הלכו הנערות נשאר הזוהר?
תחרות נערת השנה של מעריב לנוער שימשה לאורך השנים כמקפצה ללא מעט דוגמניות ישראליות, שפרצו בארץ ובחו"ל. היום הן מסתכלות אחורה, ונזכרות בחוויה התמימה ההיא, שבמקרים רבים שינתה את חייהן
שלי גפני צילום: יחסי ציבור
הייתי בשוק
שלי גפני, מקום ראשון, 1986
"לא האמנתי שייצא מזה משהו"
אז: בת 14, תלמידה במגמת עיצוב אופנה בויצו צרפת, גרה ברמת-אביב.
היום: בת 37, נשואה לאיש העסקים אופק קאירי, אם לשלושה בנים בני עשר, שש ושנה, בעלת חברת האיפור הבינלאומית מאדינה מילאנו, גרה בשכונת תל ברוך בצפון תל-אביב.
שלי גפני צילום: רובי קסטרו
מה החשיפה עשתה לי: "לא חושבת שהייתי נכנסת לעולם הזוהר באותה תקופה, לפחות לא בגיל שהייתי, לולא התחרות הזו. לא הייתה לי אז בכלל מודעות למראה החיצוני שלי, הייתי מאוד ביישנית ומופנמת.
הגעתי רק בגלל שהחברות שלי שכנעו את מפיק
התחרות שיתקשר אלי. זה היה בעצם הצעד הראשון שלי לעולם הזוהר, ומשם העניינים כבר התגלגלו מהר. נסעתי לתחרות בחו"ל, אומנם לא זכיתי, אבל קיבלתי הרבה הצעות לעבוד באירופה ובארצות-הברית, וככה זה התגלגל הלאה".
עד היום זוכרים לי: "הרבה אנשים זוכרים שהייתי בתחרות. אני נתקלת בכאלה שאומרים לי 'אני מכיר אותך עוד מאז שהייתי קורא 'מעריב לנוער''. גם קליינטיות שלי שאז היו נערות, מרגישות איתי מאוד נוח, כי הן מרגישות שהן מכירות אותי הרבה שנים".
נכון שאת גלית פרבר?
גלית פרבר, סגנית ראשונה, 1986
"עד היום אנשים עוצרים אותי"
גלית פרבר צילום: ארכיון רייטינג
היום: בת 39, אם במשרה מלאה לארבעה ילדים בני 11, שבע וארבע וחצי, נשואה לאיש העסקים ניר שרצקי, גרה בארסוף.
זוכרת מהתחרות: "זו הייתה תחרות יחידה במינה שכולם התעניינו בה, כי אז הכל היה ראשוני, לא היו הרבה מגזינים, לא היו הרבה תחרויות. אבל היה בתחרות הזו גם משהו עצוב. הייתה בתחרות בחורה בשם גלית, שהייתה בין הפייבוריטיות. היא חלתה בסרטן במהלך ההכנות ומתה עוד לפני התחרות עצמה".
מה החשיפה עשתה לי: "בזכות התחרות התחלתי את הקריירה שלי בדוגמנות. צביקי עשת, שהיה בין המארגנים, הציע לי להשתתף, ומאז הקריירה שלי התגלגלה".
עד היום זוכרים לי: "עד היום אנשים מהתקופה ההיא פשוט עוצרים אותי ואומרים 'אנחנו זוכרים אותך ב'נערת השנה'', 'היית הפייבוריטית שלנו'. אני אפילו לא יודעת איך הם זוכרים את זה.
הייתי לפני כמה זמן בלונה פארק עם הילדים, עמדה לידי בחורה ואמרה לי: 'נכון שהשתתפת בתחרות של 'מעריב לנוער', נכון שאת גלית פרבר? בתיכון כל כך התעסקנו בזה, היינו תולים את התמונות של הבנות המשתתפות על הקיר'. ככה זה. כל מה שראשוני - אנשים זוכרים אותו".
איפה התחרויות של פעם
דנה מגן, עלתה לחמישייה הראשונה, 1986
"החשיפה הראשונה הייתה שם"
דנה מגן צילום: יחסי ציבור
היום: בת 37, נשואה לדניאל רוטמן, אם לשני ילדים בני שש ושלוש, גרה בצהלה, בעלת חדר מלח בכפר הירוק.
זוכרת מהתחרות: "קודם כל את גלית גהלן, שנפטרה מסרטן בתחילת החזרות. היא הייתה ההבטחה הגדולה של עולם הדוגמנות בארץ, והייתה בחורה מדהימה. חוץ מזה, הייתה לי חוויה להיות עם שלי גפני באותה תחרות. נשארנו חברות הכי טובות עד היום, נכנסנו להריון ביחד, אנחנו מגדלות את הילדים שלנו יחד, והילדים שלנו חברים הכי טובים. הכל אנחנו עושות ביחד".
מה החשיפה עשתה לי: "החשיפה הראשונה הייתה שם, ואחר כך העניינים התגלגלו. דגמנתי בפריז, טוקיו, ניו יורק וגם הרבה בארץ. החשיפה הזו נתנה לי את האופציה לטוס הרבה לחו"ל, לראות עולם, להיות עם חברות בחו"ל. מצד שני, היה לי הכי חשוב להמשיך את הלימודים".
עד היום זוכרים לי: "אנשים זוכרים שהייתי ב'נערת השנה' יחד עם שלי גפני, ומזהים אותי הרבה פעמים. זה משהו שנשאר לאנשים בזיכרון. הם גם אומרים 'איפה התחרויות של פעם'".
גברת, את משוחררת
גלית גוטמן, עלתה לחמישייה הראשונה, 1989
"זה היה אז משהו מאוד היסטרי"
גלית גוטמן צילום: מוטי לבטון
היום: בת 36, גרה בתל-אביב, נשואה לצלם זיו קורן, אם לשתי בנות, טאלנטית רב תחומית וסלב על.
זוכרת מהתחרות: "זה היה הדבר הכי חם שהיה אז, חוץ מתחרות מלכת היופי. אני זוכרת בעיקר את שלי גפני, שזכתה כמה שנים לפני כן והפכה לכוכבת. לגבי התחרות עצמה, אלה היו המון שעות של חזרות, הייתה התרגשות מאוד גדולה במהלך התחרות, ואחרי זה חזרה לשגרה".
מה החשיפה עשתה לי: "כשיצאנו מהתחרות החתימו כמה בנות שהיה להן פוטנציאל להצליח בתור דוגמניות, ואותי לא רצו. אותי שחררו. חודשיים אחרי זה אלדד מאסטרו גילה אותי ברחוב, ולקח אותי לתחרות 'תגלית השנה', ששם זכיתי".
גלית גוטמן צילום: מתוך העיתון
מפל של בלונים
רוית אסף, סגנית ראשונה, 1990
"כולנו התרגשנו מהזמר אדם"
רוית אסף רובי קסטרו
היום: בת 34, נשואה ליובל ישראלי, קצין בקבע, אם לליאם בן השבע, גרה בתל-אביב, בעלת בית ספר
לאיפור מקצועי ובעלת חברת האיפור "רוית אסף פרופשיונל מייק-אפ".
זוכרת מהתחרות: "התחרות התקיימה בסינרמה, והזמר אדם הופיע כאמן אורח. זו הייתה תקופה שהוא היה מאוד מפורסם, ואני זוכרת שכולנו התרגשנו מאוד, התקהלנו סביבו בחזרות. כיום זה נורא מצחיק כשמדברים על זה. מעבר לזה, אני זוכרת את הערב עצמו שעמדנו בסוף כמה בנות על הבמה, ודירגו את הזוכות. כשקראו לי, ירד מפל של בלונים מלמעלה. זה היה ערב מקסים וזכיתי לתגובות נהדרות".
מה החשיפה עשתה לי: "מיד אחרי התחרות הזו הגעתי לתחרות 'מלכת היופי'. אני זוכרת שדווקא ההשתתפות בתחרות 'נערת השנה' כמעט וטרפדה לי את ההשתתפות ב'מלכת היופי', כי הייתי חתומה על חוזה ב'מולה סנטר' שנתנו חסות ל'נערת השנה', וכשרציתי לגשת לתחרות 'מלכת היופי' הם מאוד הקשו ולא רצו לשחרר אותי. אבל הסוף טוב, והשאר היסטוריה".
עד היום זוכרים לי: "כיום אנשים זוכרים לי יותר את תחרות 'מלכת היופי', שהייתה נקודת הפריצה
הגדולה והמשמעותית שלי".
החברות הכי טובות
איזבל אדלר, מקום ראשון, 1995
"זה היה הפוש שלי"
איזבל אדלר שוקה כהן, יחצ
היום: בת 31, נטורופתית, נשואה לאיש העסקים אורן סימן-טוב, אם לילדה בת שנה וארבעה חודשים, גרה בתל-אביב.
זוכרת מהתחרות: "בעיקר את כל האווירה מסביב, את קבוצת הבנות שהשתתפו. היינו חברות מאוד טובות. הגעתי מכרמיאל לתל-אביב, וגרתי בדירה ברחוב יהודה המכבי יחד עם עוד כמה בנות מהתחרות אצל דודה של אחת מהן. זו הייתה חוויה.
איזבל אדלר צילום: קוקו
מה החשיפה עשתה לי: "זה נתן לי המון חשיפה אצל אנשים מתעשיית האופנה. זו הייתה קפיצת מדרגה
בשבילי. מיד אחרי התחרות טסתי לעבוד באיטליה, וזה היה בעצם הפוש שלי להיכנס לעולם הדוגמנות".
עד היום זוכרים לי: "לפעמים פוגשים אותי אנשים כאלה שמכירים את כל הדוגמניות ושעוקבים אחריהן, אז הם אומרים לי שהם זוכרים אותי מהתחרות".
שינה לי את החיים
עדי נוימן, מקום ראשון, 1997
"הייתי הזוכה הראשונה בכמה שנים שלא בכתה"
אז: בת 15, תלמידת כיתה י' בתיכון בכפר-סבא.
היום: בת 26, חיה בניו יורק, דוגמנית.
עדי נוימן צילום: עודד קרני
זוכרת מהתחרות: "אני זוכרת שלמיון הראשון הגעתי לבד, בלי אפילו להגיד להורים שלי. רק אחרי שהודיעו לי שעברתי את השלב הזה, אז בפעם השנייה באתי כבר עם אמא שלי. אני גם זוכרת את המפגש הראשון עם כל הבנות, איך שהגעתי לחדר, וחשבתי בתוכי האם הבנות יהיו נחמדות או מגעילות ומה יהיה.
אני גם זוכרת שהזיזו את התחרות מהמועד הראשוני שלה, ואז גם זמני החזרות והצילומים השתנו. לי היה כבר מתוכנן טיול באיטליה עם סבתא שלי ולא הסכמתי לוותר עליו, ובגלל זה גם לא השתתפתי בקליפ המשותף של הבנות בבגדי הים.
הייתי בטוחה שבחורה אחרת הולכת לזכות, אפילו אמרתי לה כבר מזל טוב. ואז כשהקריאו את השם שלי, בכלל לא שמתי לב כי הייתי בטוחה שהיא הזוכה, ואז אריק בן-זינו סימן לי 'עדי, עדי'. אני חושבת שהייתי הזוכה הראשונה בכמה שנים שלא בכתה".
עדי נוימן צילום: ברקאי וולפסון
מה החשיפה עשתה לי: "שינתה לי את החיים לחלוטין, ובן לילה הפכתי למפורסמת בארץ. בגיל 15, שבוע אחרי התחרות, רון קדמי כבר צילם אותי לכתבה ב'את'. נעלי דפנה היו אחת העבודות הראשונות שעשיתי אחרי התחרות, ואז בא גם הקמפיין של קסטרו, שהיה קמפיין האופנה הראשון שלי בארץ, ועשיתי אותו שש עונות ברצף. שנה וחצי אחרי זה כבר הייתי בניו יורק".
עד היום זוכרים לי: "יש כל מיני בחורות שקראו אז 'מעריב לנוער' והן עדיין זוכרות שזכיתי בתחרות".
כמו לזכות בלוטו
חן יאני, מקום ראשון, 1998
"זה היה הדבר הגדול הראשון שקרה לי בחיים"
אז: בת 15 וחצי, תלמידת כיתה י' באורט ביאליק, גרה בקריית-ביאליק.
היום: בת 25, סטודנטית שנה שלישית למשחק אצל יורם לוינשטיין ודוגמנית בסוכנות יולי, גרה ביפו.
חן יאני איתן טל
מה החשיפה עשתה לי: "כל האנשים בבית הספר התלהבו. חוץ מזה, לא ידעתי איך לאכול את זה. אני חושבת שזה בא לי בשלב מוקדם מדי בחיים. אבל כמובן שזה פתח לי דלתות לדגמן, למרות שבדיעבד הייתי מעדיפה להתחיל את זה בשלב מאוחר יותר".
עד היום זוכרים לי: "אני בעצמי כמעט שכחתי מזה, כי עבר הרבה זמן, אבל יש תמיד את האנשים שזוכרים שהייתי 'נערת השנה'. זה נחמד לראות שיש אנשים שזוכרים את זה".
אבא נעמד בקהל
דנה פליקר, מקום ראשון, 1999
"היה לי בלאק אאוט"
אז: בת 17, תלמידת תיכון היובל, גרה בהרצליה.
דנה פליקר צילום: עודד קרני
היום: בת 26, בוקרית בסוכנות "יולי", גרה בגבעתיים.
זוכרת מהתחרות: "את אבא שלי בקהל. אני זוכרת את התמונה שלו פתאום נעמד בקהל ברגע ההכתרה. זה מה שהכי עולה לי בראש. היה לי די בלאק אאוט מכל האירוע, ואני זוכרת רק את הקטע הזה".
מה החשיפה עשתה לי: "זה נתן לי את הפוש הראשוני, וגרם לכך שבתעשיית האופנה יכירו יותר את השם שלי. אבל זה עזר רק לפרוץ, כי לאורך זמן הייתי צריכה להוכיח עצמי כדוגמנית".
עד היום זוכרים לי: "בעיקר החברים, המשפחה והסביבה שגדלתי בה זוכרים שהשתתפתי ב'נערת השנה'".
נא להמתין לטעינת התגובות
