סטייל מסוג אחר: הלוק של טל ליפשיץ
טלי ליפשיץ, האשה שכבשה את המסך ב"עד החתונה", אף פעם לא ממש התעניינה באופנה. היא לא נכנסת לזארה, אין לה בכלל אקססוריז ותחתונים היא קונה בסופר. איך זה שהיא בכל זאת נראית כל כך טוב?
ואכן, את רוב הבגדים שלובשת ליפשיץ בסדרה היא הביאה מהבית: בגדים נינוחים וחופשיים, לעולם לא צמודים; צבעים סולידיים, צעיפים גדולים הנכרכים סביב הצוואר. "יש משהו שקוף בבגדים שלי, הם לא מושכים תשומת לב", נותנת ליפשיץ הגדרה משלה.
ליפשיץ, 32, היא לא האדם שיפתח איתכם שיחה על הטרנדים החמים של העונה. היא גם לא תדפוק הופעה היסטרית לאירוע ותשב אחר כך לקרוא את ביקורת האופנה שכתבו עליה בעיתון.
זה לא שהיא מתכחשת למונח שופינג - בכל זאת, צריך ללבוש משהו - אך נראה שבניגוד ל-99% מהנשים, הנושא לא מרגש אותה, לא מסעיר אותה ואינו עומד בראש מעייניה. לליפשיץ, שחיה בהרצליה פיתוח עם בן זוגה, במאי הפרסומות ואיש העסקים שחר סגל, ובנה עמנואל (מנו) בן השנה וחצי - יש סטייל מסוג אחר.
איך את מגדירה את הסגנון שלך?
"קשה לי לומר. אני יודעת שיש לי טעם, אבל אני לא ממש מבינה בזה. עכשיו, למשל, הסטייליסט שלכם התקשר אלי לקראת ההפקה ואמר לי 'אני לא רוצה להוציא אותך פאשן ויקטם'. ישר התקשרתי למירי בוהדנה ושאלתי אותה מה זה 'פאשן ויקטם'.
אני לא קוראת מגזינים, ואני לא מסתובבת יותר מדי בחנויות. אני אוהבת דברים יפים, אבל אני לא יודעת אם אני אוהבת בגדים יפים יותר מכורסאות. יש לי בית יפה ובגדים יפים, אבל אני מאוד לא קניינית. יש לי בגדים של המון שנים, כי מכיתה ו' אני באותה מידה".
אז לא גדלת בבית חובב אופנה.
"כמו שהבנת, מבית לא ינקתי את זה, ואמא שלי עדיין אומרת לי 'כמה חולצות בנאדם צריך?' כשהיא רואה אותי עם חולצה חדשה. כל העניין עם הבגדים התחיל בגיל ההתבגרות עם החברה הכי טובה שלי, שירי, שהיום היא הבעלים של מספרת 'שאפה' בשוק הפשפשים.
היום אנחנו עדיין חברות הכי טובות, אבל אנחנו כבר לא יכולות להחליף בגדים. לה יש סגנון הרבה יותר פרוע משלי, ואני הרבה יותר סולידית. הסקאלה של הצבעים שלי הם כחול, שחור, לבן ואפור".
איפה את עושה קניות?
"בשנים שהנחיתי תוכניות טלוויזיה, מלבישות היו מביאות בגדים, ואם משהו היה מוצא חן בעיני הייתי מוציאה צ'ק וקונה. היום אני קונה על הדרך. אם אני יושבת בקפה ויש בוטיק ליד, אני נכנסת. קניונים אני לא יכולה לשאת, ואני לא יכולה להיכנס לזארה. אני לא יכולה לסבול את החנות.
אני מרגישה בסופרמרקט, ואין סיכוי שאני אמצא שם משהו. אני אוהבת בוטיקים קטנים עם מוכרות נחמדות ומעט פריטים. אני אף פעם לא מודדת, אני לוקחת, ואם זה לא טוב, אני מחליפה, או שאיזו חברה לוקחת את זה. עד לא מזמן גרתי ליד 'עלמה' ו'קאלה', ומדי פעם הייתי נכנסת, והמוכרות פשוט היו שמות לי משהו בשקית ואומרות 'זה יתאים לך'. ב-99% מהמקרים הן צדקו".
כי את כוסית, הכל מתאים לך.
"זה נכון. אני חיה בשלום עם המידות שלי, אני חתיכה, מה אני אגיד, וזה קל להתלבש. קל להתלבש כשאת רזה, כי עושים הכל למידות שלי, וזה כמובן עניין תרבותי. כשאת מלאה צריך יותר להשקיע מחשבה ויצירתיות בלהתלבש. ההריון דרש ממני את זה. היה לי מסובך להבין איך אני אורזת את עצמי עם הציצי והבטן, ואיך אני לובשת מעל מידה 38.
למרות
אז איך הם בכל זאת התאהבו בך?
"הם התאהבו באופי שלי, כי באופיי אני אדם עסיסי".
על איזה פריט את חורשת?
"הפריטים שאני חורשת עליהם הם הפריטים הנוחים. אם אני עולה על זה שהוציאו מכנסיים עם גומי, זה בסוף מה שאני אלבש, ולא שמלת קומבינזון. יש לי כמה זוגות מכנסיים כחולים עם גומי, שאני כל הזמן הולכת איתם. יש לי כאלה מקארין A, משיין ומרוני בר.
עוד פריט שאהוב עלי במיוחד עכשיו זה חצאית טיפשית וילדותית מטריקו שקניתי באמריקן אפרל. היא קצרה ומתנפנפת ויש לה שני כיסים. באחד יש מוצץ ובשני פלאפון וסיגריות, ואני הולכת איתה המון. מאז שקניתי אותה ראיתי עשרות נשים מסתובבות איתה, אבל רק כאלה עם טעם טוב. רק שמאלניות נגיד, זה לא חצאית שילבשו אותה אנשים מהימין".
מה עם נעליים?
"אני די גרועה בנעליים, אין לי אף זוג של נעלי עקב ואני רק על שטוח. מגיל 13 עד 17 הלכתי רק יחפה. הייתי מחזיקה סנדלים בתיק למקרה שאיזה נהג אוטובוס קרצייה היה מכריח אותי לשים נעליים. אם בודקים את הסטייל שלי לפי הנעליים, אז אני לא יוצאת משהו".
מה עם יד שנייה?
"אני אוהבת. עכשיו גיליתי חנות מושלמת שנקראת 'היה היה' בבן יהודה פינת פרישמן, עם המון דברים יפים ומוכרת נחמדה. רק ככה אני יכולה. כל חוויות הקנייה ההמוניות, למשל ב-H&M לא הצלחתי למצוא את עצמי בהן. אני מעדיפה לשלם יותר וליהנות. זה לא בשבילי".
איפה את קונה בחו"ל?
"מאז שאנחנו זוג, אני ושחר נסענו כל שנה לפריז בראש השנה, ושם עשיתי קניות רציניות. זה נורא כיף: קמים בבוקר, שותים קפה, קונים נעליים, נכנסים למוזיאון, משתכרים בצהריים ואז קונים מעיל. קניתי שם דברים מיוחדים, איזה מעיל עם רקמה עבודת יד על הגב למשל.
כשאני קונה דברים כאלה, אני לא מסתכלת על כמה עולה, אבל זה לא קורה לי הרבה. אין לי דברים שאני רוצה ומפנטזת עליהם, וחולמת להיקבר בהם. דווקא ככל שגדלתי ונהיה לי כסף, נהייתי דומה לאמא שלי בעניין הזה. אני מחפשת מה שאני צריכה".
מה הפריט הכי יקר שקנית?
"מגפיים כתומים מאוד יפים משיין. הם עלו 2,000 שקל, ושחר קנה לי אותם. אני לא הייתי מעיזה, אבל מאז קניתי עוד זוג בפביאני ב-1,700 שקל, והתברר שאני מעדיפה איכות על כמות. כשאני נועלת אותם אני מרגישה מאובזרת ומתוכשטת".
מה לא תלבשי לעולם?
"גם באופנה וגם באוכל אני מעדיפה פשוט. אני לא אוהבת רוטב ודברים מוקרמים, ואותו דבר בבגדים. אני שונאת צווארונים נשפכים, בדים נוזליים ועודף קישוטים. אני גם לא הולכת עם מחשופים, כי אני לא אוהבת להיות מודעת בתוך הבגדים שלי, ומחשופים זה דבר די מלחיץ.
אני לא לובשת בגדים צמודים בכלל. אני לא אוהבת סטרצ'ים ולייקרות, אבל אני לא לובשת צמוד מדי בעיקר כי אני רזה. עכשיו אני שניים-שלושה קילו פחות ממה שהייתי לפני ההריון, ואני רזה מדי לטעמי.
מחשופים וצמודים מדגישים את זה, ואין לי כוח שכולם מתחילים לטרחן אותי ב'למה את כל כך רזה?'. זה מעיק ומעליב, ויש בזה משהו נורא פולשני. כאילו יש לי איזו הפרעה. שלוש פעמים ביום אני מצטדקת על השלושה קילו האלה, גם אנשים שאני לא מכירה שואלים אותי על בלוטת התריס שלי".
מה דעתך על תרבות ה"סטייליסט לכל סלב"?
"אני חושבת שזה כמו באוכל, אפשר לתת למישהו ללמד אותך. אני לא הבנתי כלום באוכל טוב, כי כמו שאמא שלי הלבישה אותי, ככה היא האכילה אותי. אצלנו אכלו בשביל להתקיים ותו לא. ההנאה מאופנה יכולה להיות כמו הנאה מאוכל, ואפשר ללמוד את זה, ובשביל לפתח את זה אתה צריך שיפרקו לך את המרכיבים של זה.
זה כמו לאכול עגבנייה כמו שעגבנייה צריכה להיות, בפעם הראשונה, אצל אייל שני. אם מישהו הוא קלולס והוא רוצה מישהו שיכוון אותו, למה לא? עלי אף פעם עוד לא עשו ביקורת אופנה בעיתון, פשוט כי אני לא סלב. לא הייתי באף אירוע אף פעם, ואני לא נמצאת שם. אני לא הולכת למקומות שאין בהם חברים שלי, והחברים שלי לא מהתעשייה".
מאיפה את שואבת השראה אופנתית?
"אני מסתכלת סביבי. ילדות תיכוניסטיות בתל-אביב מתלבשות מאוד מאוד יפה, עם המון תעוזה והמון שיק. הן לובשות וינטג' ומתקשטות וזה נחמד, אני ממש מופתעת מזה".
מה עם אקססוריז?
"אין לי בכלל. יש לי שעון אחד שהיה השעון של שחר. הוא קנה אותו לעצמו במשכורת הראשונה שלו
מפרסומות, לפני 20 שנה. הוא היה נורא נורא יקר, והוא מהמם. יש לי שרשרת זהב דקה ויש לי עגילי
יהלומים צמודים. אחד קיבלתי מאמא של בעלי הראשון, ואחד מאמא של שחר".
איך את מלבישה את עמנואל?
"אמא שלי שמרה את כל הבגדים שלי מאז שהייתי תינוקת בבית ילדים בקיבוץ, ואיתם מנו הולך עכשיו. אמא שלי היא אדם מאוד פרגמטי בקשר לבגדים. היא ניצב משנה במשטרה, ורוב החיים שלה היא במדים או מקסימום בג'ינס וטי שירט, ובגלל זה היא קנתה לי את כל הבגדי תינוקות שלי בצבע כחול, כדי שאם אחרי יגיע בן, זה יתאים.
יש שם דברים מדהימים, הוא לובש וינטג'. הוא לובש גם יד שנייה שהוא מקבל מהילדה של אייל שני ומירי חנוך, שהיא החברה הכי טובה שלי; ואני גם קונה לו ב'לולו' בלינקולן, כי זה ליד הקפה האהוב עלי, וב'מיש מיש' עודפים. הוא הולך עם דברים גדולים ממידתו, כי אני לא חושבת שילדים צריכים ללבוש צמוד. הוא ילד מדהים. הוא הנועם טור של התינוקות, רק בחכם".
כמה את משקיעה בהלבשה תחתונה?
"אני לא לובשת חזיות בכלל, כי אין צורך, אין עניין סביב האריזה של החלק העליון. תחתונים אני קונה בסופר, אני לוקחת שבעה לבנים ושבעה שחורים וזה מספיק לי לחצי שנה. יש לי דברים יפים שקניתי, ואין לי מושג למה, אבל אני לא הולכת איתם".
מה יחסך לאיפור?
"אני שמה רק סומק ורוד של מאק. כשאת מתרגלת לראות את עצמך בלי איפור, קשה לחזור לזה. מאז שאין לי פצעי בגרות אני מרגישה שאין מה לכסות, ואין טעם. סומק אני תמיד שמה, אפילו לפני שאני הולכת למכולת. זה ליד השידת החתלה של מנו, וזה פק"ל".
קרמים?
"זה המקום היחידי בו אני כושלת. זו באמת אשליה משוגעת, וגם אני נופלת בה. הרבה שנים היו לי פצעי בגרות וכל הטיפוח שלי היה סביב זה, ואלה אף פעם לא דברים יקרים.
הקווים נפרצים מבחינת המחירים כשמגיעים לאנטי אייג'ינג, ועכשיו כל פעם ששחר נוסע לחו"ל, וזה קורה הרבה, אני כמו ילדה בת 12 מפתח-תקוה מבקשת ממנו שיביא לי קרם מהדיוטי פרי. הוא מביא לי כל פעם משהו אחר, מה שממליצים לו שם, ולמרות שאני מודעת לזה שזה שטויות, אני מתרגשת מלפתוח את האריזה".
את דואגת גם להלביש את שחר?
"לא, ממש לא. יש לו את המדים שלו, שזה ג'ינסים וחולצות מכופתרות בשחור, לבן, אפור או כחול, שזה פחות או יותר מה שאני לובשת. אין ספק שאני לא נראית כמו התכשיט ליד הגבר המאפיר".
נא להמתין לטעינת התגובות
