עבודת מאסטר: המורים שמובילים את התפתחות האנושות
בכל רגע ורגע הם מסוגלים לחדור לתוך המודעות של כל יצור חי, לקרוא מחשבות של כל אדם ולהטביע בו רעיונות והשראה. התנועה התיאוסופית מאמינה בממשלה עולמית נסתרת של מאסטרים המדריכה את העולם אל ייעודו הרוחני
אחד ההבדלים בין מה שנקרא “מיסטיקה” במובנה הרגיל, לבין מה שנקרא "אוקולטיזם”, מתייחס למושג המאסטרים. האדם הקורא לעצמו מיסטיקאי חושב בדרך כלל על עצמו כמי שנמצא ביחס ישיר לעצמי אלוהי מוחלט מסוים; חלק גדול מחשיבתו היא אינטואיטיבית ובלתי שיטתית, או שהיא מתבטאת בצורה בלתי מושלמת או בצורה אלגורית, מפני שאי אפשר לבטאה במילים.
האוקולטיסט, זה העוסק בתורות נסתר, מכיר בהירארכיה של בני אדם מפותחים או מושלמים, שיש להם ידע בדוק וממשי, הנוגע לענייני הרוח, והוא שואף להיות לאחד מהם ביום מן הימים. לכן, התלמיד האוקולטי מנסה לטהר עצמו ולהכין עצמו להיות תלמיד של אחד מחברי ההירארכיה. הוא מאמין שהירארכיה זו היתה קיימת ברציפות מאז ימיה הראשונים של האנושות.
כמסופר, בתחילה היו על אדמה זו מנהיגי ההירארכיה האוקולטית, אנשים בעלי ידע וכוחות אדירים, שהאבולוציה שלהם הושלמה בעולם אחר, שקדם לשלנו, ואשר הגיעו לכאן כדי להדריך את האנושות הצעירה. מאוחר יותר, כאשר התפתחו על פני כדור הארץ בני אדם שהיו מוכשרים למלא את מקומם, נסוגו אלה, הידועים כ“מלכים-אלים” קדומים. שיטות שונות להתפתחות רוחנית התפתחו בחלקים שונים ובזמנים שונים בעולם, אך תמיד התקיימה חוכמה פנימית (מאחורי הדתות הגדולות) אשר היתה בשליטה ובפיקוח של החברים הנעלים בהירארכיה, וגישה אליה נתאפשרה בתקופות קדומות באמצעות אימונים ותירגולים בתורות סוד מסוימות במשך תקופה ממושכת.
ללא קשר לדת החיצונית, ניתנה התורה האיזוטרית הפנימית רק לאלה שאומנו ונבחנו וניחנו בכישורים להבינה. ייתכן שחלק מהחכמים והנביאים מהתנ"ך, או חלק מהקדושים הנוצרים, היו בני אדם שהלכו בשביל הנסתר, והיתה להם גישה לכמה אספקטים של החוכמה הפנימית הזאת, בדרגות שונות. אך מעולם לא נחשף ידע זה להמוני העם.
במרוצת מאות השנים, ככל שהטקסים הפולחניים והחומרנות גברו והתקיימו זה ליד זה, וככל שהעולם התקדם מהתקופה הקדומה לזמן החדש, ניתנה יתר תשומת לב לדברים חומרניים. השואפים לתורת הנסתר הלכו ופחתו. החוכמה נשארה בטהרתה בסתר בלבד ובמקומות נסתרים – במדבריות או בהרים ועמקים נסתרים, שם החזיקו שומרי החוכמה את הלפיד הבוער והעבירו אותו רק לאלה המעטים אשר מצאו את הדרך אליהם, שבתורם העבירוהו לאלה אשר באו אחריהם.
במשך מאות רבות של שנים המתינו שומרי החוכמה בצפייה לאותה תקופה בהתפתחות בני האדם, שבה האנושות תהיה מוכנה לצעוד צעד חדש בהתפתחות הרוחנית, ובני אדם רבים יגיעו לרמה כזו של התפתחות שתאפשר להם לצעוד את הצעד הראשון בשביל הנסתר. זמן זה הגיע במהלך המאה הקודמת ושליחי החוכמה החלו להופיע ולספר לנו שהחוכמה עדיין קיימת ומוריה ממתינים לנו שנבוא אליהם.
אין דרך "להוכיח" את קיום המאסטרים או אותם בני האדם שהגיעו לשלמות בכל המעלות האנושיות. שום אדם שהיתה לו חוויה אישית כלשהי ששיכנעה אותו, אינו יכול להעביר חוויה זו או שכנוע זה לאחרים. אולם אם האדם התפתח מקוף, האם לא הגיוני להאמין שעשויה להיות אבולוציה גבוהה יותר מזו המצויה כיום? והיות ואנו יודעים שבני אדם שונים לומדים ומתקדמים בקצב שונה, האם לא סביר להניח שאלה אשר היו הגדולים והחכמים בתקופות דומות, אם נשמותיהם החליטו שהתפתחות מואצת היתה הכרחית ורצויה, היו מסוגלים להתקדם מעבר לממוצע של היום עד כדי להגיע מעבר לתפישה הרגילה? כל זאת מתוך ההנחה שמקבלים את התורה של לידה חוזרת ורצף של נשמות אינדיבידואליות לאורך חיים מתמשכים של התפתחות הדרגתית. יש לקוות שהקורא שהגיע עד כאן אימץ תורה בסיסית זו לפחות באופן ארעי, מאחר והיא כל כך בסיסית והכרחית, עד כי בלעדיה
המאסטרים הם אפוא בני אדם אשר החליטו כל אחד באופן אינדיבידואלי בתקופה מסויימת בעבר הרחוק, לאחר שנכנסו "לשביל החזרה”, ללכת בדרך התלולה יותר של "שביל הנסתר" ולהתקדם מהר ככל האפשר, הרבה מעבר לקצב של בני אדם רגילים, על מנת להשיג את המטרה מהר יותר ולסייע לנשמות הצעירות יותר. הם ידעו את כל מאבקינו וייסורינו, וגם עברו והתגברו עליהם במחזורי חיים קודמים, עד אשר השיגו את אותה הפיסגה, שהאדם הממוצע ישיגה לקראת סופה של המערכת הנוכחית.
חלק מאלה שהתעלו לפסגה זו נפרדים מהאנושות ועוברים למסלול התפתחות חדש שבו הם משרתים את התוכנית הגדולה של האבולוציה, בדרכים שמעבר ליכולת הבנתנו. המאסטרים הם אלו שהגיעו לנקודה זו ובחרו לשוב ולהתגשם בגוף פיזי, למרות שהצורך במגבלה זו אינו נחוץ להם עוד על מנת לשרת כמדריכי האנושות ומוריה.
מזמן לזמן, במהלך ההיסטוריה האנושית, חוזר אחד המאסטרים מפרישתו, כדי לתת לעולם חלק מהחוכמה אשר נראית כחשובה להתפתחות חלק מסוים מהחברה האנושית. אלה הם מייסדי התורות הגדולות של העולם. לפי מסורת אחת, זה שהפך בודהא, היה המייסד של רצף דתות לעמים קדומים בחיים קדומים, בארצות אחרות, ונשמר בזכרון לאחר מכן רק במיתולוגיה או באגדות. בחייו האחרונים עלי אדמות הפך ל"מואר" כלומר לבודהא, וכאשר הוא מת, עבר אל תוך ה-paranirvana והתעלה הרחק אל מעבר למישורי המודעות אף של המאסטרים הנעלים ביותר. כלומר אל העולמות שמעבר לצורה, מעבר למרחב ולזמן ואשר מהם אין חזרה לחיים הארציים.
ואז, כך מספרת המסורת, ממלאת את מקומו כמורה העולם ישות רוחנית גבוהה אחרת, הבודהיסאטווה. זרמים מסוימים של תורת הנסתר טוענים כי למרות שבהווה הוא משתמש רק בגופים העל-פיזיים שלו, ללא גוף פיזי דחוס, הוא "מורם של מלאכים ושל בני אדם" במלוא מובן המילה, אשר יופיע בעולם שוב ושוב למען האנושות העתידית. מסורת אחרת מזהה אותו עם קרישנה ההודי.
למרות שיש לאותם מאסטרים גופים פיזיים (מעין נקודת משען לריכוז אנרגיה), עבודת המאסטרים
נעשית במישורים המנטאליים. לעתים בהקיץ, אך לרוב, גם כאשר גופם שרוי בשלווה עמוקה או בטראנס (הרגל זה, יחד עם חיי טוהר, מאפשר להם להשתמש באותו גוף פיזי מספר שנים רב יותר מהממוצע).
למעשה, בכל רגע מסוגל המורה למקד את מודעותו באיזשהי נקודה ביקום ולהיכנס לתוך המודעות הפנימית של יצור חי כלשהו. הוא מסוגל לקרוא מחשבות כל אדם, ואם אדם זה רגיש במידה מספקת לרשמים המגיעים מנשמתו שלו, אזי יש למאסטר היכולת להטביע בו רעיונות מסוימים. זוהי הדרך בה המנהיגים הגדולים של האנושות מקבלים “השראה”, המתבטאת בהישגים בתחומים שונים. ישנם כאלה, שהינם תלמידים של המסאטרים, המקבלים הוראות והארות מהם בעת שנתם, ופועלים בעולמות המעודנים. למרות העובדה שכאשר הם מתעוררים עלול מוחם הפיזי לא לזכור כיצד הגיעו אליהם, הרי שהרעיונות החדשים ניתנו על מנת שייעשה בהם שימוש.
רק תלמידים מעטים למדו באמת "לחבר” את מוחם הפיזי עם העצמיות הגבוהה שלהם, ויש באפשרותם לדעת ולזכור את הקשר שהיה להם עם המאסטר. חלקם כתבו ספרים, המכילים חלק מן הידע שניתן להם על ידי המאסטר. אין כל אפשרות לנסות לערוך רשימה לזיהוי שמות הספרים, וכל אשר ניתן לומר הוא, שספרים כאלה קיימים ואפשר למצאם וללמוד אותם. הם מיועדים לאותו תלמיד אשר מוכן וערוך מבחינה רוחנית. תלמיד שעבר התפתחות הנובעת משירות לא אנוכי לאנושות, במשך תקופה ארוכה.
עקב יכולתה להשפיע על החשיבה האנושית, הן מבחינת הפרט והן מנקודת הראות של האנושות ככלל, מכונה לעתים ההירארכיה הרוחנית של הפלנטה שלנו: “הממשלה העולמית הנסתרת”. אולם אפילו מאסטר אינו יכול להתערב בבחירתו החופשית של האדם. הרשמים והרעיונות מגיעים מן המאסטרים אל בני האדם מבלי שאלה מרגישים ויודעים את מקורם, אך האדם עצמו הוא זה אשר מחליט כיצד יפעל, וכאשר בני האדם פועלים בדרכים לא נכונות ואנוכיות, הם קוצרים את התוצאות הקארמטיות וכל האהבה והחמלה של המאסטרים לא יכולות לסייע בעניין.
הווידוי שבעקבותיו באה הסליחה הוא המצאה של בני אדם, שלא היה להם מושג אודות החוקים הנסתרים העומדים בבסיס הקיום. תורה זו הינה אי-רציונאלית ובלתי הכרחית לאור הרעיונות של קארמה ולידה חוזרת. "שום אדם אינו יכול לטהר את הזולת. כל אלה שזכו להארה יכולים רק להצביע על הדרך ותו לא".
המאסטרים הם לא יישויות מלאכיות מסתוריות שלעולם אין גישה אליהם, אלא אנשים אמיתיים מכל הבחינות, עד כמה שקשה יהיה להעלות בדמיוננו יישויות אנושיות מושלמות. אם אנחנו מחפשים אותם וכמהים להיות תלמידיהם עלינו לזכור שהם יודעים על קיומנו ושומרים עלינו זמן רב לפני שאנחנו מודעים להם, והם ממתינים ומשתוקקים לקבל אותנו.
אלא שאין הם יכולים לרדת לרמה שבה אנו מצויים מפני שיהיה זה בזבוז רב מדי של אנרגיה. על כן עלינו לתרגל ולהתפתח עד שנהיה מסוגלים ליצור עימם קשר. כל תלמיד אמיתי מתקבל על ידם בברכה, מפני שכל נפש מתקדמת, אשר עוזרת לאחיה הצעירים יותר, מקילה על העומס המוטל עליהם, היות ועול ההשגחה על אותו החלק של האנושות המגשש עדיין באפלה, עדיין כבד מאוד.
מתוך אתר האגודה התיאוסופית הישראלית
נא להמתין לטעינת התגובות
