קבלה במקום ריטלין
הפרעות הקשב והריכוז הם הסימן הבריא לכך שילדינו אינם מרוצים מהעולם הקר והאגואיסטי שבנינו להם. הם מחפשים משהו אחר, עמוק יותר, אוהב יותר וגלובאלי יותר. הם צריכים את חוכמת הקבלה – ולא תרופות פסיכיאטריות
הפרעות קשב וריכוז, או בשמן המדעי ADHD או ADD, המאופיינות בין היתר באימפולסיביות, בתזזיתיות ובחוסר מנוחה, הפכו כבר מזמן למכת מדינה.
מנתונים שמפרסמים אגודת ניצ"ן ומשרד החינוך עולה כי כשליש מהילדים במערכת החינוך סובלים מבעיות קלות או קשות בתחום לקויי הלמידה או הפרעות קשב וריכוז. למרבה השמחה, אחרי אין ספור מאמצים וניסיונות כושלים למצוא תשובה הולמת לבעיה, נדמה היה לרגע שמצאנו סוף סוף את הפתרון האולטימטיבי: המלך החדש של תרופות ההרגעה המודרניות, הריטלין, כבש את העולם בסערה. בהתחלה נתנו אותו רק לילדים שאובחנו כ"מיוחדים", אך אט-אט התברר שכמעט כל אחד יכול להיכנס תחת ההגדרה ה"מיוחדת" הזו, ומספר נוטלי הריטלין הלך וגדל.
השפעתן המועילה של תרופות כמו ריטלין ואחרות בטווח הקצר, אינה מוטלת בספק. אך מעל לתקוות הגדולות שתלו בעבר בתרופת הפלאים החדשה, מרחפים כיום יותר ויותר סימני שאלה. האם אנחנו נותנים מענה אמיתי לבעיה, או רק מטאטאים אותה מתחת לשטיח? האם אנחנו נוגעים בשורש העניין או מגרדים רק את השוליים החיצוניים ביותר שלו? מה יהיו ההשפעות לטווח ארוך על הילד, ובעצם על דור שלם שהופך להיות תלוי יותר ויותר בתרופות הרגעה כימיות? ומה בעצם גורם לכך שבדורנו יש עלייה כל כך משמעותית בממדי התופעה?
נתחיל מהסוף. כל דור שנולד לאוויר העולם נושא עימו מטען פנימי הכולל את כל ההישגים, האכזבות, הרצונות וההתפתחויות שהיו מנת חלקו של הדור שקדם לו. כותב על כך בעל הסולם במאמר השלום: "מבחינת הנפשות, נבחנים כל הדורות מעת תחילת הבריאה, כמו דור אחד שהאריך את חייו כמה אלפי שנה".
כתוצאה מכך, נמצאת האנושות בתהליך מתמיד של שדרוג איכותי. מספיק לראות באיזו טבעיות ילדינו מתחברים לטכנולוגיה, כדי להבין שהם הרבה יותר מפותחים מאיתנו ושאם רק ניתן להם את ההזדמנות, הם ישאירו אותנו הרחק מאחור. אך זו רק דוגמא קטנה, כי עם כל הכבוד למשיכה שלהם לחידוש הטכנולוגי האחרון, לדור הזה יש צורך עמוק בהרבה, צורך שאנחנו בכלל לא מודעים אליו. הילדים של היום לא מוכנים יותר לפסוע בשקט בנתיב המוכר של בית ספר- רכישת מקצוע- משפחה-ילדים. בוערות בתוכם שאלות כמו: מה יוצא לי מכל זה? בשביל מה ללכת לבית הספר? בשביל מה לפתח קריירה? בשביל מה להקים משפחה?
ואכן, מנקודת מבטנו המוגבלת, נדמה לנו לפעמים שלכאורה משהו לא בסדר איתם, שהם איבדו את הכיוון. קשה לנו מאוד לקבל את העובדה שילדי המאה ה-21 רואים נכונה, והבעיה האמיתית נמצאת דווקא אצלנו.
הילדים האלה מרגישים בצורה טבעית, פשוטה ועמוקה את מה שאנחנו, המבוגרים, יכולים רק לתאר במילים שכלתניות. עמוק בתוכם מוטבעת הידיעה שלא ניתן לפתור את בעיות העולם בדרכים הישנות שבהן צעדנו אנחנו. הם רואים את העולם האגואיסטי הקר שבנינו כאן, ומתקשים להבין מדוע גם הם צריכים לקחת בו חלק.
אולם בלית ברירה אנחנו נאלצים לכבול את ידיהם באזיקים ולכלוא אותם בתוך מסגרות לימוד נוקשות כדי שלא יברחו לנו. אנחנו מנסים להרגיע ולשכנע אותם שיהיה להם טוב שם, בבית הסוהר הזה שיצרנו לעצמנו. אך הם מצידם כבר מבינים שצורת הקיום הזו לא יכולה להביא שמחה אמיתית לאדם.
הקושי לבטא את הפער העצום בין התחושה הפנימית המפותחת לבין התמונה החיצונית המעוותת, גורם לילדים האלה להתפרץ, לצעוק ולעתים אף לנהוג באלימות. הם יושבים בכיתה ואינם מסוגלים להתרכז במה שמלמדים אותם, כי מה שמלמדים אותם לא קשור למה שהם רוצים באמת. אז מה הפלא שחלק מהם נאטם בתוך המעגל החברתי המצומצם שמספק לו המחשב האישי, או מחפשים מפלט באלכוהול ובסמים?
אז אולי במקום להוביל אותם בפרוזדור
כדי להתחיל ולהניע שינוי אמיתי בחינוך עלינו ללמד את הילדים את מה שהם כבר מרגישים עמוק בליבם; שכולנו קשורים ותלויים זה בזה כמו תאים בגוף אחד, ושעלינו לחיות באיזון עם התכונה האמיתית של הטבע, תכונת האהבה והנתינה.
כמובן שיש מקרים שבהם נחוץ להיעזר בריטלין כדי להקל על התהליך, אך במקביל לכך עלינו לחשוב גם כיצד להפוך את הילד ל"אדם", ולא רק לעורך דין, רופא, או איש עסקים מצליח. להיות "אדם", לפי חוכמת הקבלה, פירושו להיות דומה לטבע העליון, כלומר לפעול באיזון מלא עמו. אפשר כמובן לנסות להרדים את הילדים, אבל אי אפשר להרדים את הבעיה עצמה.
המשבר החינוכי שאותו אנחנו חווים כיום אינו מקרי כלל וכלל, והוא רק פיסה קטנה ממשבר רחב ועמוק שפוקד את האנושות. הוא בא כדי להראות לנו עד כמה העולם שבנינו הפוך מזה שעליו חלמנו בילדות, ועד כמה חשוב שנתחיל לעשות משהו כדי לתקנו.
דווקא הדור החדש הוא זה שמסוגל להביא את השינוי המיוחל. הוא, יותר מכולם, קולט ומרגיש את הקשר הפנימי שקיים בין כל חלקי הבריאה, והוא בעל יכולת לחבר אותם שוב לאחדות אחת. הילדים של היום מוכנים בצורה טבעית לחשוב גלובאלית. ראו באיזו קלות הם שוחים בתוך מערכות התקשורת החברתיות של העולם המודרני, כמו דגים בתוך המים. מה שחסר להם הוא רק ידיעת התכלית של נהר החיים המופלא הזה, להבין לאן הוא זורם ולאן הוא מוביל אותנו באמת.
נא להמתין לטעינת התגובות
