אחד פלוס אחד: דילמות נבחרות בגידול תאומים
תאומים זה לא רק כפול עבודה, כפול חיתולים וכפול כסף, אלא גם כפול דילמות. חוגים נפרדים? לינה משותפת? ומה עושים אם אחד בשל לכיתה א', והשני לא? הקונפליקט ופתרונו
האם להדגיש את הייחוד שלהם כתאומים?
תאומים מבינים את החיבור בין האחד לאחר כבר ברגע ההתעברות. הם חווים את העובדה שהם לא לבד. מכאן ואילך לסביבה יש חלק גדול מאוד בהשפעה על היחד ולחוד של השניים. אם הסביבה מעבירה מסר חזק מאוד המגדיר את התאומים כ"שניים" - לבוש זהה, פנייה ברבים ובכלל התייחסות קולקטיבית לשניים, זה בהחלט עלול לגרום להם לחוש כיחידה אחת. כשמלבישים תאומים באופן זהה מונעים מהם את היכולת לפתח את סגנונם האישי ולפתח את המראה החיצוני שלהם, כפי שהם היו רוצים לראות אותו.
גם לבחירת שמות התאומים יש משקל על תחושת היחד ולחוד שלהם. אם מדובר בשמות בעלי אותו צליל או שמות בעלי קונוטציה זוגית (אמנון ותמר, דוד ויהונתן וכדומה), זה בהחלט מדגיש את תחושת היחד. אותם תאומים שיזכו ליחס "זוגי ", יתקשו לזהות את עצמם כישות נפרדת. הם יתקשו לפתח עצמאות, יציגו את עצמם בלשון רבים (גם כשיהיו לבד) ולא יעשו דבר לפני שיבדקו מה עשה אחיהם התאום. מדובר בילדים שלא ברור להם היכן הם מתחילים והיכן הם נגמרים.
בסופו של דבר זו בחירה של ההורים כיצד היו רוצים לראות את הילדים שלהם, אבל בעשורים האחרונים המודעות לכך שתאומים צריכים להיות שתי ישויות נפרדות הולכת וגוברת. תאומים הם גימיק. זה תמיד מצטלם טוב, זה תמיד מעלה חיוך, וזה תמיד מדהים את כולם. אבל חשוב לזכור שמדובר בשתי דמויות נפרדות, שיש להתייחס אליהן באופן אינדיווידואלי.
האם לישון בחדר משותף או בחדרים נפרדים?
הפרדה בזמן השינה תלויה בגיל התאומים. בגיל צעיר, מינקות ועד גיל שש בערך, התאומים זקוקים מאוד האחד לנוכחותו של אחיו. הם זקוקים לחיבור רגשי ופיזי, ולמעט מקרים יוצאי דופן שבהם הפרידה מתבקשת, לא מומלץ לעשות זאת. חדר משותף לתאומים יעניק להם ביטחון ומקום שישמש בסיס לביטחונם.
כשמבלים בבית, האם לשחק איתם יחד או עם כל אחד לחוד?
במקרה הזה הכל מותר, אך יש לשים לב לא להישאב להחלטה קיצונית מדי. תאומים שנמצאים יחד בבית, צריכים להבין ולקבל את האפשרות שהיחס של ההורים או המטפלת ניתן לשניהם, אך לא בו בזמן. זהו מעשה המדגיש מבחינתם את זהותם הנפרדת. כל אחד מהם יודע שיש רגעים שבהם מדברים רק איתו, שמתייחסים רק להעדפותיו וכדומה.
מפתה מאוד להתייחס לתאומים יחד כל הזמן. זה קל ומהיר יותר - בואו לאכול, בואו
האם לשלוח אותם לאותו גן?
בגיל הגן על התאומים להיות יחד. זה שלב משמעותי בחייהם, ונוכחות האח התאום הכרחית מבחינתם. חשוב מאוד לוודא שצוות הגן מכיר ומבין את נושא התאומים, ויודע להתייחס לכל אחד מהם לחוד. לא ייתכן שההורים ישקיעו, ילמדו ויתעמקו באופן גידולם הבריא והנכון של התאומים כישות נפרדת, ופתאום בגן הם יקבלו לכבוד מסיבת ל"ג בעומר פתק הזמנה אחד להורים.
נוסף על כך, לא צריכים להיות לתאומים מוצרים משותפים בגן, לכל אחד צריכה להיות מגירה משלו, כלי אוכל משלו, ואפילו שעות משחק שבהן הוא אינו שותף לקבוצה שבה נמצא התאום שלו. מותר לשניים לעשות דברים משותפים, לאכול יחד או לשבת זה לצד זה בשעת הריכוז, אך חשוב לדאוג שבשארית הזמן תהיה העשייה של כל אחד מהם נפרדת.
כשיוצאים לחופשה בלי הילדים, האם להשאיר את התאומים יחד או להפרידם?
כשמדובר בשנים הראשונות לחייהם, חשוב לזכור שהפרידה מההורים עלולה להתפרש כחוויה שכולה פחדים וגעגועים, לכן אין צורך להעמיס עליהם גם רגשות ניתוק מאחיהם. מובן שרצוי שהשניים ישארו יחד, ואף עדיף בביתם - הסביבה המוכרת להם. אם מדובר בפרידה לערב אחד, הפרדה בין השניים יכולה להיות נסבלת. הכל עניין של פרופורציות.
חוגים ובילויים, יחד או לחוד?
בהחלט אפשר לצאת לחוג עם אחד התאומים בכל פעם, במיוחד כאשר יש קושי בניידות. אגב, לא תמיד קל יותר לקחת כל אחד מהתאומים לחוג נפרד, מאחר שצריך לדאוג לטיפול בתאום האחר שנשאר בבית. מבחינה טכנית, הרבה יותר קל לקחת את השניים יחד לפעילות מחוץ לבית. לא צריך לדאוג לילד האחר, לא צריך למצוא שני חוגים, ומסיימים שתי "מטלות" בו בזמן.
נוסף על כך, חשוב לזכור שאי אפשר לעשות את כל הפעילויות החברתיות של התאומים כשהם בנפרד. מה שכן, אפשר לחלק את הפעילויות לכאלה שעושים עם אמא לבד, וכאלה שעושים עם אבא לבד, כשהתאום האחר לא נוכח בפעילות באותו זמן. לא צריכה להתבצע פעילות מיוחדת לצורך העניין. מספיק שנערכים ליציאה משותפת מהבית, תאום אחד מתלבש עם אמא, בעוד שהתאום האחר משחק בינתיים עם אבא.
במקרה שהיכולות הקוגניטיביות אינן זהות, האם לאפשר לאחד לעלות כיתה, בעוד שהאחר נשאר שנה נוספת בגן?
אין ספק שמדובר בדילמה מורכבת מאוד מבחינת ההורים. כאן, למעשה, מגיע רגע האמת של ההתמודדות עם השוני בין התאומים. במקרה שבו בשלותו של ילד אחד ברורה, בעוד שאצל אחיו קיימת חוסר בשלות, יש לשקול בכובד ראש את הסיטואציה. הרי לא מדובר כאן בהפרדה לכיתות שונות, אלא להפרדה מלאה בכל הקשור להתפתחותם. ילד שאינו בשל לעלות לכיתה א' ובכל זאת ימצא את עצמו שם, כדי להיות לצד אחיו התאום, עלול שלא להצליח להדביק את הפער ולפתח בעיות קשות יותר בלימודים. מנגד, ילד הבשל לקראת בית הספר אך נשאר בגן, כדי להיות לצד אחיו התאום, עלול לשאת בתסכול על שעוכב בגללו.
בגיל חמש אין חשש להפרדה בין התאומים, מאחר שזה גיל המאופיין בעצמאות ובזהות מגובשת, אך השניים יצטרכו לשאת את הפער שייווצר ביניהם במשך כל חייהם. חשוב להתייחס ליכולותיו של כל אחד מהתאומים בנפרד, אך במקרה כזה מוטב להשאיר את השניים בגן. אולי ההחלטה תגרום אכזבה לאחד מהם, אך הרגשות האלה יישכחו במהרה, ושניהם יוכלו לעלות יחד לכיתה א' כשהם מוכנים יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
