מלחים אל האוקיינוסים, אבל האוקיינוסים שומרים על מליחות ברוויה של 10 אחוזים באופן קבוע. מושבות של בקטריות לוכדות את עודפי המלח ויוצרות לעצמם מעטה, כך שהיציבות נשמרת.
בAges of Gaia http://www.amazon.com/Ages-Gaia-Biography-Commonwealth-Program/dp/0393312399 ספר לאבלוק מסביר שכמיליארד שנים לאחר שכדור הארץ התהווה, הוא היה מיושב בצורה של מטא-חיים או חיי-על שמהם החל תהליך מתמשך שהפך את כוכב ארץ למה שהוא היום. כל צורות החיים על פני הכדור הן חלק מגאיה. במובן מסוים גאיה מקבילה לצברי התאים העצומים שיוצרים את אברי הגוף שלנו. צורות החיים המגוונות שמתקיימות על פני הארץ מתפתחות תוך יחסי גומלין ביניהן ותורמות ליצירתם ולשימורם של התנאים המאפשרים שגשוג של עצמם – בקנה המידה הקטן, ושל גאיה – בקנה המידה הגדול.
אם נפשט את זה, אז צמחים פולטים חמצן כדי שאנחנו (וגם הכלבים והחתולים שלנו והחיות האחרות שאנחנו אוהבים יותר או פחות) יוכלו לנשום. ההסבר של לאבלוק הוא טלאולוגי, כלומר מתרכז בתכלית ולא בתהליך.
הפה הגדול של הדארוויניזם בן ימינו, ריצ'רד דוקינס, הוא רק אחד ממבקרי תיאוריית גאיה. דוקינס אמר: "אם הצמחים אמורים לייצר חמצן למען טובתה של הביוספרה, דמיינו צמח מוטאנטי שחוסך מעצמו את ההשקעה בייצור חמצן." הצמח המוטאנט שחוסך מעצמו את האנרגיה המושקעת בייצור חמצן יהפוך עד מהרה למין הדומיננטי ולאט לאט החמצן ייעלם מעל פני הארץ. על פי דוקינס הסברים טלאולוגיים הם "חטא כנגד רוח הקודש של ההיגיון המדעי." כתגובה לביקורת של דוקינס ולזו של מדענים רבים אחרים, לאבלוק פיתח את תיאורית פרחי החיננית שלו. מודל החיננית אינו טלאולוגי. חינניות שחורות ולבנות במודל מווסתות את טמפרטורת כדור הארץ על ידי החזר של קרני שמש רבות או מועטות ובכך מקררות או מחממות את האטמוספרה.
היפותזת גאיה של לאבלוק שייכת לקבוצה של תיאוריות שרואות את החיים על פני כדור הארץ כתוצאה של "תוכנית אב" ולא של רצף אירועים אקראיים. פרט לתיאוריות הבריאה קיימות גם תיאוריות נוספות. דוגמה לשילוב בין אמונה דתית (נוצרית) למדע היא זו של פייר טייאר דה-שארדן, שהיה גם כומר ישועי, גם פליאונתולוג וגם פילוסוף. דה-שארדן חשב שאמנם ישנה אבולוציה, אבל מכוונת. היא כוללת את החד תאיים, את כדור הארץ, את מערכת השמש ואת היקום כולו. התפיסה נקראת אורתוגנסיס, ולפיה המינים משתנים ומתפתחים באותו כיוון בהתאם ל"תכנית על" כתובה מראש.
אצל לאבלוק "תוכנית העל" היא הקיום עצמו של גאיה. בכך הוא דווקא מיישר קו עם תיאורית הגן האנוכישל דוקינס - החיים נוצרו כתוצאה מ"שאיפתם" של הגנים להמשיך להתקיים ואם אפשר אז גם להתרבות. אצל דה שארדן נוסף ממד רוחני לתיאוריה, אחרי הכל מדובר באיש דת. האבולוציה, אם תשאלו אותו, מתכווננת אל "האחדות הסופית". כוח שמצוי במינים או מחוץ להם מניע אותם להשתנות ולהגיע למטרה הנשגבת: "נקודת אומגה" (אומגה היא האות האחרונה באלף-בית היווני, ובעלת קונוטציה למימרתו של ישוע: "אני האלפא והאומגה"). במרכזו של היקום המתפתח הזה עומד האדם. לתהליך שלושה שלבים: שלב החומר הדומם, הגיאוספירה; השלב שממנו התפתחו החיים הביולוגיים, הביוספירה; ולבסוף הנואוספירה ("נוס" ביווונית הוא שכל, או הכרה), הרמה של התודעה האנושית. הספירה העליונה היא מעין רשת משותפת של מודעות, רעיונות ומחשבות שבני האדם יחלקו ביניהם, שכן שיא הבריאה הוא תודעה אנושית משותפת, מעין אינטרנט רוחני. מעניין שתיאורית האורתוגנסיס התמוטטה במידה רבה בשל עבודתם של פליאונטולוגים כמו טייאר עצמו. חקר מאובנים ושרידים אחרים הראה שאין דפוס קבוע המסביר את מורכבותם של מינים שונים. תיאורית הברירה הטבעית דחקה הצידה את האורתוגנסיס, אבל לא דחקה את טייאר מהשיח בדבר האבולוציה.
תיאוריה חדשה יותר, למשל, היא תיאוריית המולטיוורס שלפיה כדור הארץ מתאים לנו כמו כפפה ליד. תוכנית על? יד אלוהים? לא ממש. מרטין ריס, פרופסור לקוסמולוגיה ואסטרופיסיקה באוניברסיטת קיימברידג', מסביר זאת באמצעות האפשרות שמפצים גדולים נפרדים, שמספרם אינסופי, התפרצו מתוך מצב חומרי דחוס קדמוני. "האנלוגיה כאן היא לחנות בגדים," אמר ריס בראיון למגזין Discover. "אם יש מלאי גדול של בגדים, לא תופתעו למצוא חליפה מתאימה. אם ישנם יקומים רבים, שכל אחד מהם נשלט על ידי מערכת מספרים שונה, יהיה אחד שבו מערכת מספרים מסוימת המתאימה לקיומם של חיים. אנחנו נמצאים ביקום הזה." מערכת המספרים שעליה מדבר ריס כוללת שישה מספרים שעומדים בבסיס התכונות הפיזיקליות של היקום. ערכיהם המדויקים של כל אחד מאותם מספרים הם שמאפשרים את קיומם של החיים ביקום שבו אתם קוראים את המילים האלה. היקומים האחרים לא היו יכולים לארח אותנו – בהם החוקים שונים.
כל תיאוריה - כמו אלה של לאבלוק ודה-שארדן וכמובן סיפור הבריאה התנ"כי - ששוללת את האפשרות להתפתחות אקראית ומצדדת בתוכנית על, תמיד תיתפס כ"רוחנית" יותר וככזו שמוסיפה ממד נשגב לעצם הקיום שלנו כאן. אבל האם זה באמת משנה אם אנחנו "רקמה אחת חיה" במובן הקונקרטי או המטפורי? מה שנפלט מהאגזוז של ההאמר מזהם את האטמוספרה ומזיק לכם, לי ולג'יימס לאבלוק גם אם כולנו אברים של אותו אורגניזם-על וגם אם לא.
נא להמתין לטעינת התגובות
