שאכלו אבותינו, כמעט
דפי פורר-קרמר חשבה שיש קשר בין פרשת כי תבוא לעוגת וניל, ובין פרשת נח למגדל פנקייקים נוטף מייפל. לא ברור אם באמת יש קשר, אבל הספר שהיא הוציאה בעקבותיו, הוא חגיגה לבלוטות הרוק והטעם
האלבום החדש בהוצאת דני ספרים, בהפקת דפי פורר-קרמר, מציע שילוב שבשמיעה ראשונה נראה טבעי לחלוטין, ומעורר את התהיה, איך לא חשבו על זה קודם? אבל האלבום הזה הוא לא הספר המתבקש של מתכונים תנ"כיים, ואין שם הסבר מדוייק לגבי אופן ההכנה של מן שכרגע נפל מן השמים.
מה שכן יש שם, אלו פרשנויות קצרות ונעימות לפרשות השבוע, והגיגים על משמעויות החגים והימים הטובים, שכתבו אנשים ידועים. המתכונים, מצידם, קשורים לכתוב רק באסוציאציה, ולפעמים נוצרים חיבורים קצת מוזרים.
למשל, ד"ר צביה ולדן כותבת על פרשת נח מגדל בבל, "ברור שלא מצב זה הוא שעורר את התעניינותו של אלוהים. החרידו אותו השאיפות המוצהרות של בוני המגדל, מעבר למטרה של בניית מגדל, מעין גורד שחקים...", וקריאת הדברים מובילה את המבט לדף שמשמאל, ועליו תצלום של מגדל פנקייקים נוטף סירופ מייפל. תחילה עובר המבט ברפרוף, קצת מבוייש מהעדפת האוכל על הרוח, אבל מהר מאד מתגבר על הגמגום ומתמסר כולו למתכון ולתמונתו.
בספר כותבים בין השאר אנשי בידור, כמו שלמה גרוניך, קובי אוז וסמדר שיר, ום אנשי רוח ומדע, ביניהם הרב יובל שרלו, ח"כ יולי אדלשטיין והסופרת גיל הראבן. ליד כל פרשנות מופיע מתכון בהשראתו, שכתבו המפרשנים, או פורר-קרמר בעצמה.
הנה פרק לדוגמה:
דברים על פרשת ויקהל מאת קובי אוז
משה אוסף את קהל העם, גברים ונשים, ונושא דברים. בראשית הוא מדגיש שוב את עיקר המצווה החברתית, יום מנוחה לכל, יום שבת. דווקא עכשיו חשוב למשה להדגיש את יום המנוחה, כי מיד אחר כך הוא שולח בנאומו את העם לעבודה אומנותית זוהרת, מלהיבה ומפרכת. משה חושש שבניית המשכן תהיה מרגשת כל כך, עד כי העושים במלאכה ישכחו לעצור בשבת.
אחרי שהזכיר את השבת, מבקש משה רבנו תרומות מ"נדיבי לב" - בדים, תכשיטים, עורות ועצים.
העם נענה בהתלהבות, אך משה רבנו אינו מעוניין בתרומות חומריות בלבד – הוא מבקש גם מכל אישה "חכמת לב" לטוות בדים ועורות למשכן.
"חכם לב" - דרך תנ"כית מקסימה לתאר כישרון אומנותי.
פרשה זו מעמידה את הכישרון האומנותי (חכמת הלב) לפני הכסף, הזהב והאבנים היקרות. מסתמנת כאן תפיסת עולם רוחנית שבה "חכמת הלב" מוצבת מעל "נדיבות הלב". האומנים הגדולים המופקדים על בניית המשכן מוזכרים בשמם – בצלאל בן אורי בן חור ואהליאב בן אחיסמך, ואילו הספונסרים הכלכליים מוזכרים רק על פי מעמדם (הנשיאים, למשל).
אני מוצא בכך מסר חשוב דווקא לימים אלה, בהם בעלי ההון (נדיבי הלב) נהנים מתשומת לב מופרזת ומאפילים בצלם הכבד על היוצרים
ברגע שבצלאל ואהליאב לוקחים על עצמם את עבודת עיצוב המשכן ובנייתו, מקבל הפרק תפנית ומתחיל להישמע כאילו נלקח מתוך חוברת עתיקה של "בניין ודיור". האדריכלים הנחשבים מפרטים את הפאר והיצירתיות של המשכן.
המשכן מתואר כשילוב של אלמנטים יוקרתיים יותר ופחות, המשובצים זה בזה ביד אומן: מוטיבים פיסוליים, קורות תמיכה, עורות, אבנים יקרות, עצים וזהב. הכול משתלב, כל אלמנט מקבל את הטיפול המתאים לו: הזהב המפוסל מקשט, העץ תומך ומחזיק, והעור מכסה ומרכך.
הקישוטים מפורטים במיוחד בתיאור המנורה על קניה, כפתוריה, פרחיה וגביעיה המשוקדים. הכתוב מנסה לצלם בשבילנו את הפאר וההדר של המשכן. הוא עושה זאת באמצעות מילים מדויקות ככל שניתן, כמין מסמך מרשים של ארכיטקט המעוניין לשמר את עיצוביו לעתיד. וכך, די בעצם הקריאה ב"מתכון" הפרשה ליצור את התחושה כי ניתן להקים משכן חדש. זו פרשה מאוד מיוחדת, מעין חוברת תווים לקונצרט גאוני שנקרא "המשכן".
לסיכום:
קודם כול זכויות חברתיות, אחר כך נדיבות לב, ואז אפשר ליהנות מתיאור מרגש של יצירה מפוארת ויפה שנבנתה בהתנדבות מכל הלב על ידי חכמי לב – הלא היא המשכן.
מרק המשכן
בטרם כל:
1 נתח דלעת במשקל 400 גרם, מנוקה מגרעינים, קלוף וחתוך לפיסות דקות
2 פקעות קולרבי, קלופות ופרוסות למלבנים
1 שורש סלרי, קלוף וחתוך למשושה
1 שורש פטרוזיליה, קלוף לצורת חרוט
4 תפוחי אדמה, קלופים וחצויים
4 גזרים, קלופים וחתוכים לשלוש פיסות
2 זוקיני, קלופים לסירוגין (לקבלת דגם פסים) ופרוסים
2 בצלים, חתוכים כסהרונים
1 צרור עלי סלרי
650 גרם חזה עוף, חתוך לרצועות
מלח ופלפל לפי הטעם
קורט כורכום
1/2 כוס שמיר קצוץ
להגשה:
שקדי מרק או איטריות דקיקות, מבושלות
יציר נברא:
שמים את הדלעת, הקולרבי, שורש הסלרי והפטרוזיליה, תפוחי האדמה, הגזרים, הזוקיני, הבצלים, עלי הסלרי וחזה העוף בסיר גדול. מוסיפים מים כדי כיסוי ומביאים לרתיחה על אש גבוהה.
כשהמים רותחים, מנמיכים את האש ומכסים. מבשלים כשעתיים (בודקים מדי פעם בפעם שהמים לא התאדו, ומוסיפים מים אם יש צורך) ומסירים בכף מחוררת את שומן העוף מעל פני הנוזלים.
לקראת ההגשה, שמים את התבלינים והשמיר בכוס, מוסיפים מים רותחים ובוחשים. יוצקים מהתערובת למרק, מעט בכל פעם, וטועמים, עד שמגיעים לתיבול הרצוי.
מגישים עם שקדי מרק או איטריות דקיקות מבושלות.
מטעמי המקרא. הוצאת דני ספרים. 129 ש"ח. כתבה: דפי פורר-קרמר. צילמה: חגית גורן.
Warning: file_get_contents(http://cms.maariv.co.il/applications/projects/nrg/applications/cms/gallery/boxes/galleryBox_1779164_4.html) [function.file-get-contents]: failed to open stream: HTTP request failed! HTTP/1.1 404 Not Found in /olive/online/55/ART1,779,164.html on line 303
נא להמתין לטעינת התגובות
