תפקיד האישה בתרבות החדשה
כרגע הנשים הן כמעט חסרות תועלת, משום שכל אחת עסוקה בפיתוי גבר למען תענוגה האישי, במקום לקחת חלק בתוכנית הקוסמית שיועדה לה. אומרם מיכאל איבנהוב מסביר מדוע נשים אוהבות תכשיטים ואיך הן יכולות להוליד ילדים אלוהיים שישנו את פני האנושות
בימים עברו הנזירים ייעצו להימלט מפני האישה משום שהיא היתה לדעתם יצירתו של השטן. הכיצד רוצים אתם שהאהבה האלוהית תתעורר אצל אנשים שבראשם רעיונות מסוג כזה אודות האישה? מדוע הם לא חושבים שמאחורי המראה החיצוני של אישה זו או אחרת, מסתתרת השמימיות שהסכימה לקבל על עצמה את החזות הזאת, כמו נסיכה מאופרת?
נשים רוצות להיות יפות. יש אנשים שמוכיחים את הנשים על כך, בעוד שאין בכך כל חטא, להיפך. לו הנשים לא היו עוסקות ביופי, הרי שכל הדורות הבאים היו מכוערים להחריד. אילו לא היה קיים ביקום העיקרון הקוסמי הנשי, שבא לידי ביטוי באמצעות האם האלוהית שעובדת למען הגנת ההרמוניה ושלמות הצורות, האנשים היו מכוערים. זוהי האם האלוהית שמקריבה עצמה כדי לעזור להם.
הכנסייה האשימה לעיתים קרובות את הצורך הזה של הנשים, להיות יפות, אבל לא הבינה שזהו תפקידה של האישה, של האם, לחנך את האנושות ליופי.
כדי לחוש באמת ביופיו של אדם, יש צורך לקחת בחשבון שלוש נקודות: הצורה, ההאצלה המופיעה הודות לצורה ולא תמיד מתאימה לה, והרוח שיוצרת את ההאצלה הזו.
יש אנשים שההופעה החיצונית שלהם היא נפלאה. הם יפים ומבנה גופם בנוי היטב, אך באופן פנימי הם מייצרים מפלצות. בעוד האחרים הם מעוותים, מסכנים, שבורים, אך באופן פנימי הם מפליאים לעשות טוב ויפה. כמובן שאצל חלק יש התאמה בין הצורה והתוכן, לכן ניתן לומר שקיימים ארבעה סוגים:
א) יפים בחיצוניותם ומכוערים בפנימיותם.
ב) מכוערים בחיצוניותם ומכוערים בפנימיותם.
ג) מכוערים בחיצוניותם ויפים בפנימיותם.
ד) יפים בחיצוניותם ויפים בפנימיותם.
חוסר התאמה בין הפנימי לחיצוני נובע מן העובדה שהחיים הפנימיים משתנים במהירות רבה יותר מאשר הצורה החיצונית. מדובר כאן, אם כן, בחוסר התאמה בין העבר וההווה. ביום אחד יכול האדם לשנות את נקודת המבט שלו ואת הפילוסופיה שלו לחלוטין, בעוד הצורה הפיזית שלו לא יכולה להשתנות מהיום למחר. הצורה הפיזית מעוצבת מחומר שקשה מאוד לשלוט בו, הרבה יותר מאשר המחשבה. משום שהמחשבה עשויה מחומר יותר עדין ונשלט, שיש אפשרות לעשות בו כמעט כל שינוי צורה הרצוי לנו.
מעבר להופעה פיזית זו או אחרת, יש בכל זאת אפשרות נוספת, שלא ניתן להיכשל בה לעולם, והיא המגלה לנו מהו האדם בדיוק: מדובר בהאצלותיו של האדם ובכל הזורם ממנו.
אם אתם מסוגלים לראות זאת, גם אם האדם יפה או מכוער, לא תוכלו לטעות. ההאצלות מבטאות בדיוק את מצבו
יש אנשים מכוערים באופן מיוחד ובעלי-מום, אך קורה שלרגע אחד הם נעשים כה יפים ומלאי הבעה שאנחנו מתפלאים. אלה הן האצלותיהם שהצליחו לשנות את צורתם החיצונית.
אילו יכולנו לעלות אל מעבר לצורה ולהאצלות על מנת לראות את הרוח של האדם, החי בשמים, יכולנו לגלות יופי גדול אף יותר. יופי זה אינו יכול לבוא לידי ביטוי באמצעות ההאצלה, משום שהוא כה עדין והגוף הפיזי איננו מסוגל לבטאו. למעשה, היופי האמיתי, איננו ניתן להסבר. היופי הוא החיים, החיים בזרימה, החיים השופעים.
ניקח למשל יהלום, שפגעה בו קרן שמש אחת. אתם משתוממים בפני היופי והצבעים שאתם מגלים ביהלום הזה. זהו היופי האמיתי. הוא ניתן להשוואה עם אור השמש. ומי מסוגל להאציל יופי שכזה, מי מסוגל להתקרב אל היופי האמיתי?
היופי האמיתי איננו בצורות, ליופי האמיתי אין צורה כלל, משום שהוא נמצא למעלה, בעולם של זרמים, של כוחות, של קרינות. כאשר מצליחים להתבונן בו, אנחנו כה שמחים עד שאנחנו רוצים כמעט למות. היופי האמיתי איננו בנמצא, לא בגוף הגברים ולא בגוף הנשים, הוא נמצא למעלה. מעת לעת, בה במידה שהגבר והאישה קשורים אל העולם השמימי ומסוגלים להעביר דרכם כמה קרני-אור, הרי שאז הם מצליחים לבטא מעט מהיופי הזה.
אל תשכחו, היופי איננו נמצא בצורה, הוא בהקרנה ובהאצלה. זו הסיבה שאין צורך לזנק עליו כדי לחוש בו. אין לו צורה שניתן לחוש בה.
מדוע נשים כל כך אוהבות לענוד תכשיטים? משום שהאישה היא איניסייה (מורה חניכותית) היא יודעת דברים רבים. אלא מה, היא איננה יודעת שהיא יודעת, היא זקוקה למחנך/ת חניכותי/ת שיגלה/שתגלה לה את זאת. יש לה ידע אינסטנקטיבי הטמון בתת-מודע או בעל-מודע שלה.
האישה אוהבת את האבנים היקרות משום שיש לה אינטואיציה האומרת שהן בעלות כוח יוצא מהכלל.
האדמה מכינה את האוצרות האלה במעבדותיה, משום שהיא רוצה לממש את האיכויות והתכונות הטובות של העולם השמימי, היא רוצה לשקף אותן, כאן, למטה, בדרך ממשית ומוחשית. האישה יודעת זאת מתוך אינטואיציה, שכאשר היא רוכשת את היופי הזה, של האדמה, היא רוכשת גם את האיכויות והתכונות הטובות של השמים.
הכל חייב לחזור מחדש לשמים: התכונות הטובות חייבות לצאת מן האבנים ולחדור אל הלב והנפש של האישה. האבנים הם סמלים חומריים, הם חייבים להיות חיים ולהשתנות לתכונות הטובות שבליבה. כאשר האישה תצליח להחיות בתוכה את האבנים היקרות, היא תהיה לאלוהות עצמה.
האישה איננה חייבת לחפש נקמה נגד השליטה הבלתי-צודקת והאכזרית שהגבר נוהג בה, היא צריכה לקחת לעצמה את תפקידה האמיתי כמיילדת האנושות.
במשך מאות שנים הגבר הפריז במרותו על האישה. הוא התגלה כאנוכי, בלתי-צודק, אלים, אכזר וכעת האישה מתעוררת. אך אין היא מתעוררת באור האמיתי והנכון, כי היא מתעוררת על מנת לנקום בו.
כעת יש צורך שהאישה תסלח לגבר, משום שהיא האם, משום שיש לה יותר אהבה מאשר לו. כל נשות תבל חייבות להתאחד כעת, למען עבודה אחת של בנייה, עבודה עם הילדים שהן מביאות לעולם ועם הגברים, הורי הילדים שלהן. במקום להביט בגברים, לפתותם ולומר: "אה, אני כה יפה, אני כה מושכת, אני רוצה להפיק תועלת מכך", ולספק בכך את יהירותן בלבד, הן חייבות למשוך אותם אחריהן אל עבודת ההתחדשות של האנושות.
עבודת ההתחדשות מתבצעת על ידי האם בזמן ההריון. נשים חושבות שלא משנה איזה מחשבות הן חושבות בזמן ההריון - אין לכך כל השפעה על הילד שהן נושאות ברחמן, ורק כאשר הוא נולד, הן מתחילות לחנכו. אלא שזה מאוחר מדי, משום שהכול כבר מוגדר וקבוע אצלו. לא קיים פדגוג ומורה גדול שמסוגל יהיה לשנות את הילד לאחר שספג מרכיבים כה נחותים בתקופת שהותו ברחם אמו. המרכיבים הללו עשויים מחומר שכמעט איננו משתנה.
אבל כאשר הילד עשוי זהב בתוכו, גם אם עליו לחיות בתנאים איומים או אפילו בין פושעים, הוא יישאר טוב שלא ניתן להשחיתו, משום שבמהותו הוא טהור. חשוב בהחלט להכיר היטב את החוק הזה.
חשוב להבין עד כמה הכרחי הדבר שהאישה בהריון תדע להניח בראשה את המחשבות המוארות והנעלות ביותר. הודות למחשבות האלה, הזרע שיצמח בתוכה יוכל לקלוט בכל יום את החומרים הטהורים והיקרים הללו, ובמקום להביא לעולם תינוק שיהיה אדם טיפש, חולה או פושע, היא תביא לעולם מדען דגול או אמן גדול, קדוש או שליח אלוהים.
אישה בהריון שמתעלמת מחוק זה ומוכנה לקבל מחשבות נחותות, להישמע לכל הקפריזות של עצמה, היא אישה שאיננה יודעת כי מעשיה אלה עלולים להזמין כל מיני יצורי-רשע, שמטרתם לקחת חלק, מאוחר יותר, בחיי הילד שייוולד. הם דוחפים את האם בכיוון הזה, כדי שיוכלו לחדור אל ליבו של הילד ולצאת מנפשו כרצונם. הם ימצאו בתוכו גם את מזונם. דבר דומה מתרחש בקשר עם היצורים המוארים, כאשר האם מצליחה למשוך אותם אליה.
גם הגברים אחראיים לכל זה: הם חייבים לתת לאישה את התנאים הטובים ביותר, בזמן הריונה. יש סיכוי לחידוש האנושות אם נתחיל להתחשב בילדים עוד בטרם לידתם, דהיינו, אם נטפל כראוי באישה.
האישה היא אמו של הגבר. הגבר הוא תמיד הילד שלה. מעתה והלאה היא חייבת להראות לו מה היא מסוגלת לעשות. לו כל הנשים בעולם היו מתאחדות במטרה נעלה זו של חידוש האנושות, הן היו מצליחות לעורר את הערכתם של הגברים. הרי בעבר האישה תמיד היתה המחנכת של הגבר.
האמא מסוגלת לבצע ניסים ונפלאות ממשיים, משום שבידיה נמצא המפתח לכל הכוחות הבוראים. תוך חמישים שנים, הנשים מסוגלות לשנות את פני האנושות בעזרת החוקים של הגילוון הרוחני. והגברים, עליהם מוטלת האחריות לעזור לנשים. גם כאשר כמה נשים יודעות מה עליהן לעשות, לעיתים קרובות יש גברים המונעים מהן לעשות זאת, משום שהם אנוכיים, בורים, הבזים להן. רק כאשר הלב והאינטלקט, האם והאב, עובדים יחדיו, הם יכולים ליצור ילד אלוהי, המסוגל לממש דברים גדולים.
לו רק ידעתם באיזה תנאים, לעיתים, חיות נשים בהריון! הן גרות בצריף דל, ללא אור וללא מרחב ומקום משלהן, הן חייבות לעבוד קשה ונוסף לכך, הבעל שיכור, זועם על אשתו ואפילו מכה אותה. אז איך אתם רוצים שהילד שיוולד אחרי כל זאת, יהיה גאון?
במקום שהמדינה תמשיך לבזבז מיליארדי מיליארדים בבתי החולים, בבתי הכלא, בבתי המשפט ובבתי הספר, אני מציע לה לעסוק רק בנושא האישה בהריון: ההוצאות לא תהיינה כה גדולות והתוצאות מעולות. אבקש מהמדינה להכין, לשם כך, שטח אדמה הכולל כמה מאות דונמים, שאני אבחר את מיקומם, כי האזור חייב להיות יפה מאוד, מואר מאוד. שם אציע לבנות בתי-מגורים בסגנון ובצבעים מיוחדים, מקושטים בתמונות, בפסלים וכו'. יהיה שם גן יפה ובו כל מיני עצים ופרחים ולכאן תבואנה נשים בהריון, למשך כל תקופת הריונן, כדי לחיות, לאכול ולגור כאן, על חשבון המדינה.
כל תקופת השהות שלהן תהייה מלאת יופי ושירה. הן תקראנה, תטיילנה, תקשבנה למוזיקה ותשתתפנה בסדנאות ובהרצאות על מנת ללמוד מהי צורת החיים הטובה ביותר בזמן ההריון: מה עליהן לאכול, כמובן, אבל בעיקר מה צריכה להיות העבודה שהן יכולות לעשות בעזרת המחשבות והרגשות כדי להשפיע טוב ויופי על התינוק שעומד להיוולד.
לגברים תהיה כמובן הזכות לבקר אצלן וגם הם יבואו ללמוד כיצד עליהם להתנהג עם נשותיהם.
עלינו להבין שכל השינויים שניסו לבצע עד כה, מנקודת מבט חומרית, כלכלית וכו', לא שיפרו את הגזע האנושי, הממשיך לחיות כמו בעבר, עם אותן תאוות ואותה רשעות כמקודם, ואפילו יותר ממקודם. ניתן לשפר את האנושות, בתנאי שנתחיל מן המקור - האמא.
לאישה יש יכולת לממש את הרעיונות, בדיוק כפי שיש לה יכולת לתת צורה לילדיה. הנשים מסוגלות לממש את מלכות האלוהים, אם תחלטנה להקדיש עצמן לרעיון זה.
כל הנביאים והנזירים שהתרחקו מהאישה, לא הבינו את חשיבות תפקידה, משום שלא עבדו עימה. לכן הם לא הצליחו לממש דבר וחצי דבר, משום שרק הודות לאישה, הרעיונות יכולים להתממש. הגבר נותן את הרעיונות, אך ללא האישה שנותנת את הגוף, הרעיונות נעלמים.
כעת יש צורך שאיניסיה גדול אחד יתן את הרעיון, את האידאל הגבוה, את הזרע הרוחני ושכל הנשים תעטופנה באופן רוחני את הזרע הזה, את ילד העתיד הזה, באמצעות מהותן, בהאצלותיהן הנשגבות. רק כאשר כל הנשים תקדשנה את כל כוחן, מחשבתן ורגשותיהן, יש סיכוי.
כרגע הנשים הן כמעט חסרות תועלת, משום שבמקום שהן תתכנסנה כדי לממש את הרעיון הזה, כל אחת עסוקה בפיתוי גבר למען תענוגה האישי, כדי לבנות לעצמה את אושרה הקטנטן. כל עוד הנשים נפרדות, טועות ואינן חושבות אלא על התענוג, במקום לחשוב על מימוש הרעיון השמימי של מלכות אלוהים וצדקתו על פני האדמה, הרעיון הזה לא יתממש לעולם.
אומרם מיכאל איבנהוב (1900 -1986) היה מיסטיקן, פילוסוף ומורה רוחני בולגרי. תלמידו של פטר דאונוב, מייסד "האחווה הלבנה האוניברסלית". לפורום הישראלי של תלמידי איבנהוב.
המאמר ערוך מתוך הספר "תרבות חדשה שמשית ואוניברסאלית", לקט הרצאות בהוצאת פרוזבטה.
נא להמתין לטעינת התגובות
