שושלת השיק של סנדרה רינגלר
סוף סוף מתברר מהיכן קיבלה סנדרה רינגלר את חוש הסטייל שלה. אמה, לינדה, אשת חברה מתוקתקת עם טעם יוקרתי, ואביה סידני ז"ל, "הגנדרן של הבית", הורישו לה אוצרות וינטאג'. בהפקת אופנה מרהיבה נחשפים בגדי המעצבים שאספה לינדה במהלך השנים, ובראיון משותף מסבירות השתיים מאין באה האהבה המשותפת לאופנה
אף אחד מהם כבר לא מתגורר שם בשנים האחרונות, אבל החדרים נותרו כפי שהם, מצבות דוממות של מה שהיו פעם חדרי מתבגרים צוהלים וטורקי דלתות.
במהלך הפינוי התגלו האוצרות. סטים על גבי סטים של בגדים מדהימים, וינטג' מקורי, שהיו שייכים לאם, לינדה, שהייתה נוהגת להתהדר בכל עונה בקולקצית "טיילור מייד" משלה.
"סידרתי את הארון ושלפתי עוד ועוד דברים מדהימים ביופיים, שנשמרו כמו חדשים בגלל האיכות הגבוהה שלהם", מתלהבת סנדרה. "קודם כל העברתי את זה מיד לארון הפרטי שלי, ואז התקשרתי לספר על זה לחברי הטובים, הצלם יניב אדרי ומעצב השיער ז'אן כהן. ישר העלינו את הרעיון שחייבים לעשות עם זה משהו".
רוב הפריטים שנשמרו עוצבו על ידי המעצב עודד פרוביזור, מי שנחשב בתחילת שנות ה70- לאופנאי צמרת, יחד עם גדעון אוברזון, עודד גרא ותמרה יובל. לינדה, אז צעירה בת ,24 הגיעה לארץ אחרי חיים בפריז וניו יורק, וחיפשה מישהו שיוכל לתת מענה לטעמה האופנתי האנין.
לינדה: "הייתי ממש חדשה בארץ, הגעתי ולא היה פה כלום. זה היה הלם תרבותי מאוד גדול למי שבאה מניו יורק, שם הכל שפע בתרבות, אמנות ואופנה באותן שנים. אז הלכתי לגדעון אוברזון פעמיים, אבל לא קיבלו אותי יפה.
וכולם נשמרו?
לינדה: "לא, בכלל לא. את הרוב נתתי לעוזרות בית, ועכשיו אני מצטערת על כל בגד שנתתי".
סנדרה: "כן, העוזרות של אמא שלי היו ורי לאקי. אני חושבת שצריך לבקש עכשיו מכל העוזרות להחזיר לנו הכל, כמו ששרה נתניהו מבקשת עכשיו את כל המתנות".
לינדה: "גרתי שנתיים וחצי בניו יורק וקניתי המון דברים מאוד יפים, בעיקר ב'סאקס פיפת אבניו'
ובבלומינגדייל'ס. היו שולחים לי משי פראי מפקיסטן ותופרים לי מזה שמלות".
סנדרה: "וכל הדברים האלה עכשיו זה שיא האופנה, המון דברים אתניים מדהימים, ממש כואב הלב".
עכשיו הדברים מתבהרים: החוש והאהבה לאופנה של סנדרה, מי שהפכה לסטייליסטית המפורסמת הראשונה בישראל והביאה את מבול הסטייליסטים-סלבס של ימינו, לא הגיעו משום מקום. מלבד אמה, שאהבה להתלבש, אביה, סידני ז"ל, היה פרוון ידוע ומוכר בניו יורק בשנות ה-60 שאהב ונשם אופנה והרבה להתגנדר.
"אבא שלי היה הגנדרן
"וסנדרה ירשה את זה", אומרת לינדה. "מגיל צעיר היא הייתה מחליטה מה היא לובשת. אני זוכרת שבגיל חמש נסענו לאיזו חתונה בניו יורק, נכנסנו לטובל'ה, וסנדרה בחרה לעצמה שמלה בצבעי אדמה, ככה זה היה תמיד. כשהיא הייתה ביסודי, כל יום שישי הייתה מסיבה בערב, אז כל יום שישי בשעה 12 הייתי לוקחת אותה לסנופי ברמת-אביב, והיא הייתה בוחרת לעצמה תלבושת לערב".
כל שבוע אאוטפיט חדש למסיבה? איזו מפונקת!
סנדרה: "יו, אני גם בהלם מזה. אני זוכרת את זה, אבל לא הפנמתי שזה היה כאילו כל שבוע בגד חדש".
לינדה: "סנדרה הייתה ילדה מאוד מפונקת אבל לא מקולקלת. היא הייתה מאוד מחונכת".
סנדרה: "האמת היא שנתנו לי המון חופש, ולא היו לי גבולות כמו לשאר החברות שלי, לא אמרו לי מתי
לחזור, לא אמרו לי עם מי לצאת, והייתי ילדה טובה".
לינדה: "שלושתם היו כאלה ילדים טובים. בעלי היה אומר שהילדים שלנו נולדו כל כך טובים, שבחינוך שלהם אפשר רק לקלקל. כשהגעתי לארץ ועשיתי רישיון נהיגה, הייתי נורא בלחץ מלנהוג, והיו לי שלושה ילדים קטנטנים, וכשהם התיישבו מאחורה בפעם הראשונה אמרתי להם 'כשאמא נוהגת, אסור לדבר'. ואחר כך עד גיל שש הם לא דיברו באוטו בלי שאמרתי להם כלום יותר. ככה הם היו".
כולם דומים, כולם סנדרה רינגלרים כאלה?
סנדרה: "את לא יודעת כמה לא. אחי הגדול דיוויד הוא מדריך טיולים, אינטלקטואל, מלח הארץ, רוחני ושמן עם זקן, הוא מן חיזקי מ'ארץ נהדרת' אבל משודרג. סטיב, הבינוני, הוא בנקאי מסודר, הגבר האולטימטיבי והמאוזן, ואני הצפונבונית, נו".
אומנם הזוגיות של סנדרה ושגב משה, היום הורים לליאו בן השנתיים, משכה הרבה תשומת לב ואפילו
כמה הרמות גבה בתחילתה; אבל זה כלום לעומת תשומת הלב שמשכה הזוגיות של לינדה וסידני רינגלר, שהתחתנו כשלינדה הייתה בת 22 וסידני היה, תחזיקו חזק, בן 65 .
לינדה: "הוא היה מבוגר ממני ב-43 שנים. אמא שלי, עם כל פער הגילאים, מאוד שמחה, כי היא הכירה אותו וידעה מי הוא, אבל ההורים שלי כמובן פחדו שאני אשאר מהר מאוד אלמנה. אמרתי להם שמבחינתי חמש שנים
עם סידני זה מספיק לי, וזה שווה לי את זה. הייתי מאוהבת בו נורא".
סנדרה: "ובסוף היא זכתה ל-33 שנה איתו ושלושה ילדים. הוא נפטר בגיל 98 תמיד הוא היה צוחק שבסוף הוא קבר את ההורים שלה".
לינדה: "ועדיין לא פגשתי אדם יותר חכם ממנו. הוא היה אוטודידקט, אהב ספרות, אופנה, בלט, תיאטרון, והייתה לו אנרגיה לשתיים צעירות כמוני".
איך הכרתם בכלל?
"אני גדלתי בפריז בבית די צנוע, וסידני היה קרוב של קרובה שהיה מגיע מניו יורק פעם בשנה לבקר
אותנו. בפעם הראשונה שהבחנתי בו הייתי בת ,15 וכבר הוא מצא חן בעיני. הוא היה אז בן ,58 אבל הייתה לו כריזמה אדירה.
חייתי כמו על ענן. גרנו בסנטרל פארק ווסט בקומה 37, עם גג שמשקיף על כל הסנטרל פארק מצד אחד ועל כל ניו יורק מהצד השני. היינו מבלים כל השבוע במועדונים, ובסופי שבוע נוסעים להמפטונס או לכל מיני מלונות מפוארים שהיו בהם פעילויות כמו סקי, רכיבת סוסים והחלקה על הקרח".
סנדרה: "ותוך שלוש שנים מהרגע שהיא נישאה היא הביאה את שלושתנו".
לינדה: "כן. את דייב וסטיב ילדתי בניו יורק ואת סנדרה כבר בארץ. באמצע גרנו חצי שנה בספרד".
סנדרה: "כן, ושם עשו אותי. אני כמו זארה, מייד אין ספיין".
איך הלבשת את סנדרה בתור ילדה?
"מאוד הקפדתי. הייתי נוסעת פעמיים-שלוש בשנה לפריז, והייתי קונה שם בגדים לילדים. מבחינתי גם אני גדלתי ככה. חונכתי בבית ספר מאוד יוקרתי, שלמדו שם בנות אצולה. למרות שאני גדלתי בבית צנוע, אצלי לתיכון כולן היו מגיעות עם תיקי שאנל והרמס. הבת של גרלן הייתה איתי בכיתה. היא הייתה מגיעה עם מטפלת שהייתה כותבת בשבילה הכל, בשביל שאם היא תחמיץ משהו יהיה בק-אפ".
בשנת ,2000 כשסנדרה הייתה בת 30, נפטר סידני בעת ששהתה בצילומים בזנזיבר. כשהיא מדברת עליו, האהבה שהיא חשה כלפיו ניכרת בכל מילה. "כל החיים שלי הכנתי את עצמי לרגע הזה, כבר בתור ילדה, כי היה לי אבא מבוגר שכולם חשבו שהוא סבא שלי, ופחדתי מזה נורא.
ואז נסעתי לזנזיבר לצלם את הקמפיין של טורקיז ופלפל עם יעל בר-זוהר ובר רפאלי, ובדרך לבן גוריון אמא שלי מתקשרת אלי ואומרת לי 'אני לא יודעת אם לספר לך או לא, אבא נפל מהמיטה וקיבל מכה בראש מהשידה'. עכשיו, אנחנו בדרך לשדה ואין מצב שאני מבריזה מההפקה הזו, ואני מחליטה לנסוע. עשרה ימים הייתי שם, וגם לא יכולתי להתקשר כי לא היו אז פלאפונים.
"בדרך חזרה עצרנו באתיופיה והלכתי לשוק והרגשתי חולשה מטורפת בגוף, וחיפשתי בכל דוכן 'סאמתינג ג'ואיש' בקטע לגמרי לא מוסבר, כי זה מה זה לא היה הראש שלי אז. ובסוף מצאתי איזה מישהו שהוציא לי איזה מגן דוד קטן, וקניתי לי שניים ולא ידעתי בכלל למה. וכשנחתתי בשדה התעופה ואמא שלי חיכתה לי שם עם שלי (גפני, חברתה הטובה, מ.ז) ישר הבנתי שהוא מת, ואחר כך גם גיליתי שזה קרה בדיוק כשהייתי שם בשוק באתיופיה. מגן דוד אחד שמתי אצל אבא שלי בקבר, ועם אחד הלכתי על הצוואר הרבה מאוד שנים".
לינדה: "סידני היה מטורף על סנדרה, היא הייתה הנסיכה שלו. היא תמיד רצתה לעבוד, והוא אף פעם לא הבין למה היא צריכה. כבר בתור נערה היא מלצרה בבית קפה, והוא הגיע לשם, שתה קפה ושאל אותה ברצינות אם היא רוצה שהוא יקנה לה את הבית קפה".
סנדרה: "אבא שלי לימד אותנו הכל על אהבת החיים. הוא היה כזה אופטימי שכל בוקר הוא היה קם, פותח את החלון ואומר בחיוך וברצינות גמורה: 'LOOK WHAT A BEAUTIFUL DAY'. הוא דיבר רק באנגלית, הוא מעולם לא למד עברית".
סנדרה, במה את ואמא שלך דומות?
"אמא שלי היא אשה מדהימה, אבל אין לה טיפת ביטחון באיך שהיא נראית, ואני מרגישה שגם אני ככה. שגב כבר לפעמים אומר לי 'די, את לא חושבת שנמאס כבר לשמוע את זה?', מרוב שאני מקטרת על איך שאני נראית. ברור לי שעוד 20 שנה אני אסתכל בתמונות ואגיד 'מטומטמת, מה חשבת לעצמך?', אבל ככה זה".
לינדה, איזו בת היא סנדרה?
"היא ילדה צנועה וטובה, אבל מאוד ביקורתית כלפי, תמיד מעירה לי על הבגדים או על השיער אם משהו לא במקום".
סנדרה: "כן, לאמא שלי אני מרשה לעצמי להגיד. זה בא ממקום של אהבה ואכפתיות".
את עושה לה פרסונל שופינג?
"אנחנו הולכות יחד, אבל היא לא צריכה אותי, יש לה טעם נהדר. הבעיה העיקרית היא שבמידות שלה, והיא לא שמנה, אין איפה לקנות כמעט. זה נורא חבל, אבל לנשים שרוצות להתלבש וגם יכולות להרשות לעצמן, אין איפה לקנות בארץ".
לינדה: "אבל גם בפריז אין. רק בארצות-הברית ובגרמניה יש מידות. אני קונה הרבה במאוזנר ובמיס לגוט, אני עושה דברים אצל ברי מאייר וגם קונה קצת אצל כריסטיאן לקרואה בכיכר, שם יש מידות".
והוא מתעניין כבר באופנה?
"לא, אבל הוא כל הזמן מבשל. בגן שלו יש מטבח, ואיך שהוא מגיע הוא רץ לשם ומתעסק רק בזה. זו הממלכה שלו. גם בבית הוא מכין לי אוכל בכאילו ונותן לי לטעום. יש מצב שהוא ילך בדרכו של שגב, אבל זה באמת לא מעניין, העיקר שיהיה בריא".
איפה את קונה לו בגדים?
"אני קונה לו הרבה ב'מימו אנד קו', ב'מיני סטאר' בכיכר המדינה, שזה כל מיני שטויות של מעצבים,
'פטיט באטו' שמביאים לו מפריז, וגם קצת מבנטון וM-&.H יש לו גם מוקסינים של לקוסט וסנדלים של דולצ'ה וגבאנה ומלא חגורות וכובעים".
איזו אמא את?
"אמא מאושרת. בעיני אין משהו שמשתווה לאושר הזה. לפני שילדתי כולם הכינו אותי רק לכמה זה הולך להיות זוועה וקשה, וכשנולד ליאו וכל כך נהניתי מזה, פשוט הרגשתי לא בסדר להגיד את זה, כי כולן רק מתלוננות. נכון, אני לא אומרת שזה קל, אבל זה מהמם, נקודה".
איך האמהות שינתה בשבילך את היותך בת לאמא שלך?
"זה לא ממש שינה, למרות שעכשיו אני מבינה כמה החינוך שקיבלתי היה מיוחד ונהדר, והלוואי שאני אצליח ליישם אותו. הקשר בינינו תמיד היה טוב, ותמיד גרנו קרוב אחת לשנייה. ייאמר לזכותה שהיא לא נודניקית, היא נותנת ספייס, אבל כשצריך היא תמיד שם. היא וגם ג'ולי חמותי, שעוזרת לי שחבל על הזמן".
לינדה: "כן, ג'ולי משהו".
סנדרה: "האמהות מאוד שינתה אותי. גדלתי וחייתי הרבה זמן בשיטת 'לזרום עם החיים', והיום אני הרבה יותר אקטיבית. מהרגע שיש לך ילד אין לך ברירה. היום אני עושה, אני בוחרת, אני תומכת, אני מחנכת. אני כבר לא נסיכה".
הפקת אופנה "הארון של לינדה", מוציאה את הבגדים של אמא רינגלר מהארון
נא להמתין לטעינת התגובות
