מעולם לא היה טוני פרסונס
אין מורה, אין תלמידים, אין תורה, אין חיפוש, אין הארה ואין אמת. בועז פרנקלין פגש בן-אדם מיוחד שגרם לו לשכוח כל מה שהוא יודע. ראיון עם טוני פרסונס, האיש והסוד
טוני פרסונס הוא מסוג המורים שלא עושים חיים קלים למחפש הרוחני שכבר יודע הכל.
לא משנה אם סיימת מסלול ביחידת עילית למדיטציה, שתית חביות צ'אי בפסטיבל "שאנטי במדבר”, ישבת בשורה הראשונה אצל כל מורה אפשרי ואתה יודע לדקלם את "כוחו של הרגע” באידיש, פרסונס מצליח להביא אותך למקום שאתה שוכח את כל מה שאתה חושב שאתה יודע. מצד אחד זה יכול להיות מאד מתסכל, אבל אם אתה לא לוקח את עצמך מאד ברצינות, זה יכול להיות גם מאד משחרר.
אני חייב להודות שברגעים הראשונים ששמעתי את פרסונס עלה בי דחף בלתי מוסבר להפנות את הגב ולברוח רחוק ככל האפשר. למזלי, אני כבר יודע לזהות את הדחף הזה, הוא מתעורר בכל פעם שהאגו שלי מרגיש קצת מאויים - וזה תמיד סימן טוב.
פרסונס גר באיזור לונדון ומלמד ברחבי אירופה. סימן ההיכר שלו הוא הביטוי "הסוד הגלוי" (“The Open Secret”) וכך גם קרוי אחד מספריו. כך כותב פרסונס: "הכל סביבנו עשוי מאהבה קדושה ובלתי מותנית, כולל הכסא שאתה יושב עליו, והחולצה שאתה לובש, אין משהו מחוצה לזה. כל זה גלוי לחלוטין אך הוא נשאר בגדר סוד כל עוד אנו שרויים בחלום הנפרדות ומאמינים שאנו מישהו".
במבט ראשוני הוא נראה רחוק מאד מהדימוי של גורו נאור. לי הוא הזכיר יותר אוהד כדורגל בריטי בגיל העמידה. ואכן לא פעם אפשר לשמוע אותו ממלמל שנמאס לו מלדבר על עניינים רוחניים והיה מעדיף ללגום איזה בירה בפאב המקומי, "בין כה וכה לדיבורים אין הרבה תועלת”.
הוא מרבה לספר בדיחות והשיחות עמו תמיד נמצאות על הגבול של חוסר רצינות והשתעשעות. לא מומלץ לשאול שאלות מתחכמות, כי במקרים כאלה אפשר לצפות ממנו לאיזו חבטת זן עסיסית שמשאירה את השואל בהלם קל ואת הסובבים מתגלגלים על הרצפה מצחוק.
לכל מורה יש איזה אמירה שפותחת לך צוהר אל תוך המקום שממנו הוא מדבר ויכולה לרמז האם הוא מדבר ממקום אותנטי. האמירה שלכדה את תשומת לבי אצל פרסונס היתה זו: "החיפוש הוא הדרך האפקטיבית ביותר להימנע משחרור". זה היה מספיק כדי לגרום לי לרצות לשמוע עוד ממה שיש לו להגיד.
תפסתי אותו לשיחה.
מה אתה מלמד?
אני לא מורה וזו לא תורה. מורה מלמד אנשים, אני לא מכיר במושג "אנשים". אין דבר כזה "אינדיבידואל" ולכן אין אף אחד שצריך ללמוד משהו.
אז מה בעצם מתרחש כאן?
לכאורה יש שני אינדיבידואלים משוחחים, אך זו האשליה, כל מה שיש זה מה שקורה.
האם יש תנועה טבעית של האדם לעבר שחרור?
אין תנועה לעבר שחרור, כי אין מה שינוע לקראתו. שחרור זה כל מה שיש. הדבר היחיד שמפריע לראות זאת הוא מישהו שחושב שהוא איבד אותו וצריך עתה למצוא אותו. "הסוד הגלוי" הוא מה שמאיר על כך שאין אינדיבידואל, אין בחירה חופשית, אין ייעוד ואין מה למצוא.
יש זרמים רוחניים המכנים זאת חלום, מה יחסך למושג זה?
אפשר לקרוא לאשלייה שבאינדיבידואליות "חלום", אבל אין מי שיכול להתעורר ממנו.
מה המקור של האינדיבידואל?
הוא בא מהמחשבה (Mind). הדנ"א והגנים יוצרים נוירולוגיה הגורמת לתפקוד מוחי. המחשבה יוצר מבנה מלאכותי שנקרא "אינדיבידואליות". אך למעשה הכל קורה מעצמו ואנו מוסיפים לכך את ה"אני" שלנו שחושב שיש לו שליטה על החיים שלו.
האם השחרור קורה מעצמו?
אפשר לנסח זאת כך, כן. באופן פרדוקסלי השחרור הוא הסוף של משהו שאף פעם לא היה. כאשר האינדיבידואליות קורסת כל מה שנשאר זה הוויה (Being). שחרור זה כל מה שיש, האמונה באינדיבידואל מביאה לתחושה
אתה משתמש הרבה במילה שחרור. האם יש הבדל בין הארה לשחרור?
אלה רק מילים שמצביעות על אותו דבר, אבל המילה שחרור יותר נכונה לי כי היא מרמזת על שחרור ממשהו, לעומת זאת "הארה" יכולה להתפרש בטעות כמושג בר השגה, וזה יכול לחזק את הכלא הנוצר מהאשלייה של האינדיבידואל.
האם אתה מתייחס לשחרור במובן המסורתי של תורות רוחניות?
לא, המסר שלי הוא כלל לא רוחני, ובהחלט לא מסורתי. במסורות רוחניות יש מורים המלמדים שיש דרך להארה וזוהי תפיסה שגויה.
האם אתה משוייך לזרם כלשהו? שמעתי בשיחותיך הרבה איזכורים לאדוואיטה.
יש אנשים המשייכים אותי לאדוואיטה, אבל אני חושב שזה מגביל את המסר. אין במסר הזה שום קשר למורים או למסורות. אפילו לא לבודהיזם, שהוא עוד סוג של "דרך רוחנית" הגורמת למניעה של השחרור.
האם ישנה "אמת"?
לא. כל מה שיש זה מה שמתרחש. זהו זה.
אז כל השאר זה מילים המצביעות אליה?
אפילו המילים הם סוג מסויים של אנרגיה. אם להתבונן על הדברים מזווית אחרת, כל מה שקורה זה רק אנרגיה שתופסת צורות שונות. האנרגיה הזאת בין היתר מתכווצות והופכת ביצור האנושי למשהו שנקרא "מודעות עצמית" – המרכז הלא אמיתי שנתפס כאינדיבידואליות. שחרור הוא הקריסה הפתאומית של מבנה זה למרחב אין סופי. זה עניין מאד אנרגטי הדבר שאנו מדברים עליו, לא משהו שניתן להבין.
האם לאנרגיה זו יש תכונות?
לא, כל מה שיש זאת אנרגיה. ואנרגיה נמצאת בכל צורה, במילים אחרות זה החסר צורה שנמצא בצורה.
יש מורים המדברים על כך שלאנרגיה הזו יש מודעות והיא מלאת אושר.
לא, מודעות ואושר הם רק מצבים, כאשר האינדיבידואל קורס כל מה שנשאר זה הוויה (Beingness). זאת לא חוויה, זה מצב קבוע. למעשה זה המצב הקבוע היחיד שיש ואי אפשר להכיר בו, לכן השחרור הוא לא מצב שאפשר לדעת.
אי אפשר להכיר בו אך הוא בכל זאת קיים?
בהחלט, אני שומע אותו מדבר איתי, אתה מסתכל עליו ואתה גם יושב עליו. זה למעשה מסר מאד פשוט אבל הוא תמיד נדחה ע"י המוח. הוא קיים מעבר להמשכיות ולמוח יש אינטרס בלמצוא המשכיות. אפשר להגיד שמה שאנו מדברים עליו הוא "חוסר ידיעה חסר זמן”.
האם יש איזושהי רווחה בשחרור?
זה נראה כך בתחילה מבחינה אנרגטית אבל אח"כ אין מי שידווח על כך ויגיד שהייתה רווחה. כאשר כל מה שיש זה המרחב האין סופי, אין מי שיגיד שהיה איזה שהוא שחרור.
האם לאנרגיה יש העדפה בשחרור על פני מצב לכאורה של להיות אינדיבידואל?
לא, כי גם האינדיבידואל הוא ביטוי של המוחלט.
זה אומר שהוא תמיד יכול לחזור להיות האינדיבידואל שנקרא טוני פרסונס, לא?
מעולם לא היה טוני פרסונס ואין מה שיכול להתכווץ בחזרה להיות טוני פרסונס.
טוב, עכשיו איבדתי אותך לגמרי.
נהדר... (צחוק רועם).
לאתר של טוני פרסונס
נא להמתין לטעינת התגובות
