יחסינו הפצועים עם גופנו
האופן שבו אנחנו מתייחסים לגוף שלנו משקף את מערכות היחסים שלנו. ד"ר טובי בראונינג מלמדת תרגיל לשיפור היחסים
ביטוי צרוף לפחד שלנו מהנשי הוא העוינות הכללית שלנו כלפי הגוף והסגידה לראש, לשכל. הראש מסמל את העיקרון הזכרי - את החשיבה, ההיגיון והשליטה. ואכן שחרור שליטה מתקשר אצלנו עם "איבוד הראש" לטובת החושים, הדחפים, האימפולסים, האינסטינקט – המסמלים את העיקרון הנקבי שבנו, כלומר את הגוף, אשר בין אם הוא זכר או נקבה, נוצר בגופה של האישה. מכאן שהראש והגוף הם פן נוסף של היסודות המנוגדים שלנו – הזכרי והנקבי.
אף ששני יסודות אלה אמורים להתקיים בהדדיות, שכן אין גוף מתקיים ללא ראש ואין ראש השורד ללא גוף, הרי שדימוי זה של ראש ללא גוף מסמל את מצבנו הנוכחי. אנחנו חיים "בראש", במרכז השליטה והבקרה, מנותקים מהעוצמות של גופנו, מהאינטליגנציה הרגשית שלו ומתחושות הבטן ומנוכרים להם, לסימני הדרך של חיינו המאותתים ללא הרף, לרוב בלי שאנחנו מבחינים בהם.
בהתנתקנו מהנשי, היה זה בלתי נמנע שנתנתק מהגוף וממצולות חוכמתו. גברים או נשים, האיזון שלנו נוטה לטובת הראש, השליטה וההיגיון. החיים המודרניים דורשים מאיתנו לחשוב קדימה, ואינם מותירים לנו זמן לעכל את חוויותינו ורגשותינו ולהקשיב בשקט לידע החיוני לנו הטמון בגוף. כמו כן הוזהרנו בהיסטוריה האישית והקולקטיבית שלנו, שלא לאבד את ראשנו, וקיבלנו חיזוקים ואישורים על כל הבעה של שליטה עצמית. מסרים מילוליים ובלתי-מילוליים הבהירו לנו שמסוכן לנו להיסחף אחר תשוקותינו ולזנוח את אזהרות הראש. אט אט למדנו להתנתק מגופנו ולדכא את נשימתנו, שהיא המפתח לחיוּת ולרגשות שלנו – לאמיתות הפנימיות שלנו. חסמנו את האינטליגנציה החיה שלנו, והישות הקרובה אלינו ביותר - הגוף - הפך לזר שאיננו מבינים. הוטבעה בנו בהצלחה האמונה שהגוף אינו בטוח עבורנו כל עוד איננו שולטים בו.
עוינות וחשדנות כלפי הגוף אינן תופעות חדשות כל עיקר, אלא מאפיינים בלתי נפרדים של התרבות מאז המעבר לפטריארכליות. חסידים אדוקים נחשבו קדושים בתרבות החדשה, אם עלה בידם לענות את גופם ו"להתעלות" מעליו.
כגודל הבוז, הביטול והכאב שכפו על הגוף הבוגד, כך גודל הרוחניות והערצה שיוחסו להם. פגיעה בגוף החוטא וניתוק ממנו, כך סופר, הבטיחו לך מקום בגן העדן שבעולם הבא. כהוכחה לצדיקות ולקדושה, נדרשו הלקאות עצמיות, צומות שירעיבו את הגוף, לבישת כתונת שיער מכרסמת ועוד ועוד.
כאן במערב אנחנו מאמינים לתומנו כי אין לנו עניין בהרגלים גסים והרסניים שכאלה. ואולם שנאת הגוף, שהוטבעה בנו ביעילות במשך דורות רבים, משגשגת גם היום תחת מסווה מתוחכם ומעודן יותר. לרוב אנחנו מתרגלים אותה בדקות שכזו, עד כי איננו מבחינים בה. המלחמה הנושנה לשבור את הגוף
השחתת הגוף בימינו, למרות צביונה התרבותי, מהדהדת את מסרי העבר. אמנם לרוב כבר איננו מתרגלים אותה כדי להוכיח את מסירותנו לאל, אלא כדי לייפות את גופנו. אחד הביטויים המודרניים של השחתת הגוף מתגלה בשגשוג הניתוחים הפלסטיים בימינו. מיליוני נשים ברחבי העולם מציפות את חדרי הניתוחים הפלסטיים לשם הגדלות, הקטנות, הסרות, שאיבות ושלל עיצובים מחדש בעזרת סכינים, מקדחים חשמליים, פטישים, אזמלים, חומצות, הקרנות וזריקות. אחרי שעברת את העינוי, יריעו לך היום כפי שהריעו אז לסגפנים המתענים. רק הסגירי את האיבר הכופר שבגופך, מהדהדת ההיסטוריה, ואנו נייסר (וננסר) ונמיר אותו, בתשלום כמובן. האם כל אלה מעידים על אהבת הגוף או על תיעובו?
שנאת הגוף לא תמיד הייתה דרכו של עולם. בעידן העתיק הייתה קדושתו של הגוף בלתי מעורערת. מנהגי כבוד ואהבה לגוף כמקדש של הרוח רווחו בסין העתיקה, במצרים הקדמונית, בהודו, בדרום אמריקה, בדרום אסיה ובמקומות שונים שבהם שגשגו תרבויות עתיקות. ראינו כיצד עם המפנה מהדגם המטריארכלי לפטריארכלי עברה הסגידה מלמטה – מאמא אדמה – למעלה – לאב שבשמים, וכן מכיבוד הגוף להערצה חדשה לשכל.
עם אובדן ההערכה לישות הנשית ועם התגברות היצר להגביל אותה ולשלוט בה בעולם החיצוני והפנימי, נבטו זרעי הקרע מהגוף. זאת אף שלא היו אלה המסרים בספרי הקודש המוקדמים, שעדיין ביטאו את קדושת הגוף, ושצונזרו אחר כך על ידי הכנסייה, בעת שהגבירה את קריאתה להיזהר ולהישמר מהגוף הבוגדני ומתכסיסיו.
מדי יום כללה עבודתו הקשה של איש האלוהים אזהרות לציבור התם מפני חטאיו של הגוף הזדוני, הנחשי. אל תיכנעו לשאיפותיו ולתשוקותיו של גופכם – אל תבטחו בו לעולם, כי הוא נועד אך לבחון אתכם ולהורסכם. השרישו את יצריכם, הענישו את הנאותיכם, שִלטו בדחפים, הכניעו את החושים והדחפים! מה קל לשלוט בהמון, לאחר שניתקת אותו מעצמו והחדרת חשד בינו ובין המשכן הפיזי של נשמתו – יצקת את חרדת האלוהים אל תוך מקדשיו החיים.
אל לנו לזלזל בעוצמת המסרים הללו ולהשתעשע במחשבה שהיום אין ביניהם ובינינו כהוא זה. הקריאות הנחושות מעברנו להתנכר לגוף מהדהדות בזיכרון התאים שלנו ומפרישות את רעליהן אל המציאות היומית שלנו. פיתחנו צורך כפייתי לשלוט בעולם הפיזי - שלנו ושל כדור הארץ. למדנו לדכא תחושות, חושים, חיים - כל הניזון מגופנו. אם חיינו הם לא פעם חסרי התלהבות, התרגשות וחיוניות, הרי שזו עדות ליעילות המסרים הנושנים.
יחסינו הפצועים עם גופנו, שמקורם בנתק שלנו מהנשי, משליכים על כל תחום בחיינו, אם כי לרוב איננו עושים את החיבור. הזוגיות שלנו, לדוגמה, סובלת ממכת גירושין, ומציאות זו היא בלתי נמנעת כאשר יחסינו הבסיסיים עם עצמנו ועם גופנו זרועי מאבקים, חוסר אמון ושליטה כפייתית. בעולמנו משקפים החוץ והפנים זה את זה. במילים אחרות, כל מה שאנחנו עושים לעצמנו נעשה לאחרים, ויֵיעשה לנו כהשתקפות של עצמנו.
למשל, חוסר שביעות רצון מעצמנו ומגופנו ישתקף אלינו ממערכות יחסים שבהן שולט חוסר סיפוק. כפייתיות לשלוט בגופנו תגלה בעיות שליטה ביחסינו. אם איננו מזינים את עצמנו ואת גופנו כראוי, או אם אנחנו חשים שגופנו בוגד בנו ואינו תומך בנו, יהדהדו מערכות היחסים שלנו תחושה של בוגדנות וחוסר תמיכה. כאשר אנחנו נלחמים בעצמנו ומבקרים את עצמנו מדי יום, איך יוכלו יחסינו להמחיש שלום וקבלה? כשאיננו מסוגלים להביט במראה באהבה, כיצד נוכל לאפשר לאהבה חיצונית להיכנס אלינו, בעוד ערוצי האהבה שלנו חסומים?
הדרך לרפא את מערכות היחסים שלך זמינה לך ישירות, כאשר את/ה מגדירים איזו מערכת יחסים אתם מקיים עם גופכם. על ידי צעד זעיר שכזה פנימה ניתן ליצור מהפך במערכות היחסים החיצוניות שלך. האם בחנת פעם את בעיות הזוגיות והיחסים שלך מזווית זו - מהגוף החוצה?
עצמו ונשמו לאט ועמוק דרך הפה. מעתה בטחו בכל תגובה שתעלה. אפילו בשעת הקריאה יעלה מידע, אולם מומלץ לקחת את הזמן לביצוע תרגיל זה.
דמיינו שאתם וגופכם עומדים זה מול זה ומוכנים לדו-שיח כן, אולי בראשונה בחייכם. ראשית תורכם למנות את כל תלונותיכם כלפי גופכם, בגוף שני (לדוגמה: "אתה תמיד מאכזב אותי... בוגד בי... נהיה חולה כשאני הכי צריך אותך... מסרב לעשות את מה שאני רוצה, לרזות, להתעמל, להיראות טוב...").
רשמו את תלונותיכם ועתה "התחלפו!" קח את תפקידו של גופכם. דמיינו את עצמכם בתוכו, מביט החוצה אליכם, ומתלונן בפניכם ("אתה לא משגיח עליי... אתה כל הזמן מנסה לשנות אותי... לא אכפת לך איך אני מרגיש באמת... אתה דוחף אותי מעבר לגבולותיי... אינך מעריך אותי... אתה לוקח אותי כמובן מאליו...").
קחו את הזמן לרשום את התלונות.
כעת הביטו בכל תלונה ושאלו את עצמכם: "האם הסוגיה הזאת מוכרת לי ממערכות היחסים שלי בכל דרך שהיא?" מי נוטה לבטא את התלונה המסוימת הזאת – אתה, בן/בת זוגך, חבר/ה, משפחה? מה אתה רואה? מה הבנת באשר למפתח לריפוי יחסיך? מומלץ לשתף חבר או בן/בת זוג בתובנותיכם או לתעד אותן בכתב.
ד"ר טובי בראונינג היא מפתחת השיטה הבינלאומית ''עוצמת הרכות'' (Holistic Pulsing), ומחברת הספרים ''עוצמת הרכות'' ו''איך הפכה האישה לגבר''. הסדרה מבוססת על הספר ''איך הפכה האישה לגבר''. לאתר עוצמת הרכות
* אישה בורחת מבשרה: מה מקור השנאה שנשים חשות כלפי גופן?
* גוף מלא הוא גוף יפה
נא להמתין לטעינת התגובות
