הזמן הצהוב: לימונים
עבור תושבי ארץ שהתפרסמה בזכות ההדרים שלה, לימונים ב-30 שקל לקילו הם מראה לא קל. רותי רוסו יצאה לחקור למה מחירי הפרי ההכרחי הזה ממריאים (מזג האוויר, אלא מה), מתי תסתמן הקלה (לא בקרוב) ואיפה אפשר בכל זאת להשיג לימונים בזול (רמז: סעו צפונה). לסיום , מצורף מתכון למשקה קיצי ונדיר: לימונדה

אין דבר כזה לגשת לעץ ולתלוש לימון. ראשית אוספים את אלו שעל הרצפה. אחר כך מטפסים על ספסל ומורידים את הלימונים שנפלו על גג המחסן. משם אפשר להמשיך לסולם כדי לקטוף את לימוני הצמרת. הלימונים שצומחים על הענפים התחתונים, הנגישים באופן מתריס, נועדו אך ורק לשעת חירום, בעיקר בלילות.
במאי, כשמתחילים השרבים, מתייאשים הלימונים ומרפים מאחיזתם. לילות האביב נשמעים כמו מופע תיפוף ופיצוח של פירות דשנים הקורסים תחתם. הזהב הנערם בתחתית העץ קורא ליוזמה. ידוע שהייקים שגרים בסביבה, בדיוק בנקודה זו של חיי הלימון, שולפים את המסחטות ואת שקיות הקפאת הקרח וממלאים את המקפיא בקוביות מיץ שיצילו את המצב בקיץ.
אצל הרץ נפתחים ספרי המתכונים והמטבח מתמלא ביוזמות: לימונים כבושים, לימונצ'לו, קוקטיילים, תרכיזי לימונדה, רטבים חמוצים וסמיכים, ריבות. הלימונים עצמם, שנשמרים בקירור, מחזיקים מעמד אפילו חודש-חודשיים, עד שלקראת אמצע יולי תחושת השפע נעלמת והמחסור מורגש. אותו יום שישי שבו כבר לא אורזים לאורחים שקיות עם שלושה לימונים גדולים לקחת הביתה, מסמל את תחילת ההתמודדות העגומה עם מצאי השווקים והמרכולים. יולי האחרון היה קשה במיוחד למי שנאלצים לקנות את הלימונים שלהם. נדרשנו פתאום לספור ולא להעמיס.
המחירים לא עצרו מלטפס, ונדדו לעבר ה-30 שקל לקילו עבור סחורה בינונית. תאורטית, מחסום ה-30 שקל אמור לסנן את כל מי שהוא לא נדיר/עונתי מאוד/מגיע עם סכו"ם מיוחד שלא מתאים למדיח/הולך עם חמאה. אבל כשזה מגיע ללימונים, כל התאוריות נגמרות.

הסיבה למחסור בלימונים נשמעת כמו בדיחה גרועה, במיוחד באמצע אוגוסט, כשכולנו מרגישים כמו נזיד: זה הקור. ולא סתם קור, קרה מתמשכת שהגיעה לכאן בסביבות ינואר האחרון, שרפה את עצי הלימון והלכה.
העצים האלה לא מתרגשים מהשרב ומגלי החום, אבל מתברר שעם הקור אי אפשר לגדל לימונים. הרצל כהן ממושב חלץ, צפונית לשדרות, מגדל לימונים כבר למעלה מעשר שנים. מדי שנה הוא משווק מהפרדס שלו כ-600 טון מהם.
ב-2008 ירדה הכמות כמעט לאפס. אחוז גדול מהפרדסים נמצא בנגב הצפוני, שספג פגיעה איומה מהקרה. הפירות עוד התפנקו על העץ כשהיא הגיעה, אבל שבועיים לאחר מכן נצבעו העלים בחום והלימונים ייבשו את עצמם לדעת. "הם לא היו ראויים לשיווק", מקונן כהן.
הראשון להיפגע היה יבול החורף שפירותיו הגדולים והבשלים כבר היו על העץ. אחריו נפגע יבול הקיץ, שפירותיו הנעריים הצעירים רק החלו להתפתח, והעתיד לא מבשר טובות גם הוא: פריחות ההדרים האביבית והקיצית, האמורות לסמן את תחילתו של מחזור החורף והקיץ הבאים, הוציאו גימ"לים גם הן. כפי שזה נראה, משבר הלימונים רחוק מלהיגמר, והמחירים צפויים רק לעלות בשנה הקרובה. הקלה, אם בכלל, תסתמן רק לקראת עונת לימוני הקיץ הבאה.
איך קרה אחת גורמת לנזק מקיף כל כך? כדי להבין את זה צריך לקחת בחשבון את מחזור חייו של הלימון המקומי. "באביב פורח העץ, ומאותו רגע לוקח מינימום תשעה חודשים עד שהפירות מבשילים", מסביר יצחק בר-זכאי, עד לאחרונה מנהל המחלקה להדרים במשרד החקלאות. "אולם יש לנו שיטות היום
הפרדס של כהן היה במצב של תפוקת שיא כשעל העצים נמצאים כל הלימונים השנתיים שלו, הקיציים והחורפיים גם יחד, כשהטמפרטורות צנחו. כמעט שליש מלימוני הארץ, 15 אלף טון מתוך 50 אלף, נספו באסון. וכך, ארגז לימונים שנמכר בחורף בשקל וחצי לקילו בשוק הסיטונאי, קפץ לחמישה ואפילו לשישה שקלים. עם האביב, כשהחל מחזור לימוני הקיץ, המחירים איבדו שליטה. כרגע נמכר בשוק הסיטונאי קילו לימון צהוב, גדול ואיכותי ב-20 שקל.
לכל זה צריך כמובן להוסיף את אפקט היסטריית העדר, שמוכן להסתער על שאריות התוצרת, גם כשזו נמכרת במחירים של חביות נפט. אחרי שקניתי במו ידיי ומבלי שהופעל עלי שום לחץ לימונים בשוק הכרמל ב-22 שקל לקילו ולימונים ב-25 שקל לקילו בסופרמרקט שמתחת לביתי, הופתעתי לגלות שהלימון הירוק, הקטן, המיובל והמצ'וקמק שבידי יבש כמו טוסט ומריר כמוני, על אף שמחירו מאמיר עד לארבעה שקלים ליחידה. הלחץ מהדיווחים שמשרד החקלאות שוקל לראשונה לייבא לימונים מטורקיה או מירדן שלח אותי לרכוש עוד מפירות הקרטון האיומים האלה שאפשר לסחוט רק עם צבת.
בסופר החליטו לחגוג את השמועות על הייבוא המסתמן, ומעל למלאי יבש אך מרקיב הציבו שלט חסר בושה של 28 שקל. ברגע צלול אחד במזגן חלפה בראשי המחשבה שמא המחיר הזה לא תואם את הערך הממשי של המוצר, ואולי אם אצא את גבולות תל אביב, אגלה מציאות אחרת. העמסתי את המשפחה על האוטו ויצאנו לחפש לימונים בשבילי הארץ.

ברחוב המוביל לשוק העירוני בחדרה יושבים גברים בבתי קפה באמצע היום, שותים שחור בכוסות זכוכית קטנות ומשחקים שש-בש. אף אחד מהם לא נראה מוטרד מדי מהחום או ממחירי הלימונים או מכך שהחיים יכולים להיות די מעצבנים בתור נזיד. מעין שלוות פריפריה ים תיכונית שנראה כי משמעותה העיקרית היא "אנחנו משלמים פחות על הלימונים שלנו".
בשוק אכן התגלתה מציאות אחרת. בין ערימות בשלות של נקטרינות, שזיפים ואפרסקים, אבטיחים חצויים, ענבים בשלל גוונים ואפילו ליצ'י, קשה היה לאתר ולו לימון אחד. בשני דוכנים הוחבא ארגז הלימונים מאחור, סמוך למוכר, כך שיוכל לסרסר בתכשיט הכי יקר שלו.
בשונה מבני דודיו התל אביביים שבהם פגשתי, הלימון החדרתי צהוב וגדול. בירור קצר העלה שמדובר בלימוני קיץ ישראליים לכל דבר, שהיו: א. בשלים.
ב. עברו תהליך הבחלה מיוחד שגרם להם להצהיב ולכן הם גם מושכים מבחינה חיצונית.
ג. יקרים אפילו יותר.
35 שקלים לקילו ביקשה המוכרת עם חיוך חם ונינוח, כאילו ברור לשתינו שזוהי הזדמנות חד פעמית להידפק בפומבי, ועוד בחדרה.
צפונית לשם, בפוריידיס, אצל אחד הירקנים שעל הכביש, צנחו המחירים בעשרה שקלים אך הלימונים שוב היו ירוקים וקטנים. בחנות הירקות "פרי זול" שבחיפה ירד המחיר ל-19 שקל, והשיא נשבר בשוק העירוני בעכו, שם, לצד ערימות מבהילות של חיקויי קרוקס, נמכרו לימונים בגודל של אגוז פקאן אבל מלאים במיץ ב-15 שקל לקילו, ממש כמו חיקויי הקרוקס.
"אפשר למצוא בצפון לימונים שהגיעו מגידולים צפוניים שלא נפגעו מהקרה והמחיר שלהם יהיה זול יותר", מסביר כהן, "בעיקרון, המחיר הוא בהתאם לגודל של הלימון, אבל מאחר שיש מחסור ואנשים מוכנים לשלם, כבר ראיתי שמוכרים לימונים קטנים בהרבה מהסטנדרט, לימונים לא בשלים ולימונים מיובשים שנפגעו מהקרה. מרובם לא תצליחו להוציא מיץ כך שחבל על הכסף".
כשחזרתי הביתה הדרמתי עד לסניף מקומי של "שופרסל שלי" (האחות היקרה והמגונדרת של הרשת), נחושה לצאת לקרב. אחרי שכבר הכנתי נאום על הניצול הציני של מצוקת הצרכן, התברר שהסניף גובה 25 שקל לקילו לימונים צהובים, גדולים ובשלים-מחיר הגון בהתחשב במצב.
לפי כהן, גם היום אין סיבה לשלם אפילו שקל יותר על לימון טוב. בר-זכאי אופטימי פחות. לדעתו, המחירים ימשיכו לעלות כל עוד הצרכנים הפראיירים ימשיכו לשלם. ומאחר שאנחנו עם שמעדיף תמיד נושא טוב לשיחת סלון על פני כוח צרכני, אפשר לקבוע בוודאות: הלימון עוד לא אמר את המילה האחרונה.

אין מראה יותר יפה מכד מלא בלימונדה צוננת באמצע הקיץ. בעיקרון, כל הלימונדות עשויות אותו דבר: תרכיז מיץ לימון, סוכר מומס והרבה מים וקרח. אבל כאמור, לא מדובר בקיץ רגיל: חלק מהלימונים קשים, יבשים או סתם לא טעימים, והאחרים יקרים בטירוף.
כך שאם בכל זאת נפלה לידיכם ערימה מהזהב הצהוב, חבל יהיה לבזבז אותה על לימונדה תפלה, או חס וחלילה, מרירה. כדי להימנע מאכזבות שכאלו, הנה מערכת חוקים יסודית ליצירת הלימונדה המושלמת:
לימוני קיץ נוטים להיות קטנים יותר לרוב כי קטפו אותם מוקדם מדי. לימונים לא בשלים הם יבשים, מרירים ועפיצים, וחותרים תחת כל מה שהוא לימונדתי במהותו. חפשו לימונים גדולים יחסית, ועם קליפה חלקה ולא גבשושית. מצאתי לימונים עם מדבקה שכתוב עליה rio, שהיו מצוינים.
בגלל קוטנם, סיוט לסחוט את לימוני הקיץ. לימונדה קיצית חייבת להסתמך על לימונים שרוסקו במעבד מזון, ולכן חשוב פי כמה שהלימונים יהיו בשלים, אחרת המשקה יהיה מריר ומבאס.
הקפידו להכין מראש כמות גדולה של סירופ סוכר ואחסנו אותה במקרר (היא מחזיקה מעמד הרבה זמן). כדי להכין אותה, שימו בסיר כמות שווה של סוכר ושל מים, וחממו על להבה בינונית עד שהסוכר נמס כולו. צננו לפני השימוש.
אפשר לתבל מראש את סירופ הסוכר בקליפת לימון מגוררת או במקל וניל (ואז להכין את המשקה עם סודה. התוצאה מדהימה).
כמה סוכר? היחס בין מיץ לימון לסירופ סוכר הוא באמת על פי הטעם. אופנתי מאוד להעדיף חמוץ, אבל בפועל כולם מעדיפים מתוק. אם תנועו סביב החצי לימון ושתי כפות סירופ לכוס משקה, לא תתאכזבו.
ההכנה:
לפני שאתם טוחנים את הלימון, קטמו את קצוותיו וחתכו לקוביות. בזמן שמעבד המזון עובד, הוסיפו מי סוכר ומים קרים וקרח כתוש.
שדרוגים:
הוסיפו בשלב מעבד המזון עשבים כמו נענע, ורבנה או לואיזה, ובשלב הקנקן עשב לימון וגרניום. מחית שזיפים אדומים ובשלים תיתן לכם לימונדה ורודה. תוספת של מחית אפרסקים לבנים ורכים תיתן ללימונדה מתיקות עדינה. מעט אוזו, וודקה או רום ייצרו קוקטייל קליל, ואפילו ג' ינג'ר טחון מתגלה כמרענן בתוך הטעם הלימוני.