מהמאמר כאן עולה שבגיל הגן חיוני לתאומים להיות באותו הגן. הדברים מאד פשטניים. החיים הרבה יותר מורכבים. באתר של מרכז לתאומים פורסם מאמר ארוך לגבי עניין זה. יש מצבים בהם כדאי להפריד ויש מצבים אחרים בהם לא כדאי להפריד. גם איכות הגננות בכל גן קובעת. גם מערכת היחסים הספצפית בין כל זוג תאומים היא שונה.
לגבי התאומים שלי- הרגשתי שאחד חוסם את השני, משתלט עליו, והשני מסכים ומקבל על עצמו את תפקיד התינוק. כמו כן הדומיננטי שבניהם הרגיש חזק בעיקר בנוכחות אחיו, ועכשיו כשהפרדתי בינהם הדומיננטי פיתח את עצמו גם בלי התלות של אחיו בו, והפחות בולט - כשהוא בלי הנוכחות של אחיו מפתח דומיננטיות, חיברות ונוכחות. אני מצאתי שזה היה מאד חיוני.

לצערי נפלה טעות בהבנת דברי בראיון כפי שהופיעו בכתבה. בסיומה נכתב: ''חשוב להתייחס ליכולותיו של כל אחד מהתאומים בנפרד, אך במקרה כזה מוטב להשאיר את השניים בגן. אולי ההחלטה תגרום אכזבה לאחד מהם, אך הרגשות האלה ישכחו במהרה, ושניהם יוכלו לעלות יחד לכיתה א' כשהם מוכנים יותר''.
אלא שבמקרה בו לתאומים יכולות / בשלות שונה לכיתה א' אין משמעות הדבר שכדאי להשאיר את שניהם שנה נוספת בגן. להיפך - לניסיון ליצור שיוויוניות מדומה יכולה להיות השפעה לאורך שנים הן על התאום שנשאר שנה נוספת שלא בהתאם לצרכיו והן על התאום ''שלמענו'' נעשה הדבר. במקרים של שונות בבשלות לכיתה א' רצוי להתייעץ עם איש מקצוע כדי לקבל את ההחלטה המועדפת עבור כל אחד מהתאומים ובמקביל ללמוד להתמודד (הורי התאומים והתאומים עצמם) עם השונות מבלי לראות בה מקור כוח המעלה את אחד התאומים על חשבון התאום השני. משמע - ללמוד להעריך, לכבד ולראות בכל תאום את האיפיונים היחודיים לו והצורך להתאים דברים לכל תאום לפי צרכיו ולא לפי צרכי תאומו.
לעניין בילויים וחוגים יחד או לחוד אדגיש כי למרות הנוחות הטכנית (ואלי גם הרגשית) בקיום פעילויות משותפות, לא רק אפשרי אלא חשוב וחיוני גם לקיים פעילויות אישיות עם כל תאום. באופן זה כל תאום מחזק את תפיסתו כאדם נפרד מאחיו התאום, הזוכה לזמן אישי. בהתאם ליכולות המשפחתיות אפשר להתחיל גם עם פעילויות שגרתיות יחסית כמו יציאה בלי האח לטיול עם הכלב, הכנת עוגה עם אחד ההורים או הליכה לסופר.
שתהיה הורות מצמיחה ומהנה.

תמי סמיש-נמליך
עו''ס MSW
המרכז לתאומים
קליניקה פרטית: מרכז יחד ברמת ישי
www.TwinsCenter.co.il