למה המדע לא יכול להבין את אלוהים
כדי שהמדע יוכל להבין את מושג האמונה, התודעה, היראה או האמנות - הוא יצטרך לשנות את הפרדיגמה שלו מן הייסוד. קלרה סלאי על גבולות הרציונליות
שאלתם פעם את עצמכם מדוע בעצם קיימת אמונה או מהו התפקיד שהיא ממלאת באבולוציה? שכן היות ואפשר למצוא צורה כזו או אחרת של דת בכל התרבויות, עצם העובדה שהיא כה שכיחה מעלה את שאלת הפונקציה שהיא ממלאת, את תפקידה בהישרדות המין האנושי.
בספרו 'אלוהיו של דרווין' (Darwin’s God), רובין מראנץ הניג דן בשאלה האם הדת הינה מקריות אבולוציונית, תוצאת הארכיטקטורה של המוח או תוצר לוואי של תהליכים אחרים.
הניג מתייחס גם לקהילות הדתיות ששרדו הודות לנכונותם של היחידים להקריב לטובת הכלל, בעוד קהילות חילוניות אחרות גוועו. דבר המצביע לכאורה על יתרון אבולוציוני לאמונה אם כי לא מסביר את שכיחותה. כידוע, גם דבורים ונמלים מקריבות למען הישרדות הקהילה, אבל איננו יכולים ליחס התנהגות זו לאמונתם הדתית.
שאלה דומה יכולה להישאל לגבי אסתטיקה. "מדוע קיימת אמנות?" יצירתיות אמנותית צורכת אנרגיה ולכאורה, כמו הדת, היא לא ממלאת תפקיד הכרחי בהישרדות האנושית. הזמן והמאמץ שהושקעו בעיצובם האמנותי של גרזן או חנית לא הוסיפו דבר לעוצמת הנשק, למרות שרווחה האמונה שהדבר אכן מגביר את עוצמתו.
באופן היסטורי דת ואמנות היו שזורות זו בזו, ובמושגים היסטוריים אמנות חילונית הינה תופעה חדשה יחסית. התפקיד שהאמנות מילאה באבולוציה אינו מובן בדיוק כפי שתפקידה של האמונה הדתית עדיין אינו מובן.
ואולי השאלה הבסיסית יותר היא מדוע המדע חש אי נוחות עם מושגים של אמונה ואלוהים? בצורתו הנוכחית המדע עוסק ביצורים מדידים ועדיין לא מצא דרך לכמת את הרוח האנושית. זהו ניסיון שמראש נידון לכישלון: לו אלוהים היה ניתן לכימות הרי שהוא לא היה אלוהים. אלוהים אינו רק מושג לא רציונאלי העומד בסתירה לכל מה שניתן לצפייה בעולם התופעות, אמונה משמעותה גם עוגן יציב באוויר מתפוגג. או במילים אחרות, אם אלוהים אינו בר כימות, אינו ניתן להגדרה, אזי אלוהים הוא בלתי מוגדר. בשל טיבעה האי-רציונאלי, אמונה אינה יכולה להיות מוכלת בפרדיגמה מדעית אשר אינה מכילה ואינה יכולה לקבל את האי-רציונאלי, את האי-קונסיסטנטי ואת הבלתי מוגדר כחלק אינטגרלי של המבנה שלה.
אנטי אינטואיטיבי ככל שזה ישמע, בדיוק חוסר יכולת זו של המדע לטפל בבלתי מוגדר מגבילה את מאמציו למבנים מתמטיים אידיאליים שאינם מסוגלים לבטא את מלוא מורכבותו של הטבע. עובדה פשוטה זו לבדה מצביעה על כך שהמדע לוקה במאמציו המרשימים לבטא כל דבר במושגים מוגדרים היטב. מכאן נובע שאולי המדע טועה בהניחו שרק 'יצורים' ברי כימות הינם כלים ברי שימוש.
ואכן, שאיפת הלוגיקה המתמטית במאה ה-19 להשיג מערכת שלמה ומוגדרת לחלוטין הוכחה כבלתי ניתנת למימוש ע"י המתמטיקאי והלוגיקן המפורסם קורט גדל ב-1931. על אף שעבודותיו ידועות פחות לציבור הרחב, תרומתו להתפתחות החשיבה האנושית גדולה לא פחות, ויש החושבים שאף יותר מתרומתם של תורת היחסות ותיאוריית הקוונטים. גדל הראה שמערכת שלמה של אקסיומות בתורת המספרים תוליך בהכרח למצבים שאינם ברי הכרעה (כלומר בלתי מוגדרים, משפטים שאין אפשרות להכריע לגבי היותם אמת או שקר) ולכן לתוצאות לא עקביות. העקביות יכולה להישמר רק אם המערכת לא שלמה (לא מוגדרת).
השאלה שהעלה אטרן הינה מדוע קיים "דחף אנושי אינהרנטי להאמין במשהו טרנסנדנטי, בלתי מובן, ומעולם אחר, משהו שמעבר ליכולת ההשגה של המדע?"
הנחת היסוד של החקר המדעי היא שלכל תופעה אוניברסאלית חייב להיות הסבר רציונאלי ודטרמיניסטי,
יש מדענים שיוסיפו שכל דבר שיכול להיבחן בכלים מדעיים הוא או דטרמיניסטי או רנדומלי, ולכן בחירה חופשית לא יכולה להתקיים, בהיותה בהגדרתה לא דטרמיניסטית וגם לא רנדומלית. האבסורד הינו שבשם הרציונאליות נוצרה תפיסת עולם שנובע ממנה, לדוגמא, שפושע אינו יכול להיות מואשם על מעשיו; כי אם פעולתו הפושעת הייתה תוצאה של שרשרת אירועים דטרמיניסטיים או רנדומאליים, אז הפושע יכול היה להימנע מביצוע הפשע באותה מידה שכוס יכולה היתה לעצור מליפול מהשולחן אחרי שנדחפה ממנו. עם הנחות יסוד שכאלו המדע לעולם לא יהיה מסוגל להתמודד עם כל היבטי הקיום.
הדואליזם שהפריד בין ההכרה והגוף איפשר למדע, המתבסס על חוקים סיבתיים, להתפתח, בעוד החוויה, הבלתי ניתנת למדידה, נשארה בתחומה של הרוח. חלוקה זו עבדה טוב עבור מדע מכניסטי, אבל העובדה שהמדע לא מסוגל לכלול את כל היבטי הקיום (כולל אלוהים ותודעה) מצביעה לכיוון של חוקיות אחרת מזו הסיבתית. קפיצות קוונטיות במדע התרחשו כאשר המדע השתנה, לא כאשר האופן שבאמצעותו התופעות ממויינות, משתנה. אם ברצוננו להבין את האמונה הדתית או את מושג האלוהים מנקודת מבט מדעית, הרי שאז הנחות היסוד עליהן מתבסס החקר המדעי חייבות להשתנות.
סיפורו של ורנר הייזנברג (1901-1976), אחד מאבות תורת הקוונטים וממציא עקרון אי הוודאות, הוא דוגמא לאופן שבו שינוי תפיסה הוביל לפרדיגמה מדעית חדשה. בספרו "פיזיקה ופילוסופיה" אומר הייזנברג: "הפיתרון הושג ע"י... הפיכת השאלה. במקום לשאול: כיצד אפשר בסכמה המתמטית הידועה לבטא מצב ניסויי נתון? השאלה האחרת נוסחה: האם זה אולי נכון שרק מצבים ניסויים אשר יכולים להיות מבוטאים במושגים מתמטיים יכולים להתקיים בטבע?"
השאלה הראשונה היא הדרך המקובלת לשאול שאלות על מציאות אובייקטיבית חיצונית. זוהי הפנומנולוגיה. מניחים שמה שרואים הינו מציאות אובייקטיבית, וכל שצריך הוא למצוא דרך מתאימה לתאר זאת. מכיוון שדרך הסתכלות זו לא שימושית כאשר עוסקים בחלקיקים תת-אטומיים, הייזנברג בחר בדרך הסתכלות חדשה. מכאן השאלה השנייה, השאלה שהובילה לפיתרון ע"י הצגת פיזיקה חדשה: אולי המצבים היחידים שיכולים להתקיים בעולם הפיזיקלי (חיצוני לצופה) הם רק אלה היכולים להיתפס ע"י הצופה. כך הייזנברג שינה את התפיסה המדעית ולא ניסה להסביר את הפיזיקה לפי דוגמות קיימות.
על מנת שהמדע יוכל 'להבין' את תפקיד האמונה, את מושג האלוהים, את החיים, את התודעה, יהיה על המדע לכלול את הבלתי מוגדר בתוך הנחות היסוד שלו. גישה כזאת הינה פרדיגמה חדשה שחוקרת את הכרחיות קיום הבלתי מוגדר במסגרת כל הגדרה. כאשר הבלתי מוגדר - לכאורה האי-רציונאלי - נבחן כהכרחיות לוגית ולא סתם כתוצר לוואי של האבולוציה, אזי זה מאיר באור חדש חידות שעד היום לא נמצא להם פיתרון.
חשבו לדוגמא על רגשות. כאשר אנחנו מנסים להצדיק פעולה לא רציונאלית אנו נוטים להסבירה כדחף רגשי. פוליטיקה, דת ואפילו שאיפותינו המרכזיות נחשבות כמונעות ע"י רגשות, ולכן לא רציונאליות. למרות זאת, רגשות (שהם לא רציונאליים) לא יכולים להיות מופרדים מרציונאליות, אלא הם חלק מהותי מהתנהגות רציונאלית ותהליכי קבלת החלטות נכונים, כפי שהובהר ע"י הנירולוג אנטוניו דמסיו בספרו "טעותו של דיקארט" (Descartes’ Error). שם הוא מראה כיצד כאשר חלק מסוים בקליפת המוח נפגע - החלק הקשור ברגשות אינסטינקטיביים חזקים - אזי המטופל נראה רציונאלי לחלוטין מבחינה שכלית, אבל התנהגותו תהיה לא רציונאלית, וקבלת ההחלטות שלו תהיה שגויה מכיוון שהוא אינו מסוגל להגיב לגירוי רגשי.
קלרה סלאי יוצרת הולופאני (Holophany) – פרדיגמה חדשה בפילוסופיה ולוגיקה –ההולכת מעבר למשפטי האי שלמות של גדל (Gödel), ועוסקת במכלול הקיום החל מהשאלות הגדולות כגון בריאה של יש מאין ועד לשאלות הקיומיות שכול אחד מאיתנו עומד בפניהן.
ספרה, בורא האלוהים – כיצד אלוהים הפך להיות אלוהים, הוא סיפור קסום על גילוי עצמי וטבעו של הנשגב, הנותן פרספקטיבה חדשה על רוב היבטי החיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
