האם באמת מסוכן בסיני?
מערכת הביטחון והתקשורת מתריעים כבר שנים לא לנסוע לסיני. האם באמת יותר מסוכן שם מאשר בתל אביב? דבורה אילן חושבת שמדובר בשטיפת מוח
ראס א שטן בסיני מעיין שריג
סיני הייתה ארץ אהבתנו, ארץ החלום, ארץ החופש - להעיז לעשות את מה שלא עושים בארץ – ים אינסופי, הרים מדהימים ושבטים בדואים ששמחים לארח ישראלים.
היום התקשורת הטילה חרם על סיני בטענה שזהו מקום מסוכן. האומנם? האם סיני אכן יותר מסוכן מכל מקום אחר בעולם? הייתכן שיש אינטרס אחר מאחורי ההפחדות האלו? האם יש פה איזשהו אינטרס כלכלי סמוי ולאו דווקא דאגה אמיתית לשלומנו?
"אל תרדו לסיני", "אם תרדו אנחנו לא אחראים לחייכם", "חצופים, עוד לא חזרתם?", "מסטולים ומהמרים, זה מה שיש בסיני" אמר השדרן ג'קי לוי ועוד הוסיף ואמר ש"צריך להמציא חוק לעצור את מי שמעז לרדת לסיני!"
ועכשיו נתבונן מה עומד מאחורי האזהרות החמורות האלו, שאנו שומעים אותן כבר לפחות עשר שנים. בסיני היו שני פיגועים – אחד בראס בורקה, בשנת 1985, והשני בסוכות 2004. כמה היו בישראל מאז שנת 1985?
אני יורדת לסיני בין 3 ל- 4 פעמים בשנה ומתקבלת תמיד בברכה. כאשר אני מגיעה עם קבוצה שני שוטרים מצרים מלווים אותנו ושומרים עלינו מכל כיוון. מכל עבר רק ברכות ופרגונים.
המקום היחיד בו אני מרגישה מאוימת הוא במעבר הגבול הישראלי. שם שואלים אותי: "לסיני?" ובמעבר הגבול המצרי: "לסנטה קטרינה? לא להילטון טאבה, הילטון נואיבה או הילטון דהב?"
ומנגד עומדים אנשי התיירות האילתיים שאלרגיים לכל מי שיורד לסיני ולא בא לארמונות החוף שלהם. למה? כאילו אני גונבת לאילתים את הפרנסה. אם האילתים היו רוצים פרנסה מהאוכלוסייה שיורדת לסיני הם היו צריכים לבנות חושות ולא מלונות. אילת מציעה תיירות מלונות יקרה, עיר רעשנית וחוף מזוהם. את החוף באילת המיועד כביכול ל"זרוקים" העיריה פשוט לא מנקה. כדי שלא יהיה נעים לחיות בזול בעיר שלהם.
ואז מה קרה? די פשוט. המצרים גם גילו את סיני. הם הוסיפו כבישי רוחב מסואץ ומקהיר עד לנואיבה דהב ושארם. הם החליטו שהם אוהבים את סיני ולכן הם ידחקו משם את רגלי השבטים הבדואים, יקנו או יפקיעו את אדמתם ויבנו מלונות, קזינו וכל דבר אחר במקום.
זה הצליח להם בין דהב לשארם. זה עוד לא קרה בין טאבה לדהב. שם עוד יש חושות ויש ישראלים שמדי פעם מגיעים. אבל הרבה חנויות וחופים כבר נרכשו על ידי המצרים. הבדואים בינתיים גוועים וסיני מוכרז כחבל ארץ מורעב שהאו"ם תומך בו במנות של אורז, קמח וסוכר. רוב הבדואים בסיני חיים היום מקצבת או"ם. מצבם מדרדר והולך וגם הדור שזכר את ישראל ומתגעגע אליה נעלם והולך.
אני נותנת אמון בערבים
מה בעצם אני אומרת? שמשרד הביטחון הישראלי והתקשורת הישראלית משתפים פעולה עם הרעבת-עם איטית ויעילה שמבצעים המצרים בבדואים בסיני. מי שתורם לשפע בחופים הצפוניים בסיני זו התיירות הישראלית. בלימה של התיירות הזו על ידי הפחדות אינסופיות עוזרת למצרים להכחיד את הבדואים ואת הזיכרון החיובי מימי השליטה הישראלית בסיני.
מבחינת המצרים, הבדואים הם עם כבוש שיש להתעלל בו ולשלול ממנו את כל זכויותיו. אני לא מבינה למה התקשורת הישראלית ומערכת הבטחון הישראלי משתפים עם זה פעולה. הרי לא עוצרים אנשים בבן גוריון ומונעים מהם לנסוע לחו"ל על ידי איומים. אבל אם זה לסיני? עוד מעט יסקלו אותי באבנים - זה כבר נחשב כמעט לפשע לאומי.
אתם באמת קונים את הסיפור הזה? אני סבורה שיש פה שטיפת
מוח מכוונת ודמגוגיה. זו אינה אכפתיות, אלא שירות לאינטרס של מישהו - האילתים, המצרים והכלכלנים הישראליים ואולי עוד כמה נוספים.
אני מזמינה ומעודדת את כולנו לצאת לסיני, לגרום שם לשפע, להחזיר את האפשרות לחופש נפלא על חופי ים נפלאים ועם אנשים נפלאים. לשמור את הקשר ואת העברית בתוך סיני. הבדואים בסיני הם האוכלוסייה היותר אוהדת שיש לנו בכדור. חבל להפסיד אותם, וחבל שהם ייכחדו מתחת לרגלי המצרים.
כן, אני לא מאמינה בהפחדות ובשלטון של פחד.
כן, אני אוהבת בדואים.
כן, אני אוהבת בני אדם.
כן, אני אוהבת חופש.
כן, אני אוהבת פשטות.
כן, אני נותנת אמון בערבים.
כן, אני מאמינה בשלום.
וכן, אני מאמינה שהשלום נוצר בשטח על ידי האנשים הפשוטים ולא על ידי השליטים.
דבורה אילן
ועוד סיפור קטן. זה עתה חזרתי מסיני. היה נפלא. בטאבה, במעבר הגבול בחזרה, עברו מאות תיירים רוסים בדרך לסיני. ארקיע מארגנת צ'רטרים דרך אילת מדי שבוע - מוסקווה-סיני. נראה לכם הגיוני לארגן תיירות כל כך המונית לארץ כל כך מסוכנת, או שאתם סבורים שהמחבלים עושים ביקורת דרכונים לפני שהם עושים פיגוע?
*
דבורה אילן היא מדריכה רוחנית, מקימת המרחב לאקולוגיה הוליסטית
נא להמתין לטעינת התגובות
