אבוד בהונג קונג: מסתרי העוף המכובס
הגיוני לחשוב שהאוכל בהונג קונג יהיה חריף במיוחד, כמו שהרגילו אותנו במסעדות בארץ, אבל הוא הרבה יותר דומה לאוכל פולני. ומה מסתתר בתוך קרטיב בצבע אדום?
כמה גדולה סין? בטיסה של 13 שעות ללונדון, מבלים שבע שעות מעל סין, שלוש שעות וחצי מעל רוסיה, ועוד שעתיים וחצי כדי לחצות את אירופה. גדולה למדי.
עוף הונג קונג צילום: שגיא רפאל
הדבר הראשון שצריך להבין כשמדברים על אוכל סיני, הוא שזהו שם כולל להמון סוגי אוכל, שכל אחד מאופיין בדרך שונה. בארץ, כשמדברים על אוכל סיני, מתכוונים בעיקר לאוכל תאילנדי כמו אגרול, נודלס, וכאלה, שבסין הם שונים מאוד ממה שמכירים בארץ.
הדבר השני הוא שהמסעדות הסיניות האותנטיות הן רק המסעדות שבהם הטבחים סינים, והקהל סיני. כשהתפריט באנגלית, זה סימן ראשון שהמסעדה לא אותנטית, ועם כל הכבוד, ויש כבוד, אהרוני הוא לא סיני.
הונג קונג נמצאת בחבל קנטון, ולכן האוכל המקומי בעיר הוא האוכל הקנטונזי. אבל כמו שקורה בכל מקום בעולם, הגלובליזציה לא פסחה על הונג קונג. הונג קונג היא התחנה המרכזית של המזרח, וזה לא רק בגלל שיש בה הרבה סינים. היא השער לדרום סין, לאוסטרליה, ליפן, ומגיעים לכאן המון תיירים לשלושה - ארבעה ימים בממוצע.
בנוסף גרים בהונג קונג ערב רב של זרים (אמריקאים, אוסטרלים, אירופאים, הודים, יפנים, קוריאנים, ערבים, ואפילו ישראלי או שניים). בגלל כל זה כאן קשה למצוא מסעדות שמגישות רק אוכל הונג קונגי אסלי, ויש המון השפעות תאילנדיות, יפניות ואירופאיות על המטבח המקומי.
מסעדה תאילנדית בהונג קונג צילום: שגיא רפאל
הדוגמא הטובה ביותר להשפעות האלה הן האטריות. בסגנון קנטונזי, האטריות מוגשות במרק בלבד, אבל היום ניתן למצוא המון מקומות המגישים אותן בסגנון תאילנדי מוקפץ או סגנון אודונג יפני.
ההונג קונגים מאוד אוהבים את האוכל שלהם בטעמים טבעיים. אורז בטעם של אורז, עוף בטעם של עוף, ודג בטעם של דג. בגלל זה התבלין העיקרי שהם משתמשים בו הוא מים. רוב המנות עשויות מאודות, במרק, או צלויות בגריל. המוקפץ לא שייך לכאן, וגם לא הרטבים העשירים.
נורא מצחיק אותי לשבת במסעדות בארץ, שם מציעים מנה של נתחי עוף בסויה ודבש, בגריל או בתנור שנקראת עוף הונג קונג (נתקלתי בזה כבר בשתי מסעדות שונות). כשאני חושב על עוף הונג קונגי אמיתי, אני רואה תרנגולת שלמה, שמרטו לה את הנוצות, כיבסו אותה טוב טוב, קצצו אותה וחיברו אותה מחדש על הצלחת, ואז הגישו אותה שלמה, עם הראש, הרגליים, הכרבולת ועוד כמה איברים, ללא יותר מדי תיבול. לטעמי, מעולה. מה לעשות שאני אוהב עוף, ואני לא פולני, אז נחסכו לי כמה טראומות. לדעתי, זו מנה שלא תצליח בארץ.
יונה בלי מזל צילום: שגיא רפאל
הבזבוז הוא מהסינים והלאה. הם מנצלים כל חלק שאפשר לכרסם, למצוץ, לבלוע או ללעוס בבעל החיים. אחד המעדנים האהובים פה הוא רגלי תרנגולת. כבר שמעתי על יזם ישראלי זריז שמייצא רגלי תרנגולות מישראל לסין. שלא יגידו שאין לנו מה למכור להם.
אבל גם לסינים יש חלקים שהם לא אוכלים. כבד עוף לא ניתן למצוא בשום מקום, למעט סופרמרקטים של זרים. לא ברור לי מה יש להם נגד החלק הזה. למעשה כשהבאתי למשרד לארוחת צהריים כבד, הסיני אף הגדיל ואמר לי איכס על האוכל.
מתחילים את היום בכמה דים סאם, ומנת קונג'י. דים סאם הן כופתאות בצק ממולאות, בדרך כלל בבשר כלשהו, ומאודות מעל סיר של מים רותחים. הקונג'י הוא האורז של ארוחת הבוקר, הפעם בצורת דייסה. זו מנה נפוצה מאוד בקרב עמי המזרח, וזוהי הגירסה הקנטונזית שלה.
מבשלים את האורז בכמות גדולה מאוד של מים, במשך שעות ארוכות, עד שהוא מתפרק לגמרי, ונשאר ממנו ספק מרק ספק דייסה. את זה אוכלים עם תוספות שונות ומשונות.
ארוחות הצהריים והערב מורכבות בדרך כלל ממנה בשרית כלשהי או טופו, עם מנת אורז. אם זו ארוחה משותפת מרובת משתתפים, לרוב היא תתקיים במסעדה סינית מסורתית, ושם יוגשו לשולחן מספר מנות כאלה, ומנת אורז אישית לכל אורח.
קפה דה קוראל צילום: שגיא רפאל
הקינוח מבוסס על שעועית אדומה, סוג של שעועית מתוקה מאוד. הם עושים מזה הכל, גלידה, משקאות, ממרחים. קינוח פופולרי נוסף הוא טארט ביצה, חביתה מתוקה במקצת על בסיס של בצק עלים.
אחת ההתנסויות הפחות מוצלחות שלי עם אוכל באה דווקא עם הקרטיבים. היה יום קיץ חם, הייתי אי שם בדרום סין, בקיוסק מקומי. מה יותר מתאים מקרטיב? מכיוון שאין זכר לאנגלית על העטיפות, בוחרים לפי הצבע. האפשרויות הן כתום, צהוב, אדום וירוק. מיד שלפתי את הארטיק האדום.
בתמימותי דמיינתי ארטיק פטל, דובדבן ועוד אפשרויות קסומות. כבר בביס הראשון הבנתי את גודל הטעות - שעועית אדומה. החלטתי לנסות את הירוק, רק בשביל לגלות שזה שעועית ירוקה. מה נשאר? שעועית צהובה או כתומה? עם ציור התפוז על הקרטיב הכתום אי אפשר היה לטעות, אבל לא הסתדר לי קרטיב בטעם תפוז. הלכתי עם הצהוב. לימון. יש קצת שפיות בהונג קונג.
רוב הישראלים שאני מכיר לא מחבבים את האוכל המקומי, אפילו
בלי לדבר על ענייני כשרות, או אכילת חרקים, זוחלים וקופצנים למיניהם. לטעמי הוא קצת יותר טראומתי מאוכל פולני. העוף המכובס משותף לשניהם, אבל מה הייתם בוחרים, רגל קרושה או סטינקי טופו? (וכשהם אומרים סטינקי, הם מתכוונים למסריח, מאוד מסריח). אני כל הזמן אומר שהיזם הזריז שיפתח כאן מסעדת רגל קרושה יצליח בגדול. יש לזה מרקם, טעם וצורה, שהסינים לא יוכלו להתנגד לה.
אז נכון שקשה, אבל בסופו של דבר, אין מה לדאוג לי. תמיד אפשר לאכול סטייק טוב במסעדת מורטונ'ס, לקנות פיתות במאפיה הישראלית פיתבון, שווארמה באיבן איזר (אומנם בטורטיה ועם מיונז, אבל עדיין תופס), וכבד עוף במסעדת בירות. האפשרויות בהונג קונג הן בלתי נגמרות, וכמו כל עיר קוסמופוליטית, אפשר למצוא בה הכל מהכל. חוץ מחומוס. ומילקי. ובמבה. טוב, נהייתי רעב, אני הולך לאכול.
ובשבוע הבא, על פסטיבל אמצע הסתיו, ואיך משלוח מנות סיני מחריב את העולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
