אונה פרום דה בלוק חוזרת לראליטי
הפעם אונה הולברוק היא על תקן מנהיגת להקת היפ הופ בתוכנית הראליטי "מלחמת העולמות". זו הפעם הראשונה שהז'אנר זוכה לחשיפה בולטת בפריים טיים הישראלי, וזאת בדיוק ההזדמנות לשמוע ממנה על תולדות הראפר והבגדים שהוא לובש. יו, אונה
אונה הולברוק, אחת מנציגותיו הבולטות של זרם ריקוד ההיפ הופ בישראל. "כל הסגנון השחור והג'ז שאני אוהבת, בא לי בטלפתיה. זה משהו מאוד עמוק.
אני לא יכולה לומר שהיו לי חברים שחורים כילדה וגם לא גדלתי כלבנה ב'הוד' (כינוי לשכונה בסלנג שחור, א"י) של שחורים, אבל אני זוכרת שכבר כילדה בת שלוש הייתי רוקדת בבית לצלילי 'גוד פוט' של ג'יימס בראון, שנחשב היום לשיר שהיה ההשראה לברייקדאנס. אם היתה לי אפשרות - בגלגול הבא הייתי רוצה להיוולד כזמרת שחורה ששוקלת 100 קילו".
נכון לגלגולה הנוכחי, אונה הולברוק היא אשה לבנה בת 38 עם מבנה גוף בינוני, גרושה ואם לדין בן
הארבע, שאביו הוא בעלה לשעבר, המוזיקאי צח הלוי. היא מתגוררת במרכז תל אביב. החל מהשבוע הבא תופיע הולברוק מדי שבוע על המרקע הביתי בריאליטי החדש "מלחמת העולמות" של שידורי "קשת", בו יתמודדו מדי שבוע שתי קבוצות רקדנים על משימה זהה. שום דבר בהופעתה החיצונית או בהליכה שלה לא מנבא ש"אונה פרום דה בלוק" תפציע פתאום בחליפת ספורט מבריקה וכובע מצחייה. אבל לכו תדעו.
בניגוד לתפקידה כשופטת בתוכנית "נולד לרקוד", הפעם הולברוק מתפקדת כמנהלת אמנותית של קבוצה בת שמונה רקדנים מתחום ההיפ הופ. מולה יתייצב מדי שבוע הכוריאוגרף דוד דביר עם להקה זהה, שתציג סגנון ריקוד קלאסי. את הלהקה המצטיינת והרקדן הטוב ביותר יבחר צוות השופטים - מיכל אמדורסקי, עידו תדמור ומרקו דה סילבה מחו"ל - והקהל בבית. באס-אם-אס.
אם להולברוק אכן יש כוחות טלפתיים, יש לא מעט סיכויים שהיא תצליח להשפיע על בחירתכם. "זו מלחמה אמיתית", היא אומרת ברעל, "וזה
כרקדנית וכוריאוגרפית, לא חורה לך שהקהל בבית קובע אם רקדן הוא טוב?
"הקהל למד לבקר מחול. אם בהתחלה הוא פחות הבין, כבר מאמצע העונה השנייה של ל'נולד לרקוד' הופתעתי לגלות ש הקהל מ ממש מבין במחול וחושב כמו השופטים".
אבל הקהל לא באמת מבין במחול, השופטים משפיעים על החשיבה שלו.
"מה זה קהל לא מבין? מחול זה חצי טכ?ניקה וחצי אמנות. זה מדבר לכל אחד. זה כמו שלא כולם מבינים בציור. יש טכניקה, קומפוזיציה, אבל אם הציור טוב-הוא מדבר לכולם. כאן אין שיקולי רייטינג. התחרות אמיתית והקהל בוחר את מי שהוא רוצה".
אבל הקהל לא בוחר לפי איכות הריקוד, אלא לפי הסיפור האישי של הרקדן.
"עם הזמן אתה שוכח איך הרקדן נראה ורואה איך הוא רוקד. זה מדהים עד כמה מי שיש לו סיפור אישי טוב, מביע את הריקוד באופן טוב. אתה לא סתם מגיע לצורך הזה לפרוק, מדובר באנשים מאוד רגישים".
מן הסתם, גם את כזו.
"אני מאוד רגישה. אם מישהו דוחף אותי בתור בבנק, אני לוקחת את זה באופן אישי וזה יכול להרוס לי את כל היום. לפעמים כשאני מלמדת, אני יכולה לבכות בגלל ששיר הוא מאוד יפה. גם יופי עושה לי את זה. אני לא רובוט".
זו הפעם הראשונה שתרבות ההיפ הופ תבוא לידי ביטוי באופן כה בולט בטלוויזיה הישראלית, והולברוק היא הבחירה הנכונה לכך. היא נולדה וגדלה באי הנסיך אדוארד שבקנדה לזוג הורים אקדמאים.
בגיל צעיר כבר למדה נגינה על חליל צד ופסנתר ורקדה בלט קלסי, ובגיל 17 עלתה ארצה, התאהבה ונרשמה ללימודי הוראת מחול ב"אקדמיה למחול" בירושלים. בשנת 1996 הצטרפה ללהקת "מיומנה", בה רקדה, ניגנה והופיעה במשך במשך שמונה שמונה שני שנים. במקביל מיצבה את עצמה כאחת המורות הבולטות בישראל ללמחול מודרני, ובהמשך כאחת ממבשרות ריקוד ק ההיפ הופ המקצועי.
יש לשער כי ההיסטוריה הפוליטית והחברתית של התר?בות השחורה וההיפ הופ לא תדובר בתוכנית, אבל השילוש ה של מוזיקה-ריקוד-אופנה הוא אחד הביטויים המרכזיים והבולטים של הסצינה כיום ומקומו בריאליטי מובטח.
לדברי הולברוק, שורשי סגנון ההיפ הופ נעוצים בריקוד הצ'רלסטון של שנות ה-20, ולאחר מכן בג'ז של שנות ה-40 שני סגנונות מוזיקליים שהתפתחו בקרב קהילות שחורות באמריקה והושפעו מקצב אפריקאי.
מקורותיו של ההיפ הופ הנוכחי, זה שאנחנו צופים בו בווידיאו קליפים בערוצי המוזיקה השונים, הם בשנות ה-60, עם מוזיקאים כג'יימס בראון, ומאוחר יותר, בשנות ה-80, עם שמות כמו הרכב המוזיקה "ראן די-אם-סי".
במקביל התפתחו סגנונות ריקוד לכל תת ז'אנר, בהתאם לאזורים ומצב סוציו-אקונומי. "חלקם רקדו ברחוב, כי לא היה להם כסף להיכנס לסטודיו מקצועי", היא מסבירה. הולברוק נותנת סימנים בתתי הז'אנר: "יש ברייקדאנס, פופינג-התכווצות של השרירים, האוס-סגנון ריקוד קופצני משיקגו, היפ דאנס-שילוב של היפ הופ ודאנס, ניו סקול-תנועות שמבטאות מילים מסוימות בשיר כדי להביע יותר רגש, ועוד ועוד.
ההיפ הופ הוא ללא גבולות. זה לא כמו ריקוד קלסי, שבו כל התנועות כבר נרשמו ולא תראה אימפרוביזציה. בהיפ הופ יש עוד מקום לאלתור ויש אנשים שאוהבים את האתגר הזה, את חוסר המסגרת".
את מאמינה שרקדן קלסי יכול לחצות את הקווים לריקוד היפ הופ בקלות?
"לרקדנים קלסיים קשה להשתחרר. רקדן היפ הופ ללא רקע קלסי הוא פחות מוגבל. זה כמו נטייה לשפות. אם אתה רוכש כילד שתי שפות, תדבר אותן ללא מבטא. אבל אם תלמד אותן בגיל מבוגר יותר, משהו מהמב?טא ייטמע בך וישמעו אותו. השפה של ההיפ הופ היא מאוד יומיומית, עכשווית, ורואים את זה גם באופנה, בסגנון הדיבור".
תתי הז'אנרים שהתפתחו בסגנונות הריקוד מקבילים לאלו שקיימים באופנת ההיפ הופ. אם למשל הגנגסטר לוק, שבולט מאוד בחוף המערבי, מקפיד על מטפחות ראש שחורות, מכנסי באגי רחבים ומראה כולל די מאיים, ניתן לפגוש גם בנערי היפ הופ מז'אנר הברייקים, עם חיוך על הפנים, כובעי מצחייה, ביגוד רחב והמון אביזרים אופנתיים.
ה"בלינג בלינג"-שרשרות זהב גדולות-משותף לכולם. "אפשר לזהות את סגנון הלבוש", אומרת הולברוק, "הבנות לרוב מופיעות עם עגילי חישוק ובניית ציפורניים, והבנים עם מכנסיים רחבים. הרבה יותר נוח לרקוד ככה. גם לסטודיו שלי הם צריכים להגיע לבושים במכנסיים רחבים. אצלי לא רוקדים בטייטס".
הולברוק מסבירה כי "מוזיקה או תאורה, כמו בגדים, נותנים חתימה לקטע מסוים. מהרגע שהיפ הופ מגיע לבמה הוא צריך להפוך לתיאטרלי ועל ההופעה להיות הומוגנית. לא כל לוק צריך להיות עם'בלינג בלינג' ו' יו יו גנגסטר', צריך ללמוד לצאת מקלישאות. הופעה לבנה ונקייה יכולה להפתיע, או ריקוד בגופייה ותחתונים ואפילו בחליפה ".
דווקא נראה שאופנת ההיפ הופ סובלת מקלישאות.
"זה עניין של טעם. הראפרים הכי גדולים לא מתלבשים ככה. ד"ר דרה או ג'יי-זי מתלבשים בחליפות, לא תראה אותם כמעט במכנסי באגי".
ניתן למצוא הרבה אקסצנטריות בתעשיית הראפ וההיפ הופ.
"מדובר במוזיקאים עשירים ורובם הגיעו משכונות עוני. אז הם שמים יהלום באוזן או מעיל פרווה כדי להרגיש שהם צמחו ופרחו. אני מאמינה שזה גם רצון להראות לצעירים בשכונות שיש תקווה".
גם את מקפידה על הלוק?
"כן, אבל לא בגלל שאני רוצה להיות מעו?דכנת, אלא בגלל שזה הטעם שלי. היום שלי דינמי: מהבוקר, כשאני לוקחת את הילד לגן על אופניים, ועד שיעורים בסטודיו-אז אני לא אלך בעקבים רק כי זה באופנה, זה לא נוח לי. אני גם מאוד אוהבת לשבור את הלוק. למשל, במקום ללכת לחנות של ראפרים ארכוש בחנות רגילה מכנסיים שגדולים עליי בארבע מידות, וכך אצור חתימה אישית. לא בא לי להיראות כאילו יצאתי מקטלוג".
גם ליאת אשורי, סטייליסטית התוכנית, מודעת לצורך לשלב אופנה ונוחיות. "אופנת ההיפ מאוד משפיעה על מה שקורה באופנה העולמית, אבל לרקדנים חשוב יותר שהב?גדים יהיו נוחים".
איך את מתאימה בגד לרקדן?
"זה תלוי לאיזה ריקוד, אבל אני מנצלת את נתוני הגוף של הרקדנים לטובתי. אם יש למישהי בטן יפה, אחשוף אותה. אותו דבר לגבי כתפיים יפות או רגליים ארוכות".
בגיל 38, הולברוק מרגישה צעירה מתמיד, הודות למה שהיא מכנה "שמירה על עדכניות והתפתחות, באופנה ובריקוד". גם בנוגע למידות הגוף שלה, יש לה יותר סלחנות מבעבר. בניגוד לדרישות הנוקשות לגבי קווי המתאר של גוף הבלרינה, לרקדניות היפ הופ יש מבנה גוף משוחרר יותר והולברוק היא הדוגמה הטובה ביותר.
כמי שאינה אוחזת במידות גוף של רקדנית קלסית, היא מרשה לעצמה להתלבש בחופשיות בבגדים רח?בים. "בסגנון היפ הופ, בגלל הבגדים ובגלל התנועות, אין חובה שהגוף יהיה שדוף. יותר חשוב לי חוזק הגוף וכישרון הריקוד מאשר גוף רזה", היא אומרת.
על החוסן הפיזי היא עובדת קשה מדי יום, בסטודיו. את החוסן הנפשי, שנובע מהתמדדות עם קריירה תובענית וחד הוריות, היא מתרצת בעבודה קשה שהכינה את עצמה אליה מבעוד מועד.
"כשהייתי רווקה ובלי דאגות, אף פעם לא היה לי זמן פנוי", היא משחזרת, "תמיד היה לי צורך להוציא מעצמי את המקסימום. עכשיו, כשמוטלת עליי אחריות כבדה ואין ברירה, אני מודה לעצמי על ההכנות שעשיתי, כי זה קטן עליי. כיום הילד שלי בעדיפות הראשונה.
כמה שהריקוד הוא חיי, אני אוותר עליו בשביל הבן שלי. ברור שההגשמה העצמית והאיזון חשובים, אבל אין ספק שמשפחה חשובה יותר. בינתיים, אני מצליחה לשלב הכול: בבוקר רוקדת היפ הופ עם ראפרים ובצהריים מבלה עם הילד בפארק. זה מעייף, אבל אני לא מפונקת. למדתי לישון פחות".
זמר ההיפ הופ שמתכנן להפוך למקצוען אופנה
החיבור בין ווסט לאופנה אינו מקרי. מבין זמרי ההיפ הופ השחורים, הוא נחשב לאייקון אופנה מוביל ואחד המתלבשים הטובים בעולם. בשנה האחרונה השיק קולקציית תכשיטים ביחד עם האמן היפני טקאשי מורקאמי ועיצב קו נעלי גברים ל"לואי ויטון", בנוסף לקו ההלבשה שלו, הנושא את השם Past Tell (הנהגה כ"-פסטל").
ווסט אף מקפיד לפרסם באתר האינטרנט שלו (kanyeuniversecity.com ) מותגי אופנה ומעצבים צעירים בהם הוא חושק, פלטפורמה שיכולה להזניק אותם לעמדה משפיעה. אולם בתחילת החודש התפרסמה כתבה ב"ניו יורק טיימס" ובה נטען כי ווסט שוקל לנטוש את המוזיקה לתקופה בת שנה, לטובת התמחות בבית האופנה של ראף סימונס או אצל מארק ג'ייקובס ב"לואי ויטון" - שני מעצבי האופנה החביבים עליו.
"אני יודע שהוא מאוד רציני לגבי זה", סיפר סימונס. "אני לא לוקח אותו כבדיחה, אבל קשה לי לדמיין אותו כמתמחה אצלי. זו סיטואציה מאוד קיצונית". אם הקולקציות של ווסט יהיו פיוטיות כמו אלבומו האחרון-עומד לפנינו אחד ממעצבי האופנה העתידיים המסקרנים ביותר.
כל ראפר שמכבד את עצמו, אוחז בלייבל אופנה
חלוץ המגמה היה שון "פי דידי" קומבס, המוכר יותר כפאף דאדי, שבשנת 1998 השיק קולקציית בגדי ספורט הנושאת את שמו הפרטי, שון ג'ון.
שנה לאחר מכן השיקו הראפרים ג'יי-זי ודיימון דאש את הלייבל המעולה-Rocawear בגדים לכל המשפחה, שמיועדים לתת מענה לאוכלוסייה שרוצה להר?גיש אווירת ראפ.
ארבע שנים לאחר מכן השיק נלי את המותג Apple Bottoms, עם הרבה ג'ינסים כעורים, עליוניות צמודות מניילון ושאר זוועות. בשנים האחרונות כמעט לכל מוזיקאי יש קו משלו: ביונסה, גוון סטפאני, ג?ניפר לופז ואחרים.
אבל הגבר המוזיקאי היחידי שהסטייל באמת נוטף ממנו הוא פארל וויליאמס, שעיצב קו סניקרס בצבעי גלידה ל"ריבוק" וכן קו משקפיים ל"לואי ויטון ".
נא להמתין לטעינת התגובות
