שפחה של האדון הנצחי: חייה של הקדושה הסופית חזרת ראבעה בצרי
היא התייתמה מהוריה בגיל צעיר ונמכרה לעבדות, אבל גם בעתותיה הקשות ביותר לא פסקה מעבודת האל. בימים היתה צמה ובלילות עסקה בתרגולים רוחניים. אחיה אנזי על הקדושה הסופית שאיבדה כל מה שמצאה בתוכה
שונה היא הדרך הרוחנית מהדרך הדתית. שונה לשונה, שונות הן מטרותיה, כשוני בין הנשמה לגוף, כשוני בין הקליפה לגרעין. בעוד שהדת מנסה להוביל את האדם לגאולה ויהיו שמותיה אשר יהיו: גן עדן, ג'נת, בהשת, שחרור, מוֹקְשָה, נירוונה, סיפוק או מימוש עצמי, שוקדת הדרך הרוחנית על אידיאל גבוה יותר ומבקשת להוביל את המהלך בה אל מקום אחר, אל זה אשר ברא את החטא והעונש, המצווה והזכות, הגיהינום וגן עדן. אל האל.
הדרך הדתית דורשת מהאדם לתקן את מעשיו. להיטיב דרכיו בכדי שיטיב לעצמו: "ועשית הישר והטוב בעיני ה' למען ייטב לך"(דברים ו 18). מנגד מבקשת הרוחניות לצעוד הלאה, לרדת לעומקו של מעשה, לתהות על השורש, לשאול לא רק מה ייעשה או לא ייעשה אלא גם, ובעיקר, מדוע ייעשה?
לכל אידיאולוגיה באשר היא ישנו איזשהו אוייב בו היא לוחמת. גם אם, או בעיקר אם, אותו גורם עויין מצוי בה, סבוך בתוכה. במערכה הרוחנית על האדם להילחם באני שלו. בדומה לאדמו"ר הזקן בספר התניא, המבדיל בין מעשים טובים הבאים מהנפש הבהמית לבין אלו השייכים לנפש האלוקית, כך גם הסופיזם האיסלאמי מבחין במעשים טובים לכאורה אשר המניעים שלהם אינם טהורים. מעשים טובים אשר שורשם הוא הנפש הבהמית, הנפס א אמרה (הנפש התחתונה), האגו.
היעד של הדרך הרוחנית אינו פשוט. דבקות זכה חפה מפניה באל כרוכה בתהליך ארוך, הדורש עבודה קשה ומאמץ בלתי נלאה. כסמל ומופת בדרך מלאת חתחתים זו ניצבת המיסטיקנית בת המאה ה-8 שחיה בעיר בצרה שעירק. חייה הם אות וסמל לאלה המבקשים להתגבר על עצמם ולהגיע אל האל, לאלה הרוצים לאהוב את האל ללא רציה נוספת.
ראבעה אל עדויה (Rabi'a al-'Adawiyya) התייתמה מהוריה בגיל צעיר, ולאחר זמן מה נחטפה ונמכרה לעבדות. זמנים קשים היא ידעה בבית מעבידה האכזרי, אשר טרח בכל עת להמציא לה עבודות שונות ומשונות ולא הותיר לה זמן פנוי. ועם זאת, בדרך לא דרך הקדישה ראבעה את עיתותיה לעבודת האל. בימים היתה צמה ובלילות התפללה ועסקה בתרגולים רוחניים עד עלות השחר. גם בשעותיה הקשות ביותר היא מעולם לא ביקשה מהאל על עצמה אלא התפללה וביקשה שיאפשר לה לעבוד רק אותו ולא אף אדון אחר.
לילה אחד התעורר המעביד ומבעד לחלון ראה את השפחה שלו מתפללת בזו הלשון:
"אלוהים! יודע אתה שתשוקת לבי עולה בקנה אחד עם פקודתך, ושכל רצוני הוא לשרת אותך. אם הדברים היו תלויים בי הייתי עובדת אותך כל הזמן ולא נחה אפילו לרגע. אבל אתה עצמך הפקדת אותי תחת ידיו של בן אנוש".
בעוד היא מתפללת הבחין האדון בפנס אשר ריחף מעל ראשה ללא כל תמיכה נראית לעין ומילא את החדר באור. האדון נמלא פחד ולמחרת בבוקר שילח את
ראבעה יצאה מתחת ידיו של אדון זה אולם התגלגלה אצל אדון אחר. גם לאחר שזכתה בחירות, היא ראתה את עצמה כשפחה של האדון הנצחי. היא חיה חיים פשוטים ודלים וסירבה לקבל כל מתנה או עזרה מידי בשר ודם, בטענה שהאל הוא זה אשר דואג לכל צרכיה.
כל רכושה לא היה אלא קערת חימר פשוטה שממנה שתתה מים ורחצה את ידיה ורגליה לפני התפילה, מחצלת בלויה להתפלל עליה או לעתים תדירות פחות, לנוח עליה, סיר חימר לבישול ולבנה אחת ששימשה לה ככרית.
בימים בהם חיה ראבעה הייתה בצרה מרכז סופי חשוב ומשגשג. קדושים בולטים שסללו את הדרך הרוחנית הסופית כמו חסן בצרי ומאלך בן דינאר, התגוררו בה. שמע צדיקותה של ראבעה הגיע למרחקים, וסופים, מבקשי דרך ואף מלומדים וקדושים בעלי שם היו פוקדים את ביתה הצנוע והיא הייתה מדריכה אותם (לעיתים אף תוך שימוש בלשון חריפה) באותו נתיב נפתל אשר דורש מהמאמין להינתן לאל, ולא לרצות דבר עבור עצמו.
יחסים מיוחדים נרקמו בין ראבעה בצרי לבין המנהיג והמדריך הסופי הגדול של בצרה, חזרת חסן בצרי. רבים הסיפורים על המפגשים בין הצדקת לבין אותו קדוש אשר ממנו השתלשלו מסדרים סופים רבים וחשובים.
באחד המפגשים פגש חסן בצרי את ראבעה על גדת האגם. הוא השליך את שטיח התפילה שלו אל המים וקרא לה להצטרף אליו לתפילה מעל אותו שטיח, בתקווה שכך יוכיח לה את עליונותו הרוחנית. בתגובה אמרה לו ראבעה בצרי: "חסן! כשאתה מראה לעולם את היכולות הרוחניות שלך דאג לכך שיהיה זה משהו אותו חבריך לא יוכלו לעשות". היא השליכה את השטיח שלה באוויר ועפה איתו: "בוא חסן, כאן אנשים גם יוכלו לראות אותנו".
חסן בצרי, שלא הגיע אל אותה דרגה רוחנית, לא אמר דבר. לנוכח שתיקתו ניסתה ראבעה לפייס את דעתו: "חסן!, מה שאתה עושה גם דגים יכולים לעשות ומה שאני עשיתי גם ציפורים יכולות לעשות. העניין האמיתי לא קשור לאותם טריקים, על האדם להתרכז בדבר האמיתי".
פעם אחרת שאל אותה חסן בצרי אם היא רוצה שהם ינשאו. על כך השיבה לו ראבעה: "קשר הנישואים שייך רק למי שיש לו קיום. הקיום שלי נעלם. אני קיימת רק דרכו (דרך האל). אני שייכת רק לו. חיה בצל של שליטתו. אתה חייב לבקש את ידי ממנו ולא ממני".
"איך גילית את הסוד הזה? שאל אותה חסן בצרי. "על ידי כך שאיבדתי את כל מה שמצאתי בתוכי", השיבה ראבעה. "איך את יודעת אותו?" הוסיף ושאל חסן בצרי. "אתה יודע את האיך", השיבה ראבעה, "אני יודעת את הללא איך".
תחנות רבות מצויות בדרך הרוחנית, מלמדים הסופים. אוצרות רבים אוצר בתוכו הים המיסטי האינסופי. היחיד אשר הולך בנתיב המוביל לאחדות עם האל, רוכש לעצמו גם את תכונותיו של הכול יכול. כתבים סופים מספרים על שלל יכולות על-טבעיות שהמחפש עשוי להשיג בנתיב הרוחני: קאשף (קריאת מחשבות), יכולת להעביר מחשבות, תגליות על טבעיות, קראמאת (ניסים), יכולת לרפא חולים, להחיות את המתים, שליטה ברוחות ועוד.
אבל כל אותן יכולות הן תחנות זמניות בדרך הרוחנית. ראבעה שוקדת 'לאבד את כל אותם דברים שהיא מצאה בתוכה'. הסכנה בכל אותן תחנות מופלאות היא שהאדם עלול להיעצר שם, להסתפק בגאולה זו או אחרת. סכנה אחרת, גדולה לא פחות, היא שימוש לא נכון באותם כוחות רוחניים, כפי מסבירה ראבעה, שימוש מסולף שמטרתו היא קניית מעמד וכבוד בעולם הזה. 'דגים יכולים לשחות במים וציפורים יכולות לרחף באויר' אך העניין האמיתי, לדידה של ראבעה, הוא שונה. הקיום שלה נעלם, קיום אחר מתחולל בתוכה, שאלות ה'איך' נעלמות, עבורה קיים רק ה'לא איך'.
ראבעה היתה גם משוררת ושיריה רוויים באהבה חסרת פניות לאל. באחד מאותם שירים היא אומרת: "אוה אלוהי! אם אני עובדת אותך מפחד גיהינום, שרוף אותי בגיהינום. אם מתוך רצון לזכות בגן עדן, מנע ממני את הנאותיו של גן העדן. אך אם אני אוהבת אותך אך ורק עבורך, אל תמנע ממני את יופייך האין סופי".
יום אחד התהלכה ראבעה באחד מרחובות בצרה. פניה מלאות אור ועיניה רושפות אש. בידה האחת היא החזיקה לפיד ובאחרת כד מים. כששאלו אותה לאן את הולכת כך ומדוע את מחזיקה בידיך לפיד וכד מים? ענתה: "באמצעות המים אני רוצה לכבות את הלהבות של אש הגיהינום. ועם לפיד האש להבעיר את גן העדן. וכך כולם יעבדו את האל לא בגלל פחד מעונש ולא מתוך צפייה לגמול, אלא מתוך אהבה".
אהבה טהורה וזכה, לימדה ראבעה, ללא פחד מעונש, ללא רצון בגמול, אהבה לשם האהבה, אהבה לשם האל. לא בכדי לזכות בגאולה. לא כזו ששואלים בה 'איך'. אהבה כנה, אהבה קשה, אהבה פשוטה ליופי שבאינסוף.
נא להמתין לטעינת התגובות
