הרשו לי לדבר איתכם על מוות
המוות הוא רק גוף מת. הישות שאת/ה אוהב נמצאת איתך עכשיו, ומאז המוות מנסה לומר לך שהיא איננה מתה. אבל כל עוד הרגש והזכרונות מציפים אותך אין ביכולתה לתקשר איתך. בספר חדש שיוצא בימים אלה לאור מציג המורה הרוחני האוסטרלי בארי לונג מדריך לרגעים נוראיים
רק מי שאיבד את היקר לו מכול מסוגל להבין מה עובר עליכם. אין שום דבר סופי כל כך, ממשי ומוחלט כל כך כמו מוות.
יש סיבה לייסורים שהמוות מסב: לנסות לגרום לנו להבין שאין מוות. אנשים שגדלו בחברות פשוטות יותר, ששהו עם מתיהם וקברו את מתיהם, הבינו זאת. הם לא סבלו כפי שאת/ה סובל. היו להם נשים וגברים חכמים שהנחו אותם בעניינים שכאלה. אבל היום כל זאת כבר כמעט נעלם, יחד עם הגופות המתות.
עליך להשתמש בכאב. אל תנסה להיפטר ממנו, ובוודאי לא לברוח מפניו. הוא ייעלם מבלי להותיר צלקות ברגע שתתמודד איתו, כשתבין ממה הוא נובע. ובכוונתי לעזור לך לעשות זאת.
שים לב שהכאב בא בגלים. לרגע אתה חופשי מהצער ולפתע הוא גואה בך - ושוב אתה פורץ בבכי קורע לב. במפתיע תמצא את עצמך ממרר בבכי בפומבי, או נאלץ לעזוב במהירות חדר מלא באנשים כדי לבכות בחשאי.
הרשה לי להסביר מה קורה לך. כאשר אתה אוהב מישהו אהבה עזה אתה נקשר אליו; מאפשר בהדרגה לַרגש - מעין חותם תחושתי של כל רגשותיך כלפי אותו אדם - לגדול הלכה למעשה בתוכך. כך, במשך החודשים או השנים, הופך הרגש לאיבר חי בתוכך - מוחשי ופגיע ממש כמו כל איבר גופני אחר. כל דבר שקורה לאותו אדם, טוב או רע, מורגש שם.
באמצעות מגע רציף עם אותו אדם ומחשבה אודותיו, אתה מפעיל ומחייה את הרגש ללא הרף. כאשר אתם נפרדים, הרגש מאפשר לך להרגיש קרוב אליו - כל עוד הפרידה אינה ארוכה מדי. אם היא מתארכת, מתחיל הרגש להתגעגע למגע או לחדשות ממנו - ואתה חש בודד או מדוכדך. כאשר אתה שב ושומע ממנו, הרגש שבתוכך מתעודד וחש בטוב. הלוא כן? אנא בדוק בהתנסותך האישית אם זוהי אכן האמת.
האם אתה רואה מה שאתה עושה? אתה נוטש את אותו חלק חי ואוהב שלך
נסה לבחון אם יש אמת בדבריי. אנא אל תבטל אותם. מצד שני אל תאמין לי סתם כך. לאחר כמה התקפים של בכי, תבחין לפתע שלא באמת אתה הוא הבוכה; גופך בוכה ואתה חש נורא - אבל איכשהו זה לא כל כולך. למעשה אתה חש ריחוק מוזר. אם לא התנסית עד כה בחוויה שכזו, נסה להתבונן בכך בפעם הבאה כשהרגש יעלה. הייה דומם ובחן את עצמך. עם זאת, אל תנסה לעצור את הבכי; רק התבונן.
מאחר ואיש אינו מדבר על הדברים האלה, גם כאשר אנחנו מבחינים בהתרחשויות מוזרות שכאלה בתוכנו, אנחנו נוטים לבטל אותן או להתעלם מהן; שכן לרמוז בזמנים כאלו שאנחנו פועלים בחוסר כנות או שאיננו ישרים, זו סתירה פנימית גדולה מדי.
אבל כאשר תבחין בכך, אל תרשה לדבר להפריע לך. לא אתה הוא הבוכה. אין לך על מה לבכות. אהובך חי באהבה שאתם רוחשים זה לזה. זהו הרגש, ההיקשרות שגידלת בתוכך, שחש נטוש ומנותק מאהבה. הוא-הוא הגורם לגופך למרר בבכי; מתחנן לתשומת לבך ואהבתך מכיוון שהפנית אליו את גבך. ולהמשיך כך, פירושו לחצות את עצמך לשניים.
אתה חייב לשוב לאהבה, ללמוד לאהוב מחדש. עליך לרפא את הפצע הפתוח, לאחות את עצמך. ובכוונתי לומר לך איך לעשות זאת. למעשה, אנחנו כבר עושים זאת כעת. אם תתבונן בעצמך היטב תבחין כי אתה חש קליל יותר, שלם יותר. זאת מכיוון שהרגש הפגוע שומע את דבריי ומתמלא תקווה חדשה מאהבתי, מהבנתי את כאבו. לכן אתה חש פחות חצוי, שלם יותר. עליך לאחות את פצעך כפי שאני מאחה אותו. אבל עד שתתחזק נעשה זאת יחדיו.
עליך להבין את ההבדל שבין אהבה לרגש. אהבתך לאדם שגופו מת היא יציבה, אין בה שינוי, הלוא כן? אבל הכאב הרגשי שאתה חש אינו יציב. הוא מופיע ונעלם.
הוא מופיע כאשר אינך אוהב, כלומר כאשר אתה חי בעבר. בכל עת שאתה מתרפק על העבר ומדמיין את אהובך כפי שהיה פעם, אתה בעצם מחשיב אותו כמת. הדבר מייסר מאוד את הרגש - והוא בוכה, או למעשה גורם לך לבכות.
תוכל להבחין בכך כאשר אתה חוזר שוב ושוב למקומות ששהיתם בהם יחד, בניסיון עגום לשחזר את מה שהיה; או כאשר אתה מדפדף בעצב באלבום התמונות; או שוקע ברחמים עצמיים - חושב עד כמה אומללים חייך עכשיו, בלעדיו. במילים אחרות, בכל פעם שאתה מתנהג כאילו אהבתך מתה והלכה ללא שוב. מסעות סנטימנטליים כאלה רק מייסרים את הרגש החי בתוכך.
בזמנים כאלה, אנשים מנסים לנחם אותנו באומרם שלפחות הזכרונות נותרו לנו - כאילו הזכרונות הם סוג של פיצוי. זכרונות הם מה שעבר וחלף, מה שמת. זכרונות הם המקור של כל כאביך, משום שהם גורמים לך להאמין שאהבתך מתה, בשעה שאהבתך אינה מתה - רק הגוף מת. בכל פעם שאתה חושב על אהובך (ומן הסתם אתה חושב עליו או עליה כגוף מת) הרגש החי בך מוחה - ואתה סובל. חשוֹב - והכאב יופיע מחדש. עד כדי כך זה פשוט. אנא בחן זאת, זה ממש חשוב. בדוק בחווייתך האישית אם יש אמת בדבריי. ברגע שאתה חושב על האדם בזמן עבר, הרגש מתעורר.
אתה מוכרח לוותר על המחשבה שאהובך מת. ברגע שתעשה זאת, הכאב ייעלם. כעת בוא ונראה איך אתה יכול לעשות זאת.
האמת הנפלאה ונקודת הפתיחה היא שאהובך אינו מת - שהמוות הוא רק גוף מת. הישות שאתה אוהב נמצאת איתך עכשיו, ומאז המוות מנסה לומר לך שהיא איננה מתה. אבל כל עוד הרגש מציף אותך אין ביכולתה לתקשר איתך. ברגע שאינך נסער רגשית היא נוכחת. זו הסיבה שאינך חש את כאב הפרידה כל הזמן - שלעתים אתה יודע ללא צל של ספק שהיא איתך, ואפילו יכול לחייך ולומר בקול רם משהו אינטימי או בדיחה פרטית שרק שניכם מכירים. היא מודעת לכל מה שאתה עושה. אבל אינה רוצה ממך דבר מלבד שתאהב - ותהיה מאושר.
כאשר אתה מתאבל על אהבתך ונזכר כמה טוב היה פעם; כאשר אתה משתוקק שהיא תחזור, רוצה לספר לה עד כמה היא יקרה לך ועד כמה אתה מתגעגע - אתה בעצם מכריז שהיא מתה. בקבר. בשעה שלמעשה היא איתך בזה הרגע, נוכחות חיה, שאם תהיה דומם דייך, תחוש בה.
בכל פעם שאתה חושב על אהוביך כמתים אתה מתנתק מהם. אתה מעדיף את מה שהם היו על פני מה שהם עכשיו; והם אינם יכולים להגיע אליך. הרי אתה נכסף כל כך להזדמנות נוספת לאהוב אותם! ובכן, זוהי ההזדמנות.
דמיין את עצמך מתבונן מבעד לחלון אל תוך חדר אטום ורואה את האדם היקר לך מכול בוכה ומנשק את תמונתך. האם לא תאמר, "למה אתה אוהב את התמונה? היא לא אני; אני כאן. אהוב אותי כפי שאני. אהבתנו, הווייתנו, היא הדבר האמיתי; לא תחליף האהבה שבידך. התמונה מסיחה את דעתך, חוצצת בינינו. האהבה אינה מנשקת תמונות, אינה מביטה כך לאחור. האהבה איננה זיכרון. האהבה היא עכשיו".
אהובך יודע בדיוק כיצד אתה מרגיש, עד כמה קשה בדידותך ועד כמה הוא או היא חסרים לך. הוא אומר, "אהוב אותי כאילו אני כאן, ולאט לאט תרגיש בוודאות את נוכחותי. בכל פעם שאתה חושב שאני מת, אתה זונח אותי. אל תתעצב, אל תבכה. שמח כמוני - כי אין מוות".
כאשר תעשה זאת, ישוב הרגש שבתוכך לחוש את זרם אהבתך ויתחיל להחלים. התקפי הכאב והריקנות ילכו ויפחתו - ולא בגלל שהתגברת על האובדן בכך שהנחת לחלק הפגוע בך לקמול ולמות. כך, בידיעה שאהבתך חיה, תצלח את הקבר ותהפוך את עצמך לשלם.
הספר "הרשו לי לדבר איתכם על מוות" יצא לאור בהוצאת מדף. תרגום: ניצן מיכאלי.
נא להמתין לטעינת התגובות
