ראשי » סגנון » ניו אייג' » אלוהים שלי

האלוהים של יוסי שריד

כשאני רואה מה עושים במקומותינו בשם אלוהים ברור לי שלא ייתכן שהאלוהים שלהם הוא גם האלוהים שלי. אדם לא הופך למוסרי בזכות הכיפה שהוא חובש או המזוזות שהוא מנשק. אולי הוא סומך על כך שבימים הנוראים יכופר לו. לא אצלי

שרי מקובר-בליקוב | 5/12/2008 9:33

יוסי שריד מיכה קירשנר

מי האלוהים שלך?
אלוהים שלי לא קל להגדרה. אפשר לומר שהוא חשבון נפש או ביקורת עצמית. אני מאמין שלא האלוהים ברא את האדם אלא האדם ברא את האלוהים לצרכיו. אלוהים שלי לא בשמים אלא בארץ, בתוכי. אני נזהר מאוד מאנשים שאין להם אלוהים בתוך עצמם. במקרים רבים בחיי, כשהייתי נתון במצבי לחץ ודריכות, הפעלתי אותו בעזרת מנגנונים פנימיים ושליטה עצמית.

למשל?
כשהייתי במפלגת העבודה דיברו בי נכבדות. אמרו שאני היורש. פרס אמר לי, יוסי, למה לפרוש עכשיו? הרי במוקדם או במאוחר תעמוד בראש. ואני לא אידיוט. ידעתי שמי שרוצה להיות ראש ממשלה לא עוזב מפלגה גדולה לטובת מפלגה קטנה שממנה לא צומחים ראשי ממשלות. אבל הגעתי למצב שלא הבנתי מה המפלגה רוצה ומאסתי בה. ואז פניתי אל אלוהים ועשיתי חשבון נפש.

מתי אתה זקוק במיוחד לאלוהים שלך?
ברגעי משבר לא פניתי לחדר מיון של מעלה כי התור שם ארוך מדי. אני מסוגל לרפא את עצמי בעזרת האלוהים שלי. פעמיים בחיי התקרבתי למוות. בפעם הראשונה לפני יותר מ-20 שנה כשחטפתי התקף לב חמור שמעטים מתאוששים ממנו, ובפעם השנייה לפני שלוש שנים, כשניתחו אותי מאוזן לאוזן ושלפו גידול מראשי. כשאדם רואה את המוות לנגד עיניו, בדרך הטבע הוא פונה לאלוהים. אם לא יועיל לא יזיק. לא אני. בניגוד לנבואות הקודרות של הרופאים אמרתי לעצמי, לא אמות כי אחיה בעזרת האלוהים האישי שלי. ידעתי שאני חייב לקום על רגליי מיד, וכך עשיתי‭.

איך אתה מתקשר עם אלוהיך?
אני מחפש אותו, מנסה ליצור איתו שיח, לקיים דיאלוג. לפעמים זה מצליח. אני מזמן אותו והוא נענה לי. מטכסים עצה יחד ובסוף מחליטים על משהו.‬

אתה מתפלל לפעמים?
היו ימים שהלכתי לבית כנסת. לקחתי איתי גם את ילדיי. היו לי זיכרונות טובים מביקוריי כילד, כשאבא שלי לקח אותי לשם בראש השנה וביום הכיפורים. רציתי להנחיל גם לילדי זיכרון נעים ושותפות מעמד עם יהודים באשר הם. זה לא כל כך הצליח. בפעם האחרונה שמענו מאחורי גבנו לחישות קטרוג ושנאה. לא חזרנו מאז, ולעצמנו אמרנו, אין אלוהים במקום הזה.

מתי אלוהיך נוכח בחייך?
ברגעים חטופים של אושר. בעיקר כשאני מרוצה מעצמי. למשל, כשאני כותב משהו ומצליח להתרכז ולהוציא מתחת ידיי דברים ראויים. אלוהים טמון ביצירה האנושית. לכן בכל פעם שאני מתוודע ליצירה גדולה אני מתחיל לשמוע משק כנפיים. אני מרגיש את רוח אלוהים מרחפת על פני החדר‭.

מה דעתך על אלה שמאמינים בבורא עולם?
כשאני רואה מה עושים במקומותינו בשם אלוהים ברור לי שלא ייתכן שהאלוהים שלהם הוא גם האלוהים שלי. במקרים כאלה אני אפילו מתחיל לפקפק ביהדותי: לא יכול להיות שכולנו משתייכים לאותו עם. ברור לי שאנשים הגונים נמצאים גם בין הדתיים. אבל אדם לא הופך למוסרי בזכות הכיפה שהוא חובש או המזוזות שהוא מנשק על כל דלת. אולי הוא סומך על כך שבימים הנוראים יכופר לו. לא אצלי. אני אינני מתיר לעצמי להתפלל עם עבריינים אפילו ביום כיפור, אולי משום שבלוח השנה שלי מופיע יותר מיום כיפורים אחד.

האם אי פעם הטלת ספק בהיעדרו המוחלט של אלוהים?
פעם התפתיתי לרגע לחשוב שאלוהים הרשמי, המפורסם, הופיע לפניי. הייתי בבית חולים, בפגייה, והסתכלתי בעיניים כלות על הפגה - פחות מקילוגרם אחד - שמתאוששת בניגוד לכל הסיכויים. חשבתי לעצמי, הנה - ישועת השם כהרף עין. רציתי להודות לאלוהים על חסדו. אבל אז, בקצה האולם, ראיתי את הרופאה והודיתי לה.

לפני 14 שנה יצאתי בראש

משלחת סיוע והצלה לגבול רואנדה-קונגו. ערימות של גוויות מימין ומשמאל, עשרות אלפי אנשים שחוטים, מיליונים של פליטים. ואז חשבתי לעצמי, מזל שאני לא מאמין באלוהים. לו האמנתי, הייתי רודף אחריו עד קצה העולם להמיתו. אני בטוח שכך הרגישו הרבה יהודים אחרי השואה וזה מה שעשו: המיתו את אלוהיהם והפנו עורף לאמונתם‭.

מי ברא את העולם, מי, אם בכלל, מנהל אותו?
"אני לא יודע הרבה מעבר לתיאוריה של המפץ הגדול והאבולוציה. לא האלוהים ברא את העולם ואם הוא ברא אותו, הוא כבר מזמן שכח אותו. אני פחות מתעמק בשאלה מי ברא את העולם. הוא כבר נברא. אני עסוק יותר באיך להציל אותו. דווקא אלה שמאמינים שאלוהים ברא את העולם היו צריכים להיות יותר רגישים לגורלו. העולם עומד בסכנת הכחדה כתוצאה מהשינויים האקלימיים ודווקא ג'ורג' בוש, שמוגדר כנולד מחדש וכאדם מאמין, טרפד בשנים האחרונות כל יוזמה של הקהילה הבינלאומית להציל את העולם.

האם לדעתך האמונה הופכת את האדם למוסרי יותר?
אדם שלוקח אחריות על מעשיו ומחדליו יותר מוסרי בעיניי מאדם שמגלגל את עיניו לשמים. אני מפחד מעצמי, למה לי לפחד מאלוהים שאני לא יודע אם הוא קיים, והוא רחוק, נעלם לחלוטין? אני חושב שאנשים שמפחדים מעצמם מוסריים יותר מאלו שמכלכלים את מעשיהם מפחד כוחו של מישהו אחר.

תנ"ך?
"אני קורא בתנ"ך מדי יום. לפעמים אני שומע רבנים שמשתמשים בתנ"ך ומגלים כל כך הרבה בערות ששערותיי סומרות‭.

בר מצווה?
חגגתי ועליתי לתורה מבחירה.

נישואים?
נישאתי בחתונה דתית. אני לא מומר להכעיס. אם זה המנהג המקובל והוא אינו פוגע אנושות ברגשותיי, אז בסדר‭.

ילדיך?
הילדים חגגו בר מצווה והתחתנו בעזרת רב כי כך הם רצו. לא שאלנו אותם על ברית המילה ועד היום אני מתייסר בכאב שגרמנו להם בשרירות. אבל לא ידעתי מה תהיה דעתם של ילדיי בדיעבד, ולא רציתי להעמיד אותם במבחן יוצאי הדופן‭.

מוות?
סופי ומוגמר. יותר מדי זמן אני מחכה להוכחות משם ושום דבר לא הגיע כדי לשנות את דעתי.

גן עדן וגיהנום?
אין גן עדן ואין גיהנום. אין עולם הבא. אין למה לחכות בקוצר רוח. גם אין ממה לפחד. מי שבאמת רוצה שיישאר ממנו משהו אחרי מותו, צריך לטרוח בחייו‭.

עשרת הדיברות?
דברים מובנים מאליהם. אני מניח שקיבלנו עשר דיברות לצורכי נוחות. עשר זה המקסימום. ארבע זה בלתי מספיק, וגם אם תקיים שבע או שמונה, יצאת צדיק‭.‬

דיבר מיותר?
הייתי מוחק את הדיבר הראשון 'לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי'. במקומו הייתי כותב 'לא יהיה לך אלוהים אחרים אם לא נברא בצלם האדם‭.'‬ להיות אדם זו איננה משימה פשוטה. רק מעטים מצליחים להיות בני אדם.