ביקורת מסעדה: רק בשר
כמו שלקבוצת חברים שיוצאת לשתות יש נהג תורן, קבוצת חברים שיוצאת לאכול במסעדת "רק בשר" צריכה סועד תורן. אחד שכבר אכל בבית, ותפקידו למתן את רצונם של האחרים להזמין הכל
סוג מסעדה: בשר
חשבון: 362.58 ש"ח לשני סועדים, כולל יין.
כתובת: סלמה 19, תל אביב. 03-6813590
בשר תותחים
דווקא עכשיו, כשפרסום הוא אחת התעשיות שפתאום נהיה פופולארי לנגח, כדאי לזכור שיש לא מעט דימויים חיוביים שהתעשייה הזו ייצרה. סנטה קלאוס, למשל (בדמותו המודרנית, מפרסומת של קוקה קולה), חג ולנטיין הקדוש (בדמותו העכשווית, ממסעות פרסום של כרטיסי ברכה), ואולי הדימוי מציל החיים מכולם: זה של הנהג התורן.
זה היה מסע פרסום מוצלח עם רעיון נהדר: קבוצה שיוצאת לבלות צריכה למנות נהג תורן שיוותר על שתייה ויהיה אחראי על החזרת השיכורים הביתה. מקורי ומציל חיים. חבל רק שמסע הפרסום נעצר שם, כי לדעתי צריך היה להמשיך ולמנות גם סועד תורן.
תפקיד הסועד התורן יהיה אכזרי וכפוי טובה אפילו יותר: הוא יהיה האיש שיתנדב (לבי, לבי) לאכול ארוחת ערב בבית ולהגיע למסעדה שבע. כל זאת, כדי שיהיה מי שיזמין בתבונה ובמידה לכל השאר.
שהרי אחת הבעיות הגדולות כשאתה יוצא למסעדה רעב היא שאתה נוטה להזמין יותר מדי, לאכול יותר מדי, ואז לגנוח יותר מדי. סועד תורן פותר הכל: הוא מגיע שבע למסעדה, מזמין עבור כולם כמה שצריך לאכול, ולא כמה שמתחשק לאכול, והחבורה יוצאת מהמסעדה שבעה אבל לא מפוצצת, מרוצה אבל לא הלומת חושים. במילים אחרות: בלי אקסידנט.
הצורך בסועד תורן עלה בדעתי בזמן שעמדתי מול מקרר הבשר המפתה של מסעדת "רק בשר" החדשה. איפה עוצרים? יש נתחים ארוכים ואדמדמים של נתח קצבים, יש צלעות טלה קטנות ושמנמנות, יש אנטרקוט מיושן ומשויש, יש אנטרקוט על העצם, יש נתח שייטל אדמדם שנפרס דק דק לנגד עיניך, יש קבב בקר, טלה וחצילים עם ראס-אל-חנות, ויש ויש ויש.
השיטה פשוטה: על הקיר תלוי לוח ועליו מחירו של כל סוג לפי ק"ג, אתה מצביע על הבשר בו חשקת, על העובי שבו אתה רוצה שיחתכו, והנתח נשקל ומתומחר. וכאילו הפיתוי לא מספיק, ב"רק בשר" מתעקשים להקשות עליך עוד יותר: ברגע שאתה נכנס למסעדה, עוד לפני שהתיישבת, ניגש אליך מלצר במאור פנים ומציע לך כוס יין אדום.
יין טוב, יין סגל, מכרמים שנמצאים ברמת הגולן, שהוא תערובת ( " נטולת תווית", כמו שקוראים ליינות השולחן האהובים האלה בצרפת ובאיטליה) של קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק.
אתה עומד לך עם היין ביד, מול המקרר הגדוש, ועכשיו, קדימה: תתאפק. יש גבול לניסיונות שבהם מותר להעמיד אדם, לא? איך אפשר להתאפק? סועד תורן, איכה? הבשר קורץ, ריחות הצלייה עולים מהגריל, וכשאתה מנסה להתנתק לרגע מחמדת הבשרים ומביט סביבך, זה רק עושה את המצב יותר גרוע. כי מסעדת "רק בשר" שוכנת בחלל
המבנה הוא מהתקופה שבה יפו נבנתה מחדש אחרי החורבן שהשאירו צבאות הכיבוש של נפוליון. זו בניה בקמרונים מעוגלים, שיותר מאשר בניה עותומאנית, מזכירים דווקא בניה ביזנטית. החלל הרמוני, אורגני, זורם. כל מה שמעצבים מתאמצים כל כך להשיג במסעדות מודרניות.
זה כמעט מביך: לעתים קרובות, כשאתה נכנס למסעדות שהמאמץ להפוך אותן לפשוטות מובחן כל כך, שיש לך הרגשה שאתה רואה את הזיעה ניגרת על הקירות. וכאן, בלי מאמץ, בלי עיצוב, אלא רק עם הערכה אמיתית ליופי ויכולת התאפקות יצרו חלל שאתה מרגיש בו, מרגע שנכנסת, סוג של התרוממות רוח (ולא, זה לא היין, ציניקנים שכמותכם).
מי יודע כמה חללים נוספים כאלה, שנבנו באהבה והיו יפים כי אף אחד לא התאמץ לעשות אותם יפים, עדיין נמצאים ברחוב סלמה וברחובות הסמוכים? אולי באמת הגיע הזמן לסקר מקיף של המבנים האלה, עם ההיסטוריה המרתקת שלהם, והפיכתם ממרכזי גריז ואגזוז למרכזי בילוי ואמנות?
גלריה במקום כזה, עוד מסעדות דוגמת "רק בשר", סדנאות אמנים ושאר מוסדות יכולים להפוך גם את החלק הזה של תל אביב לפנינה. ו"רק בשר" היא צעד בכיוון הנכון. מפני שגם האוכל, בדיוק כמו המסעדה, מתבסס על אותה הערכה לפשטות ויכולת מבורכת להתאפק.
האוכל מחוספס, עירום כמעט, אבל במובן הכי חיובי של הביטויים. הבשר ניצלה על גריל גז (אין אישור לגריל פחמים, וחבל) במומחיות גדולה: נתח הקצבים הגיע מדמם, הפרוסה הדקה של השייטל הגיעה עם כמה גרגרי מלח, הקבב הגיע פריך ועסיסי, וסטייק האנטרקוט על העצם (נתח שמן ומלא טעם) הגיע עשוי בדיוק במידה הזו שבין רייר למדיום שבה הבשר עדיין ורדרד, אבל השומן כבר נמס לתוכו והעשיר אותו.
עם הבשר המשכנו לשתות את היין הטוב (שתה כפי יכולתך ב-15 שקלים לאדם, בוודאי עסקת האלכוהול הכי טובה בתל אביב), ומפעם לפעם, כשרווח קצת, ניסינו גם אחד מהמזטים שאמורים להיות נשנושים עד שהבשר יגיע ואיזו לווית חן פיקנטית לצידו: סלט הדלעת בחילבה היה יוצא מהכלל, וגם החריפות הממותנת של המלפפונים הכבושים וניחוח החריכה העדין של החצילים ראויים לציון.
אפילו הלחם היה טוב. למקום אין תעודת כשרות, אבל הבשר כשר, אין חלב והמקום לא עובד בסופי שבוע. יכול להיות שזו הסיבה לכך שהקינוחים טעוני שיפור. אבל חוץ מזה, מקום נפלא לאכול בו בשר. בתנאי, כמובן, שיהיה לכם סועד תורן. או שפשוט תשכילו לעשות את מה שבעלי "רק בשר" מדגימים במיומנות שכזו: להתאפק כשצריך.
סלט דלעת, סלט חצילים, טחינה מרה, מלפפונים פיקנטיים: 34 שקל
נתח קצבים 275 גרם: 77 שקל
קבב (שתי קציצות): 25.38 שקל
אנטרקוט על העצם 580 גרם: 185.60 שקל
שייטל 140 גרם: 29.40 שקל
פאי אגסים עח"ה
יין הבית (X 2 ) בלי הגבלה: 30 שקל
תה עם נענע: 10 שקל
אספרסו: 9 שקל
הנחת הרצה 25% (על האוכל בלבד): 87.80 שקל
טיפ: 50 שקל
סה"כ: 362.58 שקל
נא להמתין לטעינת התגובות
