ארוחת רעש במסעדת פורט
כשבמסעדה ים תיכונית יש מוזיקה לטינית מחרישת אוזניים, אין שירותים, המנות קטנטנות והלחם יקר מדי, אפשר רק להתנחם בעובדה שחלק מהאוכל המוגש בה יוצא מן הכלל. ערב של צעקות ב"פורט"
השיא הגיע במהלך אחד מאותם חילופי דברים שגרתיים עם המלצרית. אני חשבתי שהיא שואלת "לפנות"? והשבתי "כן." ואז, כשהיא התחילה להתרחק, תליתי בה מבט נדהם. היא ראתה את המבט ותהתה. אמרתי לה שחשבתי שהיא שאלה אם לפנות, והיא הסבירה לי שהיא שאלה "איך המנות"? ושמעה "בסדר."
על תשומת הלב של מלצרים ששואלים "הכל בסדר"? כבר דיברנו, אבל במקרה הזה זו לא אשמתה: אי אפשר לשמוע כלום בגלל זיהום האוויר האקוסטי. שלא לדבר על כך שזו מוזיקה מופרכת: למה מסעדה שמגישה תפריט ים תיכוני, שנושקת לים התיכון, צריכה להרעיש עם מוזיקה דרום אמריקאית? זה בערך כמו לתבל את קרפצ'ו השרימפס של המסעדה בקצת פז'ואדה. למה לא.
דבר שני, תתקינו שירותים. פורט היא מסעדה בלי שירותים. אם חלילה אתה צריך לפדר את אפך, אתה בהחלט מוזמן לעשות זאת בשירותים שבקומת המבוא של משר־די מנהלת המרינה. אין בעיות: יש שירותי גברים ושירותי נשים, יש אפילו שירותי נכים, אבל אלה שירותים של בניין משרדים, וככה הם נראים. קצת שקט ושירותים: עד עכשיו לא דרישות מוגזמות, נכון? נמשיך.
דבר שלישי, תתפסו את המלצריות לשיחת הדרכה. הן חייבות להגיד לסועדים ברגע שהן מגישות את התפריט מה יש ומה אין. ובפורט זו בעיה חמורה במיוחד: התפריט כולל כמה תריסרי מנות טאפאס. זה תפריט גדול, מקיף ומושקע. סועד שיושב ומתחיל להתעמק עובר התלבטות לא קלה.
ואז, בדיוק כשהכריע וכשמתחיל להיות לו ריר בפה מהמחשבה, נניח, על "נתח קצבים מעושן" או על "קציצות קצבים," הוא מתבשר שאין. ואין גם סינטה שמנה, ואנטרקוט משויש, ובכלל: תבלעו את הריר. וכשאתה מנסה לברר אצל המלצרית - בצעקות - למה אין, יש לה הסבר לוגי: התפריט מאוד זורם, הוא תלוי במה שעולה ברשת.
ידעתי שהאקולוגיה בבעיות, אבל לא האמנתי שיגיע היום שנדוג פרות. אחר כך, כשהצבעתי בפני המלצרית על כך שבעצם אין להם אף מנת בשר בקר (להוציא - הרי ידעתם לבד - הפילה היקר,( היא בחרה בהסבר אחר: "רהב בוחר רק את הנתחים המשובחים ביותר, וכשאין הוא לא מביא." רהב, מתברר, הוא השף. אין לי ספק שגם המלצרים של ז'ואל רובישון, למשל, מתייחסים אליו באוזני הסועדים כז'ואל, ולסועדים זרים, מן הסתם, פשוט כז'ו. מין חברותא שכזו. נמשיך.
דבר רביעי, תטפלו בלחם. קודם כל, לגבות עשרה שקלים על ארבע פרוסות לחם במסעדת טאפאס זו חמדנות גסת רוח. שנית, מי אחראי על ההברקה שלחם צימוקים הוא הלחם המתאים לתפריט שכולו מנות פיקנטיות עם שמן זית, לימון, פלפלים ושום? מה זה? איזו בדיחה שלא הבנתי, או שקיבלנו בטעות את הלחם של גבינות הקינוח?
דבר חמישי ואחרון, תגדילו את המנות. מסעדת פורט היא מסעדה קלאסית
כשרצינו להזמין טאפאס של פריטו מיסטו, המלצרית הזהירה אותנו שנקבל שלושה סרדינים צנומים: "יהיה לכם בערך ביס לכל אחד." היא ידעה על מה היא מדברת. מנת הפלמידה הכבושה באיולי צלפים הכילה פחות מביס לכל אחד (שלושה נתחים בגודל רבע ביס,( מנת הסקורדליה (שהיא סקורדליה כמו שאני חג'ידאקיס) הגיעה באצבעון, וקרפצ'ו השרימפ היה מתואר מדויק יותר אם היו קוראים לו קרפצ'ו שרי.....
מי יודע, יכול להיות שבפורט סומכים על זה שתתמלאו בצ'יפסומט (כן, יש דבר כזה) הסמוך. והאוכל? אז ככה, שלוש מנות יוצאות מהכלל, שבשביל כל אחת מהן שווה לחזור: פלמידה כבושה עם איולי צלפים; סלט עגבניות שטח עם זיתים ובצל ירוק; וסינטה לבנה צלויה ומעושנת, תוצרת הבית. שתי מנות גרועות מאוד: בייבי ריב עם קפונטה סיציליאנית (הצלע הייתה נתח שומן בלי בשר) ופריטו מיסטו (לדגים היה טעם של נייר עבש, והמנה חזרה למטבח אחרי שתי נגיסות.(
שאר המנות היו באמצע: לניוקי מדורה עם שרימפס קריסטל, פול ירוק ואפונה ירוקה היה מרקם של גרבר (השרימפס עצמם היו מעולים, כך גם הפול,( קרפצ'ו השרימפ סבל מכך שהשף הטביע את השרץ בתועפות שמן זית ולימון, וקציצות הבורי בצזיקי סתם היו סתם.
מנות אחרות כללו פיננסייר עשיר של בננות מקורמלות ואגוזי לוז, גלידת יוגורט ודבש פסיפלורה ומנה אחרת של ברולה פריחת הדרים בג'לי פסיפלורה, פירות וקרמבל פיסטוק. רק מהקריאה קיבלתי מהאחת פריחה ומהשנייה קירמול. מספיק, אה? מספיק עם הרעש. גם זה שבמסעדה וגם זה שבתיאור פייטני של מנות. מספיק, טוב?
פורט, הצדף ,1 בית מרינה, הרצליה, טל. 09–9511555
נא להמתין לטעינת התגובות
