מכתבים לאובמה: למה צריך לסגור את בתי הספר
שי אור שולח לנשיא ארה"ב שבדרך, ברק אובמה, הצעות מהפכניות לשיפור כדור הארץ. והפעם: המלצה לסגור את בתי הספר הקונבנציונליים, שמבוססים על אלימות ההורים נגד ילדיהם
הנידון: המלצתנו לסגור כל בתי הספר הקונבנציונליים שמחנכים לאלימות ולעודד יצירת מסגרות חדשות לילדים בגילאי 6 – 18 שמבוססות על הקשבה, חופש, שמחת חיים ואהבת אדם.
כללי:
א. במסגרת כניסתך לתפקידך החדש כמנהל העולם, בחורף הקרוב, נפתחות לפניך אפשרויות מרתקות לשיפור הכדור. זה לא שהוא כל כך נורא, הכדור כמות שהוא, אבל בהחלט ישנם תחומים שאדם "בעל ביצים" וקשוב באמת יכול לחולל בהם שינוי עמוק ומאד מועיל.
ב. במסגרת ההמלצות - שאמנם לא נתבקשנו להגיש לך מכיוון שטרם שמעת עלינו - בחרנו להביא לתשומת לבך השבוע את הנזק האדיר שממיטים בתי הספר הקונבנציונליים על חיי כל המעורבים בדבר.
ידוע לנו שהסמכויות עוברות לידיך רק אחרי הבחירות בנובמבר ולכן לא תוכל להתחיל במהלך כבר בספטמבר הקרוב, שבו יחזרו מיליוני ילדים אל אותם מוסדות שאלימות ביסודם. אנו מניחים שיועציך, לאחר קריאת המאמר ב- nrg, יוכלו להתכונן לספטמבר 2009.
ג. באופן כללי, מדובר באלימות שיטתית שמפעילים הורים על ילדיהם באמצעות בתי הספר. אם נסכים על כך שאלימות היא שימוש לרעה בכוח, נוכל להבחין בוודאות שברוב העצום של הבתים הילדים הולכים לבית הספר שלא מבחירתם החופשית אלא מתוך כניעה להוריהם. כיוון שההורים הם בעלי הכוח לא יקשה עלינו לומר שההורים משתמשים בו, אם בגסות ואם בעדינות, אם במודע ואם שלא במודע, כדי לאלץ את ילדיהם לבלות יום יום במוסדות שלא היו הולכים אליהם מבחירתם החופשית - בדומה לאסירים שנשלחים לכלא או חולי נפש שנשלחים בכפייה לבתי חולים פסיכיאטריים.
ובכן אדון אובמה יקר, אפשר לחזור לבית הספר. אנו מניחים שתבין לליבנו, שתראה שאין כאן מין נסיון להטיל את כל פגעי העולם על מערכת החינוך המקובלת. אין כאן גם התעלמות מתפקידו החשוב של בית הספר הקונבנציונלי בהתפתחות שתרבויות רבות
עובדה זו כמובן מקבלת משמעות מיוחדת מכמה עובדות חדשות שלא היו ברשותם של ממציאי בית הספר הקונבנציונלי, לפני כ-150 שנה וכן עומדות לרשותך כנשיא במאה ה-21:
א. הדרך להשיג כל סוג של ידע פתוחה כיום כמעט בפני כל אדם בלחיצת כפתור.
ב. נבדק ונחקר והוכח כבר אלפי פעמים שילדים כמו אנשים מבוגרים לומדים מהר וטוב יותר כשהם מונעים מסקרנות טבעית ולא מכפייה ותחרותיות.
ג. למעט בתרבויות מהגרים, שבהן המטרה העיקרית היא השתלבות בתרבות השלטת, אין כמעט שום קשר כיום בין מידת ההצלחה של ילד בלימודיו לבין הצלחתו בחייו הבוגרים.
העובדה הפשוטה היא שכמעט בכל המקרים כשילד אומר שהוא רוצה ללכת לבית הספר הוא אינו מתכוון שבית הספר מתאים לו או מרגש אותו וגם לא שמערכת העברת הידע שבנו למענו המבוגרים תורמת לחייו באיזשהו אופן. הסיבות האמיתיות לרצונם של ילדים ללכת לבית ספר הן הבאות :
א. זו הדרך היחידה לפגוש את חבריהם בשעות הבוקר ולכן 75 אחוז בערך מהילדים יציינו את ההפסקות כחלק היחידי שבאמת מעניין אותם במהלך יום לימודים.
ב. הם כבר מתובנתים לתוך מערכת של השגת ערך עצמי על ידי הצטיינות; הלימודים אינם מעניינים לכשעצמם אלא כספורט תחרותי להשגת הערכה מהמשפחה או מהחברים.
ג. הם מפחדים מההורים וממה יחשבו עליהם.
ד. יש שיעור מסוים (כדורסל, מוזיקה, טבע) או מורה מסוים שמעניין אותם ומאפשר להם "לסבול בשקט" את שאר היום.
"נאמר שאני מארגן לכם אפשרות לפגוש את החברים שלכם כמה שתרצו. האם יש לכם עניין בבית הספר שלכם?" התשובה תהיה ברורה. כל מי שהיה ילד והלך לבית ספר בעצמו יודע מה היה עונה עליה. יהיו כמובן ילדים שלגמרי הפנימו כבר את הלחץ של הוריהם שקושר בין הצלחה בבית ספר לבין הצלחה בחיים. אך אפילו ילדים אלה, כשיאמינו שהוריהם באמת "ירדו מהם", יענו בשלילי חותך.
בית הספר הקונבנציונלי הוא מקום שבו ילדים נאלצים יום יום להקדיש את עצמם לספיגת ידע בצורות ובכמויות שלא מתאימים להם ולא משמחים אותם, כדי לספק מטרות של הוריהם. אין הבדל גדול אם מטרת ההורים היא לאפסן את הילדים כדי שיוכלו ללכת לעבודה או שמטרת ההורים היא שילדם ישתלב בחברה או יתקבל לאוניברסיטה יוקרתית. בכל מקרה זו מטרה של ההורים.
כשבית המשפט שולח אסיר למרות רצונו לכלא ומאלץ אותו במשך 12 שנה לישון בתא סגור ולעבוד בעבודות שמבזות אותו - מי ששלח אותו לשם זה מוסד ממשלתי, שברוב המקרים לא היה מקור הביטחון של האסיר בעולם מלכתחילה. אך ההורים הם בוודאי מקור הביטחון של הילד, וכשאמא ואבא שולחים אותו לבית ספר שמנותק מצרכיו האמיתיים, הילד לומד ממקור ראשון שאלימות, כלומר שימוש לרעה בכוח, היא דבר לגיטימי, וכנראה גם טוב, אחרת – הוא אומר לעצמו – "אמא ואבא לא היו עושים לי את זה".
יהיו בוודאי מבין יועציך ומקורביך כאלה שיקראו את המסמך שלפניך, יקפצו ויאמרו "הרי ברור שהורים כופים על ילדיהם מדי פעם משהו, זוהי אחריותם כמבוגרים!" ובכן לא כדאי להתבלבל. הרי כשאנו פונים אלייך אדוני הסנטור אנו מסתמכים גם על היותך אב לילדים בגיל בית ספר או לקראת בית ספר. ברור לנו שכאדם שקשוב לילדיו עברת כמונו מקרים קשים שבהם למעשה היית אלים כלפי ילדיך. אולי בטיפת חלב כשאחזת בילדתך בכוח בזמן שהאחות החדירה לה את מחט החיסונים. אולי כשמשכת אותה בכוח רב ואף הכאבת לה כשכמעט נדרסה.
ובכן יש הבדל עצום בין מקרים שבהם אנו אלימים כלפי ילדינו אך מודעים לזה, מבקשים סליחה על זה ולפעמים אף בוחרים במודע באותה אלימות מתוך ידיעה שבאמת זו הדרך היחידה הקיימת לעזור לילדינו, לבין אלימות שמופעלת מתחת לפני השטח יום יום לא במודע באצטלה של דאגה לילדינו, ומתוך התעלמות שיטתית כמו במקרה של השילוח לבתי הספר.
בסוג זה של אלימות ניצול הכוח לרעה לא רק פוגע בצד החלש אלא אף שומט את הקרקע לקיומו ולאפשרות של נתינת אמון. הצד החלש, אם זה ילד שבוטח בהוריו, אישה שבוטחת באהובה, עובדים שבוטחים בבעל החברה, תלמיד שבוטח במורה שלו או מטופל במטפל, נותן את הכוח לצד החזק מתוך ידיעה ברורה שהכוח ינוצל רק לטובתו. לכן השימוש לרעה חודר עמוק וממוטט יותר מאשר בכל סוג אלימות אחר.
אל סוג זה של אלימות, שבו יום יום אנשים מאבדים את האמון שלהם בעולם ובאפשרות לתת אמון, ניתן דווקא מעט מאד תשומת לב. והסיבה היא פשוטה. הנפגעים מאלימות מהסוג הזה אינם מעיזים לחשוב שהם קורבן, ועושים כל שביכולתם כדי לבנות סיפור שלפיו מה שעושים להם הוא נכון וראוי.
הילדים שמוותרים על עצמם ועל צרכיהם האמיתיים בהולכם יום יום לבית הספר בדרך כלל מספרים לעצמם ש"ככה זה". שאין אפשרות אחרת. הם עושים בדיוק מה שעשו רוב ילדי העבדים בארצך בתקופה שהעבדות היתה נורמטיבית ומה שעשו הרוב העצום של הנשים שדוכאו בבתיהם ונשללו מהן זכויות יסוד כשדיכוי נשים היה נורמטיבי.
אבל כאן יש לנו – אם יורשה לנו - דגש חשוב מאד.
הוויתור של הילדים על פני השטח בא יחד עם הפנמה של אמונות יסוד מתחת לפני השטח. להפנמה הזאת יש השלכות מרחיקות לכת על התרבות האנושית כפי שאנו מכירים אותה. מה שמופנם שם הוא שזכותו של החזק לעשות כרצונו בחלש. פשוט כך.
אלה שכורתים יערות לצורך השגשוג המטורף של תרבות אחת חזקה שאתה מכיר היטב על חשבון מיליוני בעלי חיים ואלפי בני אדם, חיים להם בשלווה את אותו העיקרון. וגם אלה שיום יום חוזרים הביתה מהעבודה המהוגנת שלהם ובצורה לגמרי שגרתית מטילים אימה במבט בילדיהם ובנשותיהם שתלויים בהם; ואלה שקונים עוד ועוד חברות ורוכשים לעצמם עוד ועוד נכסים תוך ניצול של עבודה זולה של אנשים בארצם או בארצות אחרות; וגם אותם מורים או מרצים או מנהלים שמזרים אימה בתלמידיהם או בעובדיהם פשוט כי הם חזקים ומותר להם.
כל מי שמשתמש בכוחו שלא כדי להעניק ולתמוך בחלש ממנו אלא כדי להשתמש בו, גם אם בדרכים מקובלות, מיישם את סוג האלימות שנאלץ להסכים לו כילד, כשהוריו שלחו אותו לבית ספר, אותה אלימות שהפכה מבחינתו לטוב, פשוט בגלל שכך נהגו אמא ואבא היקרים.
אולי ימצאו בין יועציך אנשים בעלי רגישות חברתית יוקדת שיזעקו "מה אתה מקשיב להם, לפטפטנים מישראל, מה הם רוצים, שמיליוני ילדים יזרקו לרחובות?!"
תנוח דעתך אדוני הנשיא, אלה הפחדות שווא. פתוחה לפניך הדרך להיעזר בעשרות מסגרות שכבר נוצרו ומתקיימות כמעט מאה שנה לצד החינוך הקונבנציונלי. אלו מסגרות שמאפשרות לילדים להנות מילדותם ולפגוש בבני גילם, והן קשובות לצרכיהם ותומכות בלמידה מתוך סקרנות טבעית של כל ילד בדרכו הייחודית, ללא הכפייה השבלוניות, האטימות, התחרותיות ומערכות ההפחדה והענישה שמתלוות לצורת הלימוד המקובלת. על סמך אלפי מחקרים שכבר נעשו בכל העולם, יוכל נשיא עם אומץ ושאר רוח כמותך לשחרר בהדרגה את ארצך, ואחריה את העולם כולו, ממערכת מבוססת אלימות שכבר מיצתה את עצמה לטובת המסגרות החדשות שיקלטו את כל מיליוני הילדים שינהרו אליהם בשמחה.
נרשה לעצמנו להכין אותך לכך שהמחסום הגדול בפני השינוי לא יהיה הילדים וגם לא המורים או התקציבים. המחסום הגדול יהיו ההורים שרובם – בהתעלמות מוחלטת מהמציאות - עדיין מאמינים שאותה מערכת אלימה היא אבן יסוד בבריאות החברה, כמו אותו דייג שממשיך שנה אחר שנה להשליך את חכתו לים בלי דגים רק בגלל שאביו ואבי אביו נהגו לדוג שם.
בביקורך הקרוב בארצנו אתה מוזמן לכמה מסגרות שאנו מכירים ממש מקרוב (דרך ילדינו) שתוכל לקבל מהן השראה למהלך ההבראה שעליו המלצנו כאן. מקום חדש בשם הבית העגול שהוקם בפרדס חנה; בית הספר הדמוקרטי בחדרה המהולל והותיק; וכמובן, בית הספר מיתר בבית אורן שליד חיפה.
תודה על תשומת לבך, אדוני הסנטור. נחזור אליך עוד חודש עם הצעת ייעול נוספת לשיפור הפלנטה.
לאתר של שי אור
נא להמתין לטעינת התגובות
